תגית: בקשת נושה

בית המשפט העליון ביטל חיוב של מפרק בהוצאות, כשהוא קובע כי פעילותו לחיוב בעל השליטה הייתה כדין, והיא "מסוג המצבים שבהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים של מפרק"

מפרק חברה הגיש בקשה לחייב את בעלי השליטה בחברה בתשלום לקופת הפירוק. בינתיים התברר, כי תביעות החוב שהוגשו כנגד החברה נדחו ברובן, והבקשה התייתרה. בעלי השליטה הגישו בקשה לחייב את החברה ואת המפרק בתשלום הוצאות, לאחר שלטענתם המפרק פעל בניגוד עניינים ולאחר שהשקיעו הוצאות בהכנת חוות דעת להתגוננות מפני הבקשה שהגיש.

בית המשפט המחוזי קבע, כי המפרק הגיש את הבקשה לחיוב בעל השליטה בעודו מצוי בניגוד עניינים, שכן הוא ייצג את בעלת המניות שהגישה את בקשת הפירוק ואת תביעות החוב שרובן נדחו. בית המשפט המחוזי חייב את קופת הפירוק בהוצאות, ואת המפרק בהוצאות אישיות בסך 15,000 ש"ח.

המפרק ערער על חיובו בהוצאות אישיות, והבקשה התקבלה. נטען, כי בעת המינוי היה ידוע שהמפרק הוא מייצגה של הנושה בעלת המניות, ואין בפעילותו כדי להצדיק חיובו בהוצאות אישיות:

"ביחס לניגוד העניינים בו היה מצוי המפרק, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מינויו של המבקש למפרק נעשה בשים לב לחשש מניגוד העניינים ובהסכמת הכנ"ר […] לאור זאת, ובהתחשב בכך שישנם מצבים בהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים מסוים של בעל התפקיד, ובכך שבעת הגשת בקשה 22 האינטרס של קדרון היה זהה לזה של יתר הנושים, איני סבור כי בעניין זה, שהיה ידוע לכל, ולא חרג מהמקובל בעת המינוי (המצב כיום לאור חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), שונה) נפל בהתנהלות המבקש פגם המצדיק הטלת הוצאות אישיות עליו".

בית המשפט העליון התייחס גם לטענות כנגד המפרק בעניין עיתוי הגשת הבקשה לחיוב בעלי השליטה, כשנקבע כי יש לבחון את הדברים מנקודת המבט של המפרק בעת הגשת הבקשה, ולא כ"חכמה שבדיעבד" לאחר שנדחו תביעות החוב:

"את עיתוי הגשת בקשה 22 יש לבחון על פי מצב הדברים שהיה בנקודת הזמן בה הוגשה. בשלב זה, בטרם נדחו תביעות החוב של קדרון, היה על המפרק לפעול על מנת להשיא את נכסי קופת הפירוק […] וכך אני סבור שהוא עשה. במקרים מעין אלו, יש להיזהר מביסוס המסקנה המשפטית על 'חוכמה שבדיעבד', לפיה משהתברר בהמשך ההליך כי הגשת הבקשה הייתה לא נחוצה, ניתן להסיק כי הבקשה הוגשה בטרם עת. נוכח האמור לעיל, סבורני כי לא היה מקום מלכתחילה להטיל על המפרק הוצאות אישיות ביחס לבקשה".

כן התייחס בית המשפט (השופט עופר גרוסקופף) בדברים כלליים לחובותיו ומעמדו של המפרק, כשהוא עושה שימוש באמרה מסרטי "ספיידרמן":

"לא אחת נקבע כי בעל התפקיד בהליכי פירוק משמש כ'ידו הארוכה של בית המשפט'. מתוקף מינוי זה, ולצורך ביצועו הקנה המחוקק למפרק סמכויות רבות, לרבות סמכויות חקירה וסמכויות מעין שיפוטיות […] ברם, בפרפרזה על אמרת הכנף (phrase catch)
הידועה מסרטי "ספיידרמן", יחד עם סמכויותיו הרחבות של בעל התפקיד, חלה עליו אחריות גדולה. אחריות זו מתבטאת, בין היתר, בחובות אמון בהן הוא חב כלפי החברה, הנושים, בעלי המניות ואף צדדים שלישיים […] למרות זאת, בשים לב למעמדו המיוחד, ועל רקע שיקולי מדיניות נוספים המצדיקים את צמצום האפשרות להטיל על בעל תפקיד אחריות אישית, נקבע לא אחת בפסיקה כי הטלת אחריות אישית על בעל התפקיד תיעשה אך במקרים חריגים […]. בהשוואה למקרה שלפנינו, סברתי כי הוא אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים הטלת הוצאות אישיות על בעל תפקיד בהליכי פירוק".

בקשת רשות הערעור התקבלה, החיוב בהוצאות אישיות בוטל.

רע"א 1102/23 צמיר, מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' אופיר (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.8.23)

רשם ההוצאה לפועל מחוייב להוציא לפועל כתב הרשאה שהוציאה רשות המסים, ואינו מוסמך במסגרת טענת "פרעתי" להרהר אחר תוכנו או אחר גובה החוב לרשות

נישום טען כי שילם לרשות המסים מס כפי חובתו. רשות המסים חלקה על כך, והגישה לביצוע בהוצאה לפועל כתב הרשאה המורה על מכירת נכסיו של הנישום. הנישום הגיש בקשה בטענת "פרעתי" וטען כי שילם את החוב, וכי כתב ההרשאה הוצא שלא כדין.

בית המשפט העליון קבע (בדן יחיד), שמשעה שהוצא כתב הרשאה על ידי רשות המסים, מעמדו כשל פסק דין, ורשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון במחלוקת על גובה החוב המוגש לביצוע.

"בדין קבעה רשמת ההוצאה לפועל שסמכותה לדון בטענת 'פרעתי' אינה מתפרסת על טענות הנוגעות לגובה השומה שנקבעה בכתב ההרשאה שהוגש לביצוע. מסעיף (8)(1) לפקודה עולה כי מעמדו של כתב ההרשאה הוא כשל פסק דין, שלגביו ברי כי לא ניתן להעלות טענות הנוגעות לגובה החוב שנקבע בו במסגרת טענת 'פרעתי' (ראו: עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית 452 (2015)). כידוע, טענת "פרעתי" שבה מוסמך רשם ההוצאה לפועל לדון לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, כשמה כן היא, והיא נועדה לאפשר לחייב להעלות אך טענות שלפיהן הוא כבר מילא אחר פסק הדין או שהוא אינו חייב עוד למלאו, כאמור בסעיף זה. ודוק, טענת 'פרעתי' איננה מאפשרת לחייב להעלות השגות באשר לעצם החיוב שנפסק נגדו בפסק הדין או באשר לגובה החיוב שנקבע במסגרתו. אין משמעות הדבר ששומות מס שמוציאה המשיבה חסינות מפני ביקורת כלשהי, אלא שהמקום לביקורת כאמור אינו לשכת ההוצאה לפועל"

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 6796/22 שגיא נ' רשות המסים (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 24.10.22)

עוד בבית המשפט העליון:

גם בבקשת נושה: היעדר תועלת לנושים לא מביא לביטול ההליך

בית המשפט העליון דחה טענה ולפיה היעדר תועלת לנושים בניהול הליך חדלות פירעון, מביאה בהכרח לביטול הליך חדלות פירעון אשר נפתח לבקשת נושה. בנסיבות העניין החייב קיבל הפטר על אף שלא היתה תועלת לנושים מניהול ההליך

הליך פשיטת רגל נפתח לבקשת נושה של החייב. במהלך ניהול ההליך התברר כי אין לחייב נכסים למימוש. בנסיבות אלה הגיש נושה של החייב בקשה לביטול הליך פשיטת רגל, מן הטעם שאין בו תועלת לנושים. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע:

"עצם העובדה שהתברר כי אין עוד תועלת לנושים בהליך שנפתח לבקשת נושה אינה מביאה באופן אוטומטי למסקנה כי יש להורות על ביטול ההליך. בית המשפט רשאי להיעתר לבקשתו של חייב למתן הפטר או להותרת ההליך על כנו חרף היעדר התועלת לנושים, ובלבד שהחייב עמד בחובה המוטלת עליו לנהוג בתום לב במסגרת ההליך".

בית המשפט שקל את נסיבותיו של החייב ונתן לו הפטר המותנה בקיום תוכנית פירעון. בקשת הנושה לביטול ההליך נדחתה.

רע"א 5966/22 פוליבה נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 26.10.22)

הסתלקות מירושה – הענקה בטלה

הסתלקות מירושה היא מעשה של הענקה, על אף האמור בסעיף 6 לחוק הירושה שלפיו רואים ביורש "כאילו לא ירש מלכתחילה". נקבע שסעיף זה נועד להסדיר את ענייניהם של היורשים בינם ובין עצמם, לגבי הסתלקות שהיא כדין, והוא אינו מונע ביטול ההסתלקות במקרה שמדובר בהענקת נכסים בטלה.

"באפשרותו של יורש "להסתלק" מחלקו בעיזבון; וכי לאחר שהסתלק, יראו אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. ואולם, לדידי, אין מנוס מן הקביעה כי הוראה זו עניינה אך ורק בנפקותה של הסתלקות שנעשתה כדין; וכי ממילא, הסתלקות שאינה כדין אינה מעמידה את המסתלק במצב שבו רואים אותו "כאילו לא היה יורש מלכתחילה". אחרת, נימצא מאפשרים למסתלק "לעקוף" באמצעות ההסתלקות הוראות דין שונות, כדוגמת סעיף 96 לפקודה, ולכך אין מקום. לא בכדי, אפוא, "הלכה פסוקה היא שאין סעיף 6 לחוק הירושה מונע בדיקת תוקפה של הסתלקות לפי הדין המהותי"

ע"א 6323/19 עמר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 25.10.22)

ערכי פדיון נכסים – בשווי שוק ולא בשווי למימוש מהיר

כאשר בית המשפט דן בקביעת הסכום אשר על החייב לשלם לצורך פדיון נכס במסגרת הליכי חדלות פירעון, יתייחס בית המשפט כלל למחירו של נכס ביחס לשוויו בשוק. בית המשפט העליון (בדן יחיד) דחה טענה שלפיה בעת הערכת נכס, יש להשתמש כבסיס במחיר הנכס בשווי ל"מימוש מהיר":

"בבוא בית המשפט לקבוע את סכום הפדיון אותו נדרש החייב לשלם לצורך שחרור נכס מקופת הנשייה, נקודת המוצא היא כי עליו להביא בחשבון את שווי הזכויות בנכס בשוק החופשי, הגם כי בית המשפט רשאי לסטות מסכום זה בהתאם לשיקול דעתו בהינתן שיקולים רלוונטיים המצדיקים לעשות כן".

בקשת רשות הערעור נדחתה.

אף אם לשכת ההוצאה לפועל סגורה בחג, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו ערכאה מתאימה לדון בבקשה לביטול הגבלת יציאה; מתי ניתן לפתוח הליך חדלות פירעון בסכום הנמוך מהמינימום שבחוק? מערכת כספית בלתי ידועה בין החייב ובין הנושה, יכולה להיחשב "מחלוקת כנה" שאינה מאפשרת פתיחת הליכי חדלות פירעון

חג פסח שמח, גם בעולם המשפט. מי שמכיר את עולם הגבייה יודע, כי תקופה זו של חגים וחול המועד מתאפיינת במיעוט הליכים משפטיים, ואם אלה כבר מתקיימים הרי שהם עוסקים לרוב בבקשות של חייבים לבטל סעדים שונים ובכלל זה היתר ליציאה לחו"ל. "סטטיסטיקה" זו הגיעה השבוע גם לבית המשפט העליון.

חייב שיציאתו מהארץ נאסרה במסגרת תיק הוצאה פועל לגביית מזונות, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש להתיר לו לצאת מהארץ לבקר את אמו החולה בארה"ב. החייב נימק את פנייתו לבית המשפט לעניינים מנהליים, בכך שנאמר לו שלשכת ההוצאה לפועל סגורה ובקשתו תידון לאחר חג הפסח.

נקבע:

"איני מקל ראש בנסיבותיו של המבקש וברצונו לצאת מן הארץ בהקדם על מנת לבקר את אמו ואת ילדיו. ואולם, בנסיבות העניין, בצדק דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את בקשתו למתן סעד זמני, ואיני רואה מקום להתערב בהחלטה זו. הטעם לכך הוא כי הסעד לו עתר המבקש מצוי בסמכות רשמי ההוצאה לפועל".

בית המשפט העליון קבע כי על החייב להשיג על החלטות רשם ההוצאה לפועל בדרכים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל, ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט הפנה את המבקש להוראות חוק ההוצאה לפועל הרלוונטיות להשגה על החלטות וצווים של רשמי הוצאה לפועל.

בר"מ 2667/22 פלוני נ' רשות האכיפה והגבייה (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 18.4.22).

ניהול הליכי הוצאה לפועל בסכום נמוך מהמינימום

חייב ביקש לנהל הליך חדלות פירעון על אף שכלל חובותיו עומדים עומדים על סך הנמוך מ-51,150 ש"ח (הסכום המינימלי לניהול הליכי חדלות פירעון, הקבוע בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2019 ועדכוניו).

החייב מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, מצוי בגיל פרישה ואינו עובד. זוגתו אינה עובדת ומקבלת קצבת נכות. בתו הבגירה סמוכה על שולחנו ואינה יכולה לעבוד עקב מצב רפואי. החייב הוכרז בשנת 2017 מוגבל באמצעים, לאחר שנקבע כי לא יכול לעמוד בתקופות הפריסה שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל. החייב לא הצליח לשלם צו תשלומים בסך 150 ש"ח שנקבע לו, ותיק האיחוד שלו פוזר.

הוראות חוק חדלות פירעון (סעיף 187(ב)) מאפשרות פתיחת הליכי חדלות פירעון ליחיד שחובותיו נמוכים מהמינימום הקבוע בחוק, אם קיימים נימוקים מיוחדים לכך.

רשמת ההוצאה לפועל מסתמכת על מאמר שפורסם בעלון רשמי ההוצאה לפועל, ולפיו על הרשם לבחון, בכובעו כרשם חדלות פירעון, אם היחיד מסוגל לעמוד בתקופות ובסכומי הפריסה המקסימליים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל (לירון זרבל קדשאי "כניסה בשערי הליך חדלות פירעון בחובות הפחותים מסך של 50,000 ₪- פרשנות, תובנות ומחשבות" (פורסם בנבו, מתוך עלון הרשמים גיליון 9/2020)).

צוין בהחלטה, כי אם יימצא כי אין החייב מסוגל לעמוד בתשלום חובו בפריסה המקסימלית הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, ניתן יהיה לאשר לו לפתוח בהליכי חדלות פירעון בסכום נמוך, אף ללא הוכחת טעמים מיוחדים. וכך קבעה הרשמת:

"בענייננו, בהחלטה מיום 22.02.17 הוכרז היחיד כחייב מוגבל באמצעים (שאינו יכול לעמוד בתקופת הפריסה שהיו קיימות דאז בהתאם להוראות סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל). תיק האיחוד פוזר ביום 02.05.21 לאחר שהיחיד לא עמד בצו התשלומים אשר עמד על סך של 150 ש"ח בלבד. בנסיבות אלו אין צורך אף בהוכחת טעמים מיוחדים. מכל מקום, בחינת נתוני המבקש מלמדת כי הוא נעדר פוטנציאל השתכרות ממשי. נגד היחיד פתוחים 3 תיקי הוצל"פ אשר נפתחו בין השנים 2003-2005 והליכי הגבייה שננקטו במסגרתם לא הובילו לתשלום החוב. היחיד הצהיר על מצב בריאותי קשה שלו ושל אשתו אשר נתמך במכתב מטעם הרווחה. עוד הוצהר על בעלות משותפת יחד עם רעייתו בבית המגורים.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום לאשר פתיחת התיק. יחד עם זאת, יובהר כבר עתה כי לאור בעלותו בבית המגורים יכול שיידרש לפדות את זכויותיו בנכס".

כאמור בהחלטה, היחיד אינו יכול לשלם את החובות בפריסה שנקבעה, אך הוא בעליו של נכס מקרקעין. החלטה זו מבטאת את גישת "המבחן התזרימי" לבחינת חדלות הפירעון של היחיד. הרשמת מציינת שעל אף שהיחיד רשאי להכנס בשערי ההליך, יתכן כי בסופו יהא עליו לפדות את דירת המגורים שלו, על מנת להמנע ממימושה.

תהוצל"פ (נצ') 801586-03-22 פלוני (פורסם בנבו, 18.4.22).

מערכת בלתי ידועה של הלוואות מעידה על "מחלוקת כנה" המונעת מתן צו לבקשת נושה

נושה המבקש לפתוח בהליכי חדלות פירעון כנגד חייב, נדרש לעמוד ברף ראייתי להוכחת קיומו של חוב כלפיו. אם ימצא בית המשפט כי קיימת "מחלוקת כנה" בעניין החוב, יימנע מלתת צו לפתיחת הליכים לבקשת הנושה.

השבוע קבע בית המשפט השלום במקרה שנדון בפניו, כי המערכת החשבונאית העובדתית שהוכחה אינה מאפשרת להבין אם אכן קיים חוב ומה גובהו. זאת לאחר שהובאו ראיות המעידות על התנהלות כלכלית בין החייבים ובין הנושים, אשר חורגת לכאורה מיחסים רגילים בין חייב ובין נושה:

"התרשמתי מעדות המבקשת כי במסגרת מערכת היחסים בינה לחייבים ניתנה הלוואות בהיקף לא ידוע (מעבר להלוואה מושא הבקשה) ומנגד העבירו החייבים למבקשת כספים למבקשת בהיקף לא ידוע. נוכח אי הבהירות ביחס לטיב מערכת יחסים זו והיקפה הכספי נראה כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות קיומו של "חוב" המאפשר מתן צו פתיחת הליכים. התרשמותי לפיה רב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים הכלכלית בין הצדדים מתחזקת לא רק מהתנהלותה החריגה של המבקשת כלפי החייבים בעסקת רכישת הזכויות בדירה אלא גם מסירובה לנקוט הליכי גבייה בהוצל"פ נגד החייבת, פנייתה לב"כ החייבים לקבלת עצה ביחס לזכויותיה ביחס לחייבים, וסיוע אקטיבי לחייבים בעבר לחמוק מהליכי גבייה. לאור האמור מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו פתיחת הליכים".

חדל"פ (שלום ת"א) 64946-01-22 קאופמן נ' הממונה על חדלות פירעון (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 18.4.22).