תגית: מזונות

נקבע בדן יחיד: על אף שהחוב בן 15 שנים ועל אף שמצבו הכלכלי של החייב קשה, אין מקום למחוק הפרשי הצמדה וריבית שנוספו לפיצוי לנפגע עבירה. הריבית וההצמדה נועדו להגן על האינטרס של נפגע העבירה

החייב הורשע על פי הסדר טיעון לאחר שתקף אדם בנסיבות מחמירות, וחייב חוייב לפצות את קורבן העבירה בסך של 29,000 ש"ח. היה זה לפני 15 שנה, ובינתיים נוספו לחוב הפרשי הצמדה וריבית, והחוב תפח לסכום של 110,000 ש"ח ולא שולם.

החייב הגיש בקשה לבית המשפט לפי סעיף 69 לחוק העונשין, להפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו לחוב, וטען כי היתה סיבה סבירה לאי התשלום – משום שכל הכנסתו החודשית היא 1,900 ש"ח מקצבת הבטחת הכנסה, ורק מסכום זה הוא מכלכל את עצמו ומשלם מזונות לקטין בן 7 ויש להתחשב במצבו.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו, וכך גם בית המשפט העליון (דן יחיד, השופט ח' כבוב):

"השיקול שמכריע את הכף במקרה דנן הוא שסכום הפיצוי נקבע במסגרת הסדר טיעון, ועל כן יש קושי ממשי בקבלת בקשתו של המבקש, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בחלוף למעלה מ-15 שנה. לא למותר לציין, כי הפרשי ההצמדה והריבית נועדו להגן על האינטרס הכלכלי של נפגע העבירה; וכידוע, הפיצוי שנפסק במסגרת הליך פלילי טומן בחובו מאפיינים אזרחיים מובהקים".

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 3292/24 פלוני נ' מדינת ישראל (אר"ש, 13.6.24)

הון או מדור? בית המשפט עושה סדר – תשלומי המשכנתא ששילם בן הזוג אמנם הגדילו את ההון של גרושתו, אבל הוא יקבל חזרה רק את הסכומים שעולים על רכיב המדור שבו היה עליו לשאת. בית המשפט חייב לקבוע את דמי "המדור הראוי" על בסיס ראיות ואין מדובר ב"ידיעה שיפוטית"

בני זוג התגרשו, אך המשיכו לגור יחדיו עוד שנתיים לאחר מועד הקרע. בכל התקופה שממועד הקרע שילם הגרוש את כלל תשלומי המשכנתא, לרבות המחצית של גרושתו.

לאחר חתימת הסכם מזונות ביניהם, הגרוש הגיש תביעה כנגד גרושתו להשבת התשלומים ששילם במקומה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי שעה שתשלומיו הביאו להתעשרות הונית של האישה, עליה להשיבם לו. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה, וקבע כי תשלומי המשכנתא ששילם חופפים את תשלומי המדור הסבירים – ולכן קבע כי אין לבצע השבה.

בית המשפט העליון קבע, כי תשלומי המשכנתא שמבוצעים במסגרת הליך גירושין עשויים להיות מורכבים משני רכיבים – רכיב של מדור ורכיב הוני. אין בהכרח חפיפה בין השניים, ובן הזוג מחויב לשלם את המדור הראוי בלבד:

"ברמת העיקרון, תשלום משכנתא המשולם על ידי בן זוג בגין חלקו של בן זוגו במשכנתא הרובצת על דירתם המשותפת, אשר נקנתה יחדיו כאשר שלום שרר במעונם, הוא תשלום הוני אשר מגדיל את הונו של בן הזוג שעבורו הוא משולם […] לצד זאת, סבורני כי תשלומי משכנתא כאמור יכולים להיום משולמים חלף תשלומי המדור בהם נושא המשלם, כאשר הלה מחויב לספק מדור לילדיו או לבן זוגו – כפי שנקבע בפרשת ברזילאי. כאשר תשלום המשכנתא החודשי זהה לדמי המדור החודשיים, טוב ייעשה בית המשפט לענייני משפחה אם יחייב את החייב במדור לשלם את תשלומי המשכנתא בעבור בן זוגו; שאם לא כן, נמצא את עצמנו מסבכים שלא לצורך את מערכת התשלומים החלים על בני הזוג. הלכת ברזילאי קבעה את אשר קבעה כדי למנוע סיבוך זה. במובחן מכך, הלכת שוקר מתייחסת למקרים בהם לא קיימת חפיפה בין דמי המדור לתשלומי המשכנתא. ברי הוא, כי באין חפיפה כאמור הסדר הטוב מחייב הפרדה בין תשלומי משכנתא לתשלומי מדור".

ואולם, בית המשפט העליון הסתייג מקביעת בית המשפט המחוזי כי תשלומי המשכנתא שביצע האב חופפים לדמי המדור הראוי בנסיבות העניין, וזאת מבלי לשמוע ראיות לגבי גובה המדור ומבלי להיעזר בחוות דעת מומחה:

"קביעתו של בית המשפט המחוזי שאמדה את עלויות המדור בהתבסס על ניסיונו וידיעתו הינה מנוגדת לדיני הראיות הנהוגים במחוזותינו. דינים אלה אינם מאפשרים לשופטים לעשות שימוש בידיעתם האישית כדי לקבוע מחירי נדל"ן, עלויות דיור ודמי שכירות ראויים. עניינים אלה אינם בגדר 'מן המפורסמות שאינן צריכות הוכחה'".

התיק הוחזר לבית המשפט קמא לצורך שמיעת ראיות לגבי גובה המדור, כשנקבע עקרונית, כי כל סכום שמעל רכיב המדור יושב לגרוש על ידי הגרושה.

הערעור התקבל.

בע"מ 1061/24 פלוני נ' פלונית (אר"ש, 22.5.24).

בית המשפט העליון לא שלל מתן הפטר מחוב מזונות כעשור אחרי שהסתיים הליך פשיטת הרגל של החייב. נקבע כי מתן הפטר תלוי בנסיבות המקרה, וחלוף הזמן יש בו כדי לחייב נקיטת החלטה זהירה

חייב ניהל הליכי פשיטת רגל וקיבל הפטר לפני כעשור. בקשתו בעת ההיא לפטור גם מחוב מזונות – נדחתה. מאז חלה התפתחות פסיקתית לגבי פטור מחוב מזונות, וכן חלה החמרה במצב בריאותו של החייב. משאלו הנסיבות, החייב הגיש בקשה לעיון חוזר בבקשתו לפטור מחוב מזונות, וטען כי כעת בשלה השעה לעיין מחדש בהחלטה שדחתה את בקשתו, ולתת לו הפטר גם מחוב זה.

בית המשפט העליון (בשלושה שופטים) דחה את בקשתו של החייב, בטענה כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות מתן הפטר. נקבע, כי חוב המזונות נוצר בטרם ההחמרה במצב בריאותו של החייב, ולא הובאה ראשית ראיה כי נוצר בתום לב. עוד נלקחה בחשבון העובדה כי בעניין החייב נוהל בזמנו הליך פשיטת רגל קצר מהרגיל.

יחד עם זאת, בית המשפט נמנע מלשלול באופן גורף אפשרות לפטור מחוב מזונות שנים רבות לאחר ההפטר. נקבע שחלוף הזמן יש בו כדי לחייב נקיטת זהירות רבה בעת שינוי ההחלטה, אולם לא נסגר כליל הפתח לכך:

"אמנם, מצבו הרפואי אינו מן המשופרים ואף התדרדר לאורך השנים, ברם בשים לב למכלול השיקולים המפורטים, אין בו כשלעצמו כדי להצדיק את החלת ההפטר על חוב המזונות שצבר. גם אין בגילו של המערער כדי להצדיק את שינוי צו ההפטר. ההפטר ניתן כאמור לפני למעלה מעשור עת היה המערער כבן 54, וחלוף הזמן כשלעצמו לא רק שאינו מצדיק את שינוי הצו, אלא להיפך – יש בו כדי להגביר את הצורך בנקיטת משנה זהירות בשינוי ההחלטה".

הערעור נדחה, והחייב הופנה לסניף הביטוח הלאומי להעלאת טענותיו לגבי שיעור הכספים המנוכים מקצבת הנכות שלו לפירעון החוב.

ע"א 6373/23 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (אר"ש, 11.2.24).

בית המשפט המחוזי קבע, כי אפילו אם קיים לחייב חוב בשיעור משמעותי אשר אינו בר הפטר, ניתן יהיה לתת לחייב הפטר מהחובות הרגילים כדי לקדם את שיקומו הכלכלי, לאחר שביהמ"ש יווכח שיש התכנות לפתרון או הסדרה של החוב המוחרג

בית המשפט המחוזי דן בשני ערעורים של חייבים על ביטול הליכי חדלות הפירעון נגדם. בשני המקרים היו לחייבים חובות שאינם בני הפטר, ובית המשפט של חדלות פירעון ביטל את הליך חדלות הפירעון מכיוון שבנסיבות אלה לא יהא בהליכי חדלות הפירעון כדי להביא לשיקומם הכלכלי של החייבים.

בית המשפט המחוזי הסתייג מהדברים, וקבע כי ניתן במקרים מסוג זה לתת הפטר על החובות בני ההפטר, בתנאי שמתקיים מהלך של הסדרת החובות שאינם בני הפטר, אשר יכול לחלץ את החייב מהמשבר כולו:

"נטייתי שלי היא כי במקרים המתאימים, ובהתאם למבחנים המקובלים בעניין מתן הפטר, יש לשאוף להעניק ליחידים הפטר מן החובות ברי-ההפטר הרובצים עליהם, שכן הדבר עשוי לקדם את שיקומם הכלכלי" […] ברם, "אין לעשות כן לפני שהובהר כי לגבי החובות שאינם ברי-הפטר, אכן ניתן להגיע להסדר או להפעיל את הכלים המשפטיים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל" […] "כאשר מונח מקרה כזה בפני בית המשפט, או אף קום לכן, יש לפנות לרשם ההוצאה לפועל או לנושים בעניין אותם כלים משפטיים" […] "או אז תובא בפני בית המשפט תמונה כוללת ותתקבל החלטה מושכלת ביחס לגורל הליך חדלות-הפירעון".

הערעורים התקבלו והדיון הוחזר לבית המשפט לבדיקת הנסיבות כאמור.

במסגרת החלטתו מתח בית המשפט ביקורת על הסיטואציה שבה הממונה על חדלות פירעון נותן צו לפתיחת הליכים לחייב שלו חוב משמעותי שאינו בר הפטר, ובעקבות כך מתנהל הליך שלם שאין לו תוחלת- עד לביטולו על ידי בית המשפט.

עוד נמתחה ביקורת על כך שיחידת הסיוע המשפטי מסרה עמדה עקרונית שונה מעמדתו של הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי, על אף שמדובר בשתי יחידות תחת משרד המשפטים.

עחדל"פ (מחוזי ת"א) 13583-09-22 מוגרבי נ' הממונה על חדלות פירעון (פורסם בהנהלת בית המשפט, 2.10.23)

דעת יחיד בעליון: תביעה למחיקת משכון על מקרקעין נחשבת, לעניין התיישנות, כ"תביעה במקרקעין" שתקופת ההתיישנות שלה היא 15 שנה

בני זוג ערכו הסכם משכון פיקטיבי, שלפיו שועבד בית המגורים שלהם לטובת אמו ואחותו של בן הזוג. לאחר שנים ביקשו הצדדים להפרד, אז טענה האישה כי יש למחוק את המשכון מאחר שהוא פיקטיבי ונועד להגנה מנושי הבעל, ואין מאחוריו תמורה אמיתית. בית המשפט המחוזי אכן קבע כי המשכון פיקטיבי ולא ניתנה כנגדו תמורה. בערעור נטען, כי תביעתה של האישה להסרת המשכון התיישנה זה מכבר, ואין להעניק לה סעד.

שופטי בית המשפט העליון הסכימו ביניהם כי התביעה לא התיישנה, אולם נחלקו לגבי הנימוקים לכך.

כל השופטים הסכימו שעילת התביעה לא החלה בעת רישום המשכון, אלא במועד שבו כפרו הצדדים בהסכמות ביניהם שלפיו המשכון הוא פיקטיבי. ההסכמות ולפיהן המשכון הוא פיקטיבי, יצרו כלפי האישה זכות "שלילית" המונעת מן הממשכנות לממש את המשכון:

"יש בטיב מערכת היחסים ההסכמית, כדי להשפיע על מועד תחילת מרוץ ההתיישנות: ככל שההסכמה שבין הצדדים מטילה על הנתבע חובה לפעול באופן מסוים ביחס לנכס השייך לתובע, או שהתובע זכאי לו, ומביאה את התובע להסתמך על כך שהנתבע יפעל באותו אופן ביחס לנכס, תחל תקופת ההתיישנות רק כאשר הנתבע כפר בחובתו כלפי התובע ביחס לאותו נכס, ולחלופין, כאשר הפר אותה".

רק מעת שהתברר שהממשכנים כופרים בזכות שלילית זו, מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות, שכן עד אז רואים באישה כמי ש"נעלמו ממנה עובדות התביעה" להסרת המשכון. השופטים נחלקו לגבי המועד המדויק של תחילת תקופה זו בנסיבות המקרה דכאן, כשהשופט סולברג קבע כי ההתיישנות מתחילה ממועד משלוח מכתב התראה על ידי האישה, והשופט שטיין קבע כי יש למנות אותה החל ממועד הגשת כתב ההגנה של הבעל בתביעת האישה לפירוק השיתוף.

השופט סולברג נדרש לשאלת סיווגה של תביעה להסרת משכון לפי חוק ההתיישנות, וקבע כי תביעה להסרת משכון הרשום ברשם המשכונות לגבי מקרקעין שאינם רשומים, נחשבת תביעה ל"זכות במקרקעין" לעניין חוק ההתיישנות, ולכן משך תקופת ההתיישנות לגביה הוא 15 שנה:

"גדרי המונח 'זכות במקרקעין' בחוק ההתיישנות, רחבים יותר מגדרי מונח זה בחוק המקרקעין. בחינה מהותית של מאפייניה של זכות הנושה במשכון במקרקעין – בין אם רשומים, בין אם לאו – בהתאם לקריטריונים שהוגדרו בפסיקה לסיווג הזכות, לצורך סעיף 5 לחוק ההתיישנות, מעלה כי אכן מדובר בזכות קניינית במקרקעין: ראשית, מדובר בזכות חפצא, שכוחה יפה כלפי כולי עלמא, ואינו מוגבל ליחסים שבין בעל המשכון לבין החייב; שנית, המשכון נרשם ברשם המשכונות ביחס לנכס מקרקעין ספציפי; שלישית, הזכות מאפשרת לבעל המשכון – בהתקיים התנאי של אי-קיום החוב – לממש את המשכון, ללא תלות בשאלת זהות בעל הזכויות במקרקעין. […] ברי אפוא, כי זכותו של נושה במשכון במקרקעין היא אכן '"זכות חפצא" (In Rem) הנוגעת לנכס מקרקעין ספציפי ומעניקה לבעל הזכות אפשרות לאכוף אותה' כלפי כולי-עלמא".

ובהמשך:

"לצורך סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תביעה שעניינה משכון במקרקעין תיחשב תביעה 'במקרקעין'. […] עסקינן אפוא, מבחינה מהותית, בתביעה שהוגשה מכוח זכות אובליגטורית – זכותה של עדנה לביטול החוזה – אשר במידה ותתקבל, תביא לביטול המשכון, קרי – לשינוי מצב הזכויות הקנייניות בקרקע מושא התביעה. משכך, לצורך חוק ההתיישנות, מדובר בתביעה 'במקרקעין', שתקופת ההתיישנות לגביה עומדת על 15 שנה".

בית המשפט העליון דחה את הערעור. משהגיעו השופטים לתוצאה זהה, כתב השופט מינץ כי הוא מאמץ את שתי חוות הדעת של הצדדים.

רע"א 4705/22 אליהו נ' ישראל-פור (אליהו) (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 29.9.22).

עוד השבוע:

ביטול הפטר של חייב שהסתיר מהנאמן נכס מקרקעין – ע"א 5028/22 סיבוני נ' רוזנק (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.9.22).

אי מתן רשות ערעור בעניין סדר הדיון בהליך – החלטה של בית המשפט לדון ראשית בביטול הסכם מכר ורק לאחר מכן בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל – רע"א 5882/22 גולדברג נ' ריבקין (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.9.22).

דחיית בקשה להפטר מחוב מזונות למל"ל לאור אי עמידה בקריטריונים לקבלת הפטר מחוב מזונות – ע"א 4739/22 בירן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.9.22)