תגית: סעד זמני

קיימת חשיבות במתן פטור לבעל תפקיד מתביעות אישיות הבאות מצד החייב; כוונת נושה להגיש תביעה נגד נאמן אינה עילה להחלפתו; סעדים מסוג "תפיסת נכסים" ו"הגבלת שימוש בנכס" לא בוטלו בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות

בית המשפט העליון קבע השבוע, כי הטלת אחריות אישית על נאמן בהליכי חדלות פירעון, תעשה במקרים חריגים בלבד. זאת ביתר שאת, כאשר הטענות מגיעות מכיוונו של החייב.

בענייננו טענה חייבת כי יש להתיר לה להגיש תביעה כנגד הנאמן, הכונס הרשמי, הפרקליטות, הנהלת בתי המשפט ושופטת בית המשפט המחוזי, בשל עילות שונות שנגעו למימוש דירת מגורים בהליך חדלות פירעון. בית המשפט קבע, כי טענותיה של החייבת נדונו ונדחו פעמים רבות במספר ערכאות, וכי הטענות הנוכחיות הן למעשה מיחזור של טענות קודמות שכבר נדחו.

יחד עם זאת, ייחד בית המשפט מספר פסקאות לנושא חסינות הנאמן והכנ"ר מתביעות נגדם, וכן חסינותו של בית המשפט מפני תביעות הקשורות בתפקידי שפיטה.

בית המשפט העליון מדגיש את הצורך להעניק לנאמן "מטריית הגנה" אשר תאפשר לו לבצע את תפקידו בחופשיות וללא מורא. הדברים אמורים בעיקר כשהטענות באות מצדו של החייב:

"אופיו של הליך חדלות הפירעון; תפקידו של הנאמן המוצא את עצמו מתמודד לא פעם מול לחצים שונים הן מצד נושים, הן מצד החייב והן מצד צדדים שלישיים אחרים; והצורך באיזון בין האינטרסים השונים בכפיפות להוראות והנחיות בית המשפט, מחייבים מתן מטריית הגנה לנאמן. החשש כי בעלי תפקיד ייאלצו להקדיש חלק ניכר מזמנם וממרצם להתגוננות מפני תביעות אישיות; האופן שבו בעל תפקיד עשוי להימנע מנטילת סיכונים סבירים גם אם הם עשויים להיטיב את מצבם של הנושים; החשש מפני הרתעת יתר; ושאר שיקולי מדיניות, מכתיבים עמדה מצמצמת ביחס לאפשרות הטלת אחריות אישית עליו […] הדברים האמורים נכונים ביתר שאת כאשר ההאשמות נגד בעל התפקיד מוטחות על ידי החייב אשר מטבע הדברים, האינטרסים שלו אינם בהכרח עולים בקנה אחד עם אינטרס הנושים ועם מכלול האינטרסים עליהם אמון הנאמן […]. פעמים מוצא החייב בנאמן את המקור, העילה והסיבה לכל צרותיו ורעותיו, זאת ללא כל סיבה של ממש"

בענייננו קבע בית המשפט, כי הנאמן לא התרשל בתפקידו, ומשכך אין להטיל אחריות גם על כונס הנכסים הרשמי. בית המשפט לא נדרש לשאלה אם הכנ"ר חסין מפני תביעות מכח סעיף 7א' לפקודת הנזיקין:

"למותר לציין כי הדברים נכונים גם באשר לאחריות הכנ"ר, אשר אף מבלי להידרש לחסינות הנתונה לעובדי ציבור מכוח הוראת סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), אינו נושא באחריות לנזקיה הנטענים של המערערת שעה שתפקידו התמצה בפיקוח על פעולות הנאמן שבהן כאמור לא נמצא כל דופי".

מאחר שהחייבת ביקשה לתבוע גם את שופטת בית המשפט אשר קיבלה החלטות בעניינה, חזר בית המשפט על הוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין המעניקה חסינות לשופטים, ופירט גם את הטעמים לחסינות הרחבה החלה בעניינם:

"השיקולים העומדים בבסיס מוסד החסינות הם רבים, ורובם מובנים מאליהם: הצורך בעצמאות שיפוטית; האינטרס הציבורי בסופיות הדיון; החשש מפני חדירת שיקולים זרים למערכת המשפט; החשש מפני שיבוש תפקודה של מערכת המשפט ועוד"

בסיומו של דבר נדחתה בקשת החייבת להתיר לה להגיש תביעה, והיא חויבה בתשלום הוצאות לכל אחד מהמשיבים. בשל ריבוי ההליכים שננקטו, נקבע כי עד שלא תשלם את ההוצאות בפועל, לא תוכל להגיש תביעה חדשה או בקשה בנושא כלשהו הקשור למימוש הדירה.

ע"א 8164/20 אייל נ' אינסל (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 25.5.22)

סעדים מסוג "תפיסת נכסים" או "הגבלת שימוש בנכס" לא בוטלו בתקנות סד"א החדשות

בית המשפט העליון קבע השבוע (בדן יחיד), כי תקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן החדש לא כיוונו לבטל קיומם של סעדים מסוג "תפיסת נכסים" או "הגבלת שימוש בנכס".

בענייננו חייב ביקש לבטל צו זמני שניתן להגבלת שימוש בנכסיו בחשבונות בנק בשווייץ. אחת מטענותיו הייתה כי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לא כלל המחוקק קיומם של סעדים זמניים מסוג הגבלת שימוש בנכס ("צו מרווה") או תפיסת נכסים ("אנטון פילר"), ומכאן כוונתו לבטל קיומם של סעדים אלה.

בית המשפט העליון קבע, כי עצם ביטול התקנה אינו מלמד גם על ביטולה של הסמכות לתת את הסעד:

"מתקין התקנות החדשות ביקש לפשט ולייעל את סדרי הדין שהיו קיימים, בין היתר על-ידי צמצום מספר התקנות, ביטול כפילויות והאחדת הליכים דיוניים שונים. לשם השגת תכלית זו, בוטלו חלק מן ההסדרים הדיוניים המיוחדים שנמצא שאינם נחוצים לנוכח קיומם של הסדרים כלליים הנותנים מענה גם למקרים מיוחדים אלה. לפיכך, אין ללמוד מעצם ביטולה של תקנה מן התקנות הישנות, כשלעצמו, כי הסמכות שעוגנה בה בוטלה אף היא. בנוגע לסמכות ליתן צו הגבלת שימוש בנכס נאמרו הדברים מפורשות בדברי ההסבר לתקנות, שם צוין כי "לסעד[ים] זמנים מסוג 'הגבלת שימוש בנכס' (צו מרווה) או 'תפיסת נכסים' (אנטון פילר) לא יוחדו בתקנות הוראות מפורשות, שכן מקור הסמכות להטלת צווים כאמור מעוגן ממילא בסעיף 75 לחוק בתי המשפט ולכן יחולו בעניינם ההוראות המתאימות החלות על בקשה לסעד זמני".

בית המשפט הוסיף וציין, כי תקנה 109 לתקנות סדר הדין החדשות, מאפשרת לבית המשפט ליתן צו מניעה זמני המורה לנתבע להמנע מפעולה כלשהי אם הדבר עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

רע"א 3076/22 גלעד נ' קמעונאי אונליין בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 24.5.22)

כוונת נושה להגיש תביעה היא אינה עילה להחלפת הנאמן

בית המשפט העליון קבע השבוע (בדן יחיד), כי כוונת נושה להגיש תביעת נזיקין כנגד הנאמן, אינה מהווה עילה להחלפת הנאמן.

באותו מקרה נמנע הנאמן במך שש שנים ממתן החלטה בתביעת החוב של נושה. הנושה טען כי נגרם לו נזק בעקבות העיכוב בהכרעה. עוד טען הנושה, שהנאמן התרשל כשנמנע מלממש מלאי ספרים שהיה בידי החייב ואיננו עוד. הנושה הגיש בקשה להתיר לו לתבוע את הנאמן על נזקיו, וכן בקשה להעברת הנאמן מתפקידו.

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין די בכוונת נושה להגיש תביעה כנגד הנאמן, כדי לקבוע שהנאמן מצוי בניגוד עניינים. עוד קבע, כי בנסיבות העניין, משטרם הוכרעה תביעת החוב של הנושה – העילה נגד הנאמן טרם התגבשה. זאת ועוד, הסיכוי שתוגש תביעה הוא נמוך, לאור החסינות המוקנית לנאמן בדין מתביעות אישיות.

ונפסק:

"הלכה היא כי על המבקש להעביר נאמן מתפקידו מחמת ניגוד עניינים מוטל הנטל להראות שקיים חשש קונקרטי ו-ממשי כי אותו נאמן מצוי בניגוד עניינים, והכל בהתאם להקשר הדברים הנדון ולנסיבות העניין […] אין די בעצם ההתראה על כוונה להגשת תביעה מטעם נושה נגד בעל תפקיד על מנת לבסס קיומו של ניגוד עניינים קונקרטי וממשי ברמה המצדיקה על פי הדין את העברת בעל התפקיד מתפקידו. אם תאמר אחרת, הרי שנמצא כי בידי כל נושה נתון בכל עת הכוח להביא להעברת נושא תפקיד שהחלטותיו או התנהלותו אינן נושאות חן בעיניו".

בסיום דבריו ייחד בית המשפט מספר מילים לעיכוב בהכרעה בתביעת החוב – בן שש שנים – אשר איננו מידתי ואינו סביר. בית המשפט כתב, כי על בית המשפט קמא להידרש לעניין זה לאלתר, ולדאוג לכך כי הכרעת החוב תינתן בהקדם.

רע"א 120/22 רביצקי נ' מיכאל (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 26.5.22)

האם פגמים בתום הלב של החייב מצדיקים קביעת דמי סידור חלופי מופחתים?; רישומה של עסקת מכר אינו מהווה "שינוי נסיבות" המצדיק עיון חוזר בבקשת סעד זמני

כיצד תום הלב של החייב משפיע על גובה דמי הסידור החלופי שיקבעו לו? האם פגמים ערכיים בהתנהלותו של החייב יביאו לכך כי בעת מכר דירתו, יפסק לו "סידור חלופי" מופחת?

בית המשפט העליון דן השבוע בנושא קביעת גובה דמי סידור חלופי לחייבים אשר נהגו בחוסר תום לב – הן בעת שהליכי חדלות הפירעון מתנהלים, והן בשלב יצירת החובות. בית המשפט אישר את קביעות בית המשפט המחוזי, ולפיהן ההוראה בדבר סידור חלופי היא הוראה סוציאלית בעיקרה ואולם יש מקום להתחשב, בקביעת גובה הסידור החלופי, גם במידת תום לבם של החייבים.

באותו עניין היו החייבים זוג בשנות השישים לחייהם. הנאמן טען כי החייבים אינם מגישים דוחות, וכן כי החייב הועסק אצל בנו באופן אשר מונע ממנו מלהתחקות אחר נכסיו. החייבים לא סתרו את טענת הנאמן ולפיה החייב עדיין עובד עם בנו. כמו כן צוין כי אחד מחובותיהם של החייבים נוצר בעת שניסו למכור את הדירה לקונים, על אף שרבצו עליה עיקולים.

וכך נכתב:

"בית המשפט הדגיש כי זכותו של החייב לדיור חלוף נובעת מאינטרס סוציאלי ואינה מוגבלת לחייב שהינו תם לב, ודחה את עמדת בעל התפקיד להעמדת תקופת הדיור החלוף על 7 שנים בלבד. מנגד, בית המשפט מצא להתחשב לצורך קביעת משך התקופה בהתנהלות החייבים במסגרת הליכי פשיטת הרגל, שיקול שאף מצא את מקומו בחוק חדלות פירעון (סעיפים 229(ה) ו-163(ג) לחוק זה). בית המשפט ציין בהקשר זה את טענות בעל התפקיד לפיהן החייב הועסק בעבר אצל בנו וקיים קושי להתחקות אחר מצבם הכלכלי האמיתי של המערערים; כי המערערים אינם מגישים דוחות החל משנת 2018; וכי המערערים מעכבים את הליכי המימוש, שהחלו לשאת פרי רק קרוב לשנתיים לאחר הכרזתם כפושטי רגל. לא למותר לציין שגם במסגרת תשובתו לערעור טען הנאמן כי ברשותו ראיות עדכניות המצביעות על כך שהחייב עובד עם בנו ומציג מצג שווא בקשר להכנסותיו".

כאמור, בית המשפט העליון אימץ את הקביעות שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי, וקבע כי הלה איזן נכונה בין השיקולים השונים. הדברים נשענים בין היתר על הוראות סעיף 229(ה) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ובו הוצגו השיקולים לקביעת סידור חלופי, ובהם אם התקיים תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים של היחיד.

ע"א 5599/21 בן מוחה נ' זאבי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 1.3.22)

רישום עסקת מכר אינו שינוי נסיבות

בית המשפט העליון קבע השבוע (בדן יחיד) כי רישום עסקת מכר שבוצעה על ידי כונס נכסים, אינו מהווה נסיבה חדשה או בלתי צפויה, המצדיקה עיון מחדש בהחלטות שניתנו בעניין סעדים זמניים בהליך לביטול העסקה.

באותו מקרה דובר בחייב אשר לא השלים עם מכר נכס מקרקעין על ידי כונס נכסים, והגיש תביעה להורות כי ההסכם בטל. כן ביקש להטיל צו איסור דיספוזיציה על הנכס, עד לבירור תביעתו. בקשתו נדחתה עקב סיכוייה הנמוכים של התביעה. באחרונה נרשם הנכס על שם הקונים, והחייב טען כי יש בכך משום שינוי נסיבות אשר מקים חשש כי הקונים יוכלו להבריח את הנכס.

בית המשפט העליון דחה את בקשתו. בית המשפט קבע, כי החייב מודע להליך כינוס הנכסים המתקדם, מסירת החזקה והליכי הרישום שהתנהלו, מדובר בשינוי טכני שהוא צפוי ולא בנסיבות חדשות המקימות עילה לעיון חוזר בבקשת החייב למתן סעד זמני.

"הליכי המכר, לרבות אישור מכר הנכס, העברת התמורה בגינו ומסירת החזקה בו, היו ידועים למבקש זה מכבר, וברי כי במצב דברים זה ובשים לב לכך שבדו"ח מחודש אוגוסט 2021 צוין כי כונס הנכסים פועל להשלמת רישום זכויות הרוכשים בנכס – אין בהשלמת הרישום כשלעצמו כדי להוות נסיבה חדשה, לא כל שכן כזו המקימה הצדקה לעיון מחדש בהחלטה".

בית המשפט דחה את הבקשה לרשות ערעור וחייב את המבקש בהוצאות למשיבים, על אף שלא נתבקשה תגובתם.

רע"א 1179/22 אוריון נ' גולדפינגר (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.3.22)

השבוע בבית המשפט העליון, נדרש בית המשפט לעקרון השוויון בהליכי הסדר נושים, בשני פנים – האחד: שוויון בין נושים. השני: שוויון בין רוכשי נכסים;

פסק הדין שניתן השבוע עסק בחברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ, חברה בעלת קניין רוחני וזכויות לסימני מסחר פופולריים במגזר הערבי. מניותיה הועמדו למכירה על ידי הנאמן, ונערכה התמחרות והצבעת נושים.

בית המשפט הסתייג מפעילותו של מציע בהתמחרות, שהבטיח לנושים תמורה על מנת שישנו את הצבעותיהם באסיפה. נפסק, שהצבעה ששולמה עבורה תמורה באופן החורג מעקרון השוויון, עשויה להתבטל:

"בענייננו אין מקום להשלים עם התנהלות של תשלום נפרד לנושה מחוץ לגדרי הסדר הנושים […] תהא הסיבה אשר תהא. הצעה "לקניית" קולות במסגרת הצבעה על הסדר נושים אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם עיקרון השוויון. אף בהנחה כי ניתן לאשר הסדר נושים גם אם יש בו אי-שוויון מסוים במקרים המתאימים ובהינתן הצדקה לעשות כן, בית משפט אינו יכול ליתן יד לפרקטיקה אשר באה לידי ביטוי במקרה זה הנוגדת את עיקרון השוויון באופן יסודי וקיצוני ביותר. אין מדובר בהגמשה קלה של עיקרון השוויון כי אם נגיסה משמעותית וגסה בו".

---

ביטוי נוסף לעקרון השוויון המופיע בפסק הדין, הוא שוויון בין מציעים בהליכי מכר. לאחר התמחרות, הודיע לפתע בעל החברה כי בכוונתו לשלם את מלוא החובות ולהמשיך להפעיל את החברה, כפוף לאישור ההסדר. ואולם, בית המשפט נוכח כי המימון להצעה זו מגיע מחברה מסחרית אחרת, וקבע כי זו למעשה הצעת רכישה "מוסווית" של החברה המתחרה, אשר לא השתתפה בהתמחרות.

בנסיבות אלה נקבע, שאין להעניק מעמד מועדף להצעת שיקום שבאה מצד בעל המניות, ויש לבחון את שתי ההצעות – זו מול זו – על בסיס מצע משותף בהליך תחרות. בית המשפט העליון לא התערב בקביעות בית המשפט המחוזי בעניין זה.

ע"א 8158/21 שוקחה נ' אופיר דידי, עו"ד (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 4.1.22)

---

ערעור של חברה על מתן צו פתיחת הליכים נגדה

מרגע מתן צו פתיחת הליכים, מופקעות סמכויות האורגנים של החברה. אם כך, מי מוסמך לערער בשמה על מתן הצו לפתיחת הליכים?

בית המשפט העליון דחה טענת סף שהעלה הממונה על הליכי חדלות פירעון, ובה נטען כי בעל מניות אינו של חברה אינו יכול לטעון כנגד מתן צו לפתיחת הליכים. לאחר שהוכח שבעל המניות במקרה זה הוא גם אורגן של החברה, נקבע:

"שלילת סמכותם של האורגנים לערער בשם התאגיד תביא לכך שהלכה למעשה לא יהיה מי שיכול להגיש ערעור על ההחלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים. נוכח חשיבותה של זכות הערעור […] אני סבור כי תוצאה זו אינה רצויה כלל ועיקר".

ע"א 7496/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' י.מ האחים שמואלי בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.1.22)

הארכת צו איסור דיספוזיציה

במסגרת הסדר נושים שאושר, הוטל צו איסור דיספוזיציה על נכס של חייב, ומונה בעל תפקיד לקיים חקירה בעניין הנכס. החייב סיכל את החקירה באמצעות בקשות שהגיש. נקבע, כי מעת שהעיכוב בחקירה נובע מהתנהגותו של החייב עצמו, יש מקום לפרש את ההסדר שאושר כך שצו איסור הדיספוזיציה יוארך, ולא ניתן לאפשר לחייב "להחזיק את החבל משתי קצותיו", מחד – לעכב את החקירה, ומאידך – לעמוד בדווקנות על המועד החוזי לביטול הצו.

רע"א 8650/21 עברי נ' ארז חבר, עו"ד (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.1.22)