העדויות הוסרטו, שופטי הערעור לא ייצפו

בית המשפט של הערעור לא ייצפה בעדויות שהוסרטו בוידיאו בערכאה הקודמת, וזאת משום ששמיעת הראיות מסורה לסמכותה של הערכאה הראשונה. עוד נקבע, כי ראוי שתוצרי ההסרטה יהיו חשופים לצדדים במשפט ולא רק לבית המשפט עצמו

בית המשפט הדן בהליך אזרחי הורה על הסרטת העדויות לצורך "השבחת בירור האמת". בהסכמת הצדדים נקבע, כי ההסרטות לא תהיינה חשופות לצדדים, אלא רק לבית המשפט עצמו ולעוזריו, וכן לבית המשפט של ערכאת הערעור – אם יבקש זאת.

בית המשפט של הערעור דחה בקשה כי שופטיו יעיינו בעדויות המוסרטות, בעת מתן החלטתם. נקבע, כי עצם קיומה של ההסרטה אינו יכול להביא לשינוי בחלוקת התפקידים שבין הערכאה הראשונה לבין ערכאת הערעור, כך שערכאת הערעור תשמע את הראיות שנית:

"אף אם הערכאה הדיונית סברה במקרה נתון כי יש צורך בתיעוד העדויות באמצעות הסרטה, המדובר בכלי עזר בלבד שאין בשימוש בו כדי לשנות מתפקידה של הערכאה הדיונית בהתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדויות, ובוודאי שאין בכך כדי לשנות את חלוקת התפקידים בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור. ודוק, בניגוד למשתמע מטיעוני המערער כי בהינתן קיומן של ההסרטות על ערכאת הערעור להתרשם מן העדויות באופן ישיר, תפקידה של ערכאת הערעור היה ונותר לבחון האם נפלו טעויות בהכרעתה של הערכאה הדיונית. […] ויובהר: הכלל לפיו ערכאת ערעור לא תתרשם בעצמה מהעדים (בשנית) ראוי לא רק מהטעם שלרוב הדבר אינו אפשרי, אלא גם בשל הצורך לעשות שימוש מושכל במשאבי הזמן המוגבלים העומדים לרשותה, ולאור העיקרון המנחה של סופיות הדיון".

על אף האמור לעיל, רשאי בית המשפט של הערעור לעיין בעצמו בהסרטות מסוג זה, אם מצא צורך בכך:

"אנו, כערכאת הערעור, רשאים, אך לא מחויבים, להסתייע בהסרטת העדויות: רשאים, שכן כל חומר שהיה בפני הערכאה הדיונית יכול להיות גם לפני ערכאת הערעור […] ולא מחויבים, מאחר שקביעת ממצאי עובדה ומהימנות, ובכלל זה התרשמות מעדים, היא מלאכתה של הערכאה הדיונית כאמור, ואין אנו צריכים להכניס עצמנו בנעליה, אם התרשמנו כי עשתה מלאכתה נאמנה".

בהליך זה, השופטים הסתייגו גם מן הקביעה שההסרטות תהיינה חשופות לבית המשפט, אך לא לצדדים עצמם, וקבעו כי מדובר בהחלטה שאינה רצויה. כך השופטת ר' רונן:

"אין זה מן הראוי כי בית המשפט יקבע – אף אם בהסכמת הצדדים – כי חלק מהחומרים שעתידים לעמוד בפניו ולשמש אותו לצורך הכרעתו במחלוקת בין הצדדים, לא יהיו זמינים כלל לצדדים עצמם. לטעמי, הצדדים עצמם צריכים להיות חשופים לכל החומר שבית המשפט מסתמך עליו לצורך הכרעתו. חשיפה כזו תאפשר לצדדים להפנות את בית המשפט לדגשים כאלה או אחרים שיש בהם לגישתם כדי לסייע להם בטענותיהם. כל אחד מהצדדים רשאי כמובן גם להתייחס לנושאים שעלו בעמדתו של הצד האחר.

קשה להלום מצב בו בית המשפט – לאחר שהוא שומע את כלל טענות הצדדים – עושה שימוש בחומר "חשאי" שעומד רק לרשותו שלו, ומסיק גם על סמך חומר זה את מסקנותיו ביחס למחלוקות בין הצדדים. לכן, והגם שכפי שיובהר להלן, במקרה דנן אין השלכה אופרטיבית לנושא זה – יש להבהיר כי הוראה כמו זו שניתנה על ידי בית משפט קמא ביחס לסרטונים, איננה רצויה".

כמו כן, בית המשפט (השופט ע' גרוסקופף) הסתייג מעצם הסרטת הדיון אף מטעמים פרקטיים של יעילות:

"עומס העבודה המוטל על בתי המשפט הוא רב, וככלל אין מקום להגברתו באמצעות יצירת מקור נוסף המתעד את הדיון בעבור בית המשפט, מעבר לפרוטוקול הדיון. ודוק, הוראת סעיף 68ב' לחוק בתי המשפט מאפשרת לצדדים, באישור בית המשפט, להקליט את הדיון על חשבונם ולצורכיהם, ובכלל זה על מנת לוודא את אמינות פרוטוקול הדיון. הוראה זו אינה מיועדת לייצר מקור נוסף בו יכול או נדרש בית המשפט להסתייע בבואו לבחון את עדויות הצדדים. זאת ועוד, המותב הדן בתיק נוכח בזמן שמיעת העדויות, מתרשם מהן באופן בלתי אמצעי בזמן אמת, ואף רשאי להכין לעצמו תרשומת בדבר התרשמויותיו על מנת שיוכל להיעזר בה בעת כתיבת פסק הדין. במצב דברים זה, לא רק שישנו ספק אם בהסרטת הדיון יש תועלת של ממש לצורך "השבחת בירור האמת", אלא גם שקשה לראות כיצד היא מתיישבת עם האינטרס הציבורי ב"קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" תוך "חיסכון במשאבי זמן ועלויות" – שיקולים אותם חייב בית המשפט להביא בחשבון".

הבקשה כי בית המשפט יעיין בעדויות המוסרטות – נדחתה, כמו גם הערעור עצמו.

ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל (אר"ש, 12.3.24)