מחבר: השדה המשפטי בע"מ

הנושים ממעטים להשתתף בהליכי חדלות פירעון, למרות שהם הנפגעים העיקריים מהם. אף שבעולם הכירו בשתיקת הנושים כהתנהגות הגיונית ורציונלית, בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל מפרשים את השתיקה של הנושה כוויתור או כהסכמה, והתוצאה היא סילוק של החוב ב"נזיד עדשים", אף במקרים שבהם לחייב יש נכסים או יכולת לפרוע את החוב

מאת: עו"ד מיטל אופיר דגני

שיר מתוך דבריי בפאנל בנושא "זכויות וחובות של נושים" שהנחיתי בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין לשנת 2026.

מדוע שתק הנושה?¹

אולי כבר לא אכפת לו
אולי שכח
אולי הוא התחרט
ואולי סלח
אולי הוא הסתדר
ואולי ויתר
אולי הוא התעשר
ולא זקוק לכסף יותר

ואולי, רק אולי –
הוא שותק כי לא כדאי ²
כי כבר מכר באשראי,
ושילם יותר מדי
כי השופט כבר פסק לו –
אז אולי די?

כי הוא בכלל עסוק בתיקון מכונות
ולא מבין בכתבי טענות
כי כדי להתייצב – שזכותו לא תיעלם
הוא צריך לומר "לא" ללקוח משלם.
כי בעצם הוא כבר שילם, ושילם ושילם…

ובעוד שלא חסרים צועקים בתיקי פירוקים
במקרים היומיומיים, הדיונים ריקים.
אז במקום ששופט בסכסוך יכריע
רק צד אחד לדיון מגיע. ³
דיונים במעמד צד אחד –
זה לא משפט!
אם אין מתנגדים
וכולם שותקים –
הרבה יותר קל לסגור את התיקים.

זה בסדר, הרי בישראל עסקים
כבר רגילים להיות מוכים.
הם גם ככה עוד רגע מתרסקים.

מי ייתן קול לנושים הזעירים?
למשכירים, לספקים, לסוחרים?
לא אני, לא אתם, אנחנו עסוקים-
בתיקים הגדולים – בפירוקים.

אבל בשעות הפנאי
אמשיך לכתוב שירים
על עסקים עצמאים שלא מדברים
ואמשיך לחפש מי ירתם ומי יעתר
לעשות לנו משפט תקין יותר.

🙂 תודה רבה! ⁴

---

1. על התופעה של היעדר מעורבות נושים בהליכי חדלות פירעון בישראל ר' במאמר R. Efrat “Legal Culture and Bankruptcy: A Comparative Perspective” 20 Bankr. Dev. J. (2003-2004) 351, וברע"א 8038/20 ‏ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפירוק)‏ (נבו 26.1.21). ↩︎
2. תופעת "האדישות הרציונלית" של נושים בארץ ובעולם הוכרה בספרות המקצועית ככשל שוק בתחום חדלות הפירעון, ולפיו נושה שיוציא כספים על השתתפות בהליכים משפטיים לגבייה בהליכים קולקטיביים נחשב כמי שמבצע פעילות "לא רציונלית". מכאן שדרישות של הרשות לעמידה בחובות פרוצדורליות שונות הכרוכות בתשלום או בייצוג שנדרש לו הנושה, מהוות חסם משמעותי כלפי הנושה הקטן ועלולות להביא למחיקת החוב אף שאין בכך צדק. לעניין אדישות רציונלית ר' מאמרו של סול לבמור Saul Levmore "Monitors and Freeriders in Commercial and Corporate Settings", 92 Yale Law Journal 49, 53-54, וכן ר' ע"א 7602/09 ‏בנק הפועלים בע"מ נ' ‏CIBEL FINANCIERE S.A (נבו 10.2.11),  ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד צמיר, נאמן על נכסי אייפרמן, פ"ד נט(5) 735 (2005), עודד מאור ואסף דגני הפטר, חדלות פירעון ושיקום כלכלי של יחידים בעמ' 1037 ואילך (הוצאת השדה המשפטי, 2019). ↩︎
3. נכון כי בענייני חדלות פירעון הנושה אינו חסום פיזית מלהתייצב להליכים בעניינו, אך קיימים חסמים כלכליים הנוגעים לצורך להסדיר ייצוג, להשקעת הזמן הנדרשת ולמעמדו המוחלש של הנושה בהליך, שמביאים לכך שבפרקטיקה מרבית הדיונים ריקים מנושים. ניסיון החיים מלמד כי קיימת הטייה אנושית טבעית כלפי מי שנוכח, לעומת מי שנפקד. לעניין החשיבות של נוכחות בדיון כחלק מכללי הצדק המשפטי, נפסק: "ההליך המשפטי אינו עוסק בפרטים-נעלמים אלא בפרטים-נוכחים. ברגיל, ראוי כי הנאשם יחווה בחושיו את ההליך המשפטי. ראוי כי בית המשפט יראה לנגד עיניו את הפרט נשוא המשפט. כל אלה הם חלק מובנה בהליך המשפטי" (בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל, סג(3) 500 (2010)). ↩︎
4. תודה רבה לקהל שהגיע לפאנל, ולחברי הפאנל שהציגו סוגיות ודעות מגוונות ומעניינות: כב' השופטת חנה פלינר מבית המשפט המחוזי בתל אביב, עו"ד נעם הרצוג – ממונה במערך יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, עו"ד שי פינקלשטיין – מייצג נושים ונאמן, עו"ד דנית רימון מנהלת אגף אשראים מיוחדים בבנק לאומי, עו"ד יוסי מנדלבאום ממשרד ליפא ושות', עו"ד יעל בן משה בוך – סגנית מנהלת המחלקה המשפטית לחדלות פירעון במס הכנסה ומיסוי מקרקעין. ↩︎

בית המשפט העליון דחה בקשת עורך דין לעכב ביצוע צו פתיחת הליכים שניתן כנגדו, על אף ההשלכות הקשות של התליית רישיון עורך הדין והנזק הכרוך בכך. נקבע כי מעבר לכך שלא הונחה תשתית עובדתית המוכיחה את עבודתו כעורך דין פעיל, יש מקום להתחשב גם בשיקול הציבורי: לא לאפשר לחדל פירעון לעסוק בכספם של אחרים

מאת: עוה"ד מיטל אופיר דגני

חברת בניה נקלעה לקשיים וניתן לה צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון. הנושים לא הסתפקו בכך, והגישו בקשה למתן צו פתיחת הליכים אישי גם כנגד מנהלה של החברה, בעל רישיון לעריכת דין, בטענה כי הוא חב באופן אישי בחלק מהחובות. מנהל החברה טען כי לגבי חבותו קיימת "מחלוקת כנה" ויש לבררה בטרם יינתן צו פתיחת הליכים, אולם בית המשפט (כב' השופטת נעה גרוסמן) קיבל את הבקשה לפתיחת הליכים ונתן צו כנגד מנהל החברה.

מנהל החברה הגיש ערעור על ההחלטה, ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לתקופת הערעור. בבקשתו טען כי ביצוע צו פתיחת ההליכים יביא להתלייה של רישיונו כעורך דין, ויפגע ביכולת הפרנסה שלו ובלקוחותיו. משכך טען כי מאזן הנוחות בבקשת עיכוב הביצוע נוטה לזכותו.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה. ראשית, מן הטעם שלא הונחה תשתית עובדתית לכך שהמבקש אכן עובד כעורך דין פעיל, אך גם משיקולים ציבוריים:

"יש לקחת בחשבון אף את האינטרס הציבורי הגלום מלכתחילה במגבלות העיסוק השונות אשר נקבעו בדין ביחס למי שנקלע לחדלות פירעון. כידוע, מגבלות אלה חלות על שורה של עיסוקים ותפקידים, ביניהם עריכת דין, חברות בוועד עמותה וחברות בדירקטוריון חברה. כפי שצוין בפסיקה בהקשר קרוב לענייננו, 'המשותף לכל אלו הוא, שבכל המקצועות והמשרות הנזכרות, העוסק בהם נושא באחריות לכספי הזולת או לכספי הציבור, והמחוקק מצא פגם מהותי בכך שאדם שלא ידע לכלכל את צעדיו הכלכליים אל נכון עד שהגיע לפשיטת רגל באופן שלא היה בידיו לשלם את חובותיו לנושיו, יעסוק בעיסוקים השונים או יכהן במשרות שפורטו' (פש"ר (מחוזי י"ם) 3101/06 שינדלר נ' עו"ד קובי שקד, המנהל המיוחד, פסקה 12 (7.9.2011)".

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה.

עחדל"פ 86902-02-26 ששון נ' עו"ד גינדס ושי מילוא (אר"ש 10.6.26).

ניתן על ידי כב' נשיא בית המשפט יצחק עמית (במותב דן יחיד).
עורך הדין המייצג את המבקש: עו"ד ברק מלכית.
הנאמנים: בעצמם.
עורך הדין המייצג את בנק המזרחי: עו"ד ליאור הר צבי.
עורך הדין המייצג את הממונה על הליכי חדלות פירעון: עו"ד חיים זקס.

בית המשפט העליון קבע: לא ניתן לנסח צו פתיחת הליכים באופן שמגביל את כל נושי החברה מביצוע סעדים עצמיים המוקנים להם כדין. סעד זמני נגד ביצוע קיזוז ינתן במקרים קונקרטיים – רק אם הקיזוז אינו כדין, ואם ניתנה הגנה הולמת לנושה בעל הזכות

מאת: עו"ד מיטל אופיר דגני

חברת שליחויות נקלעה להליך פירוק. לחברה היו יחסים מסחריים עם חברת שופרסל, שעל פיהם נוצרו חיובים הדדיים של חברת שופרסל והחברה שבפירוק, האחת כלפי השניה. בית המשפט בהחלטתו לתת צו פתיחת הליכים לחברה, אסר על כלל הנושים לממש נכסים ולבצע סעדים עצמיים, בנוסח הבא: "עיכוב ההליכים המשפטיים ו/או הליכי הגבייה ו/או הליכי הוצל"פ ו/או מימוש נכסים ו/או מימוש שעבודים ו/או מימוש או חילוט ערבויות בנקאיות וכל ההליכים כיוצ"ב ביחס לחברה", ו"מניעת כל סעד עצמי מצד הנושים".

חברת שופרסל שילמה לקופת הנאמן את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואינו נשוא לקיזוז, וביקשה לבצע קיזוז של הכספים האחרים. בית המשפט העליון (השופט מינץ) קבע, כי לא ניתן לתת במסגרת צו פתיחת הליכים הוראה גורפת המונעת מנושים נקיטת סעדים עצמיים המגיעים להם בדין:

"התניית בית המשפט את מימוש זכות הקיזוז עד למתן החלטה על ידו כברירת מחדל עם מתן צו לפתיחת הליכים, אינה מוצאת בסיס בחוק ואינה מתיישבת עם אופייה של הזכות כסעד עצמי."

בית המשפט לא שלל את האפשרות שינתן צו המונע קיזוז, אך זאת במסגרת מקרה פרטני ולא כהוראה גורפת:

"פשיטא כי בית המשפט מוסמך למנוע את הקיזוז ולהתנות עליו בנסיבות בהן הונחו לפניו ראיות המבססות את הטענה לפיה הזכות אינה עומדת בהוראות הדין. זאת במסגרת מקרה קונקרטי. או אז, רשאי בית המשפט ליתן צו המונע את ביצוע הקיזוז עד למתן החלטה סופית בסוגיה תוך שקילת מערכת האיזונים הנדרשים במסגרת כל מתן צו זמני".

השופטת רות רונן הוסיפה, כי המשמעות של צו למניעת קיזוז, היא שהנושה יחויב להפקיד את הכספים שבמחלוקת בידי הנאמן. במקביל, על הנאמן לוודא שהחברה שבפירוק לא תשתמש בכספים, על מנת שתאפשר השבתם לנושה במקרה שזכות הקיזוז שלו תוכר. יוצא, שהנאמן לא יוכל להנות מהכספים לצורך הפעלת החברה, ולכן לא יהנה מן הסעד העצמי, מה שלכאורה שולל את היתרון שבהוצאת הצו. לפיכך קוראת השופטת רונן לבית המשפט השוקל מתן סעד זמני של עיכוב קיזוז להכריע בהתאם לסיכויי התביעה ומאזן הנוחות, כבכל סעד זמני:

"יש לאזן בין החשש (ככל שקיים) מפני העדר יכולת של הנושה לשלם לחייב את החוב אם בית המשפט יאפשר לו לבצע את הקיזוז (ועמדתו ביחס לזכותו לקזז תידחה בסופו של דבר); לבין החשש המשמעותי כי מניעת האפשרות לקזז עלולה למנוע באופן בלתי הפיך בירור אפקטיבי של המחלוקת בין הצדדים, אם יתאפשר לנאמן לעשות שימוש בכספים ששילם הנושה לצורכי הכינוס".

הערעור התקבל וזכותו של הנושה הוכרה.

רע"א 34782-11-25 שופרסל בע"מ נ' ג'ירפה משלוחים וניהול עסקים בע"מ (אר"ש 4.3.26).

עורכי הדין המייצגים: את המבקשת – עו"ד יניב דינוביץ' ועו"ד אלחנן דוד ווקנין. את המשיבות: עו"ד חובב ביטון. הנאמן: עו"ד ליאור מזור ועו"ד סיבוני. הממונה על הליכי חדלות פירעון: עו"ד חיים זקס.

כח ההצבעה בהסדר נושים נקבע לפי מספר הנושים המשתתפים, ולא לפי מספר תביעות החוב שהגישו. לפיכך נושה שהגיש שתי תביעות יספר לעניין מניין הנושים פעם אחת בלבד

חייב בהליכי פשיטת רגל הגיש הצעת הסדר לנושיו. הנושה העיקרי שלו היה אחיו, עורך דין, אשר הגיש כנגדו שתי תביעות חוב – האחת בגין חוב שכר טרחה שהחייב חב לו, והשנייה עבור חוב מכח היותו יורש של אמם המנוחה.

הצעת ההסדר לא עברה. אחיו של היחיד הצביע בעדה, ובהיותו הנושה העיקרי – קיבלה ההצעה רוב ערך של הנושים המצביעים. למרות זאת ההצעה נדחתה בהיעדר רוב מניין. הנושה חלק על הקביעה, וטען שהוא נושא כח הצבעה כפול – הצבעה אחת לכל תביעה שהגיש.

בית המשפט במותב דן יחיד (השופט דוד מינץ) דחה את הבקשה וקבע:

"על פי פשוטו של מקרא, לשון הסעיף מתמקדת ב'תובעים' הנוכחים באסיפה ולא ב'תביעות' שהוגשו מטעם כל אחד מהם. על כן כל נושה הנוכח באסיפה ייספר פעם אחת, ללא קשר למספר התביעות שבידו […] . פרשנות זו גם מתיישבת עם תכלית הסעיף, שכן הדרישה ל"רוב מניין", בנוסף על הדרישה ל"רוב ערך", נועדה למנוע מנושה בעל היקף נשייה משמעותי להכריע בגורל ההצעה באופן בלעדי (והשוו: דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו,2016- ה"ח הממשלה ,1027 עמ' 652). באופן זה זכויות כלל הנושים לא תקופחנה, כמו גם זכויות הנושה האוחז בשיעור חוב משמעותי, שכן יתרון זה יילקח בחשבון בשקלול 'רוב הערך'".

יש לציין כי ההליך התנהל לפי פקודת פשיטת הרגל, ובהתאמה גם בית המשפט הסתמך בהנמקתו על סעיפי פקודה זו. יחד עם זאת, ההתייחסות לתכלית החוק רלוונטית גם לחוק חדלות פירעון, שכן ההפניה לדברי ההסבר מראה שגם בחוק חדלות פירעון, תכלית החקיקה נותרה דומה.

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רחד"פ 88471-12-25 דגן נ' בוכבזה (אר"ש 28.1.26).