השבוע בפסיקה: החייאת חברה מחוקה – ללא תשלום האגרה

בית המשפט רשאי לחייב חברה בתשלום אגרות לתקופה שבה הייתה מחוקה, אולם התשלום לא יהווה תנאי להחייאת החברה. בית המשפט יבחן אם לחייב את החברה באגרה, כשהכלל הוא פטור מן האגרה והחיוב הוא החריג

חברות רבות בישראל נמחקו מהמרשם לאחר שלא מילאו אחר הדרישות הפרוצדורליות של רשם החברות (למשל, הגשת דיווחים שנתיים). לעיתים נמחקות חברות אשר יש בהן רכוש, ואז עשוי בבוא העת לקום צורך בהחייאתן, על מנת למכור את הרכוש או להסדיר רישומו. לעיתים, היה רשם החברות דורש, כתנאי להחייאה, לחייב את המבקש בתשלום מלוא אגרות הרשם, לתקופה שבה החברה הייתה מחוקה. בית המשפט העליון ציין את חוסר האחידות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים בעניין, וביקש להסדיר הלכה אחידה.

מדובר במקרה של חברת "גוש חלקה" אשר היתה בעלים של בניין. בעלי הדירות נרשמו כחוכרים. דיירי הבניין היו מעוניינים לבצע פרויקט תמ"א 38 (חיזוק הבניין) ולצורך כך ביקשו להחיות את החברה ולהסדיר את הבעלות הרישומית בבניין.

נקבע, שאין מקום להתנות החייאת חברה מחוקה, בתשלום אגרה עבור השנים שבהן הייתה מחוקה. בהתאמה, אין מקום להתנות את החייאתה בתנאי של הגשת דוח עדכני. בית המשפט המחייה את החברה יקבע אם יש לחייב את החברה בחובות האגרה לשנים שבהן הייתה מחוקה. ונקבע:

"חיוב החברות בתשלום אגרה הוא החריג, ולא הכלל"

הבחינה אם ראוי לחייב חברה בחוב האגרות, תיעשה בהתאם למבחנים שנקבעו בעבר בבית המשפט המחוזי בעניין ורשבסקי (בש"א (מחוזי ת"א) 12334/01 ורשבסקי נ' חברה חלקה 142 גוש 6122 בע"מ (פורסם בנבו, 22.8.01, פסק דין של השופטת אלשיך).

ואלה המבחנים שנקבעו בעניין ורשבסקי ואשר אומצו השבוע על ידי בית המשפט העליון:

• מבחן מטרת ההחייאה – ככל שההחייאה היא למטרה פורמלית וקצרה (בניגוד להפעלת החברה ממש), כך תגבר הנטייה לפטור מתשלום אגרה.
• מבחן זהות מבקש ההחייאה – אם מבקש ההחייאה הוא לא מי שהתרשל או שיש לו קשר למחיקתה.
• מבחן ההכבדה – עד כמה עלולות דרישות הרשם להביא לכך שחברה לא תוחיה, והאם יש למבקש אלטרנטיבה להחייאת החברה.
• משך הזמן שעבר – ספק אם ניתן לגבות חובות אגרה שחלפו יותר משבע שנים מאז יצירתם.

גם אם יקבע בית המשפט, בהתחשב במבחנים שלעיל, כי יש מקום לחייב חברה בתשלום חובות האגרה לתקופה שהייתה מחוקה, תשלום החוב לא יהיה תנאי לעצם ההחייאה של החברה:

"ככל שיסבור בית המשפט כי שיקולים אלה מטים את הכף באופן משמעותי לטובת הטלת חוב אגרה בגין השנים שבהן הייתה החברה מחוקה, יִקבע בצו ההחייאה כי חוב זה יֵרשם בפנקסי הרשם לחובת החברה שהוחייתה. לבד מכך, ימנע בית המשפט מקביעת תנאים מקדימים להחייאה, למעט תנאים הכרחיים לעצם ביצוע ההחייאה".

עוד נקבע, כי לעניין הדיון בהחייאת החברה, אין מקום להחיל את תקנה 5(א)(ד) לתקנות החברות, המבחין אם החברה תוחיה למטרה שהיא מילוי חובה על פי דין, או מטרה אחרת. מקומו של הדיון בסעיף זה, הוא לאחר ההחייאה, בעת בקשה לפטור מאגרה בעת פירוק החברה.

התוצאה המעשית בעניינו היא כי הערעור התקבל, והדיון הוחזר לביתה משפט המחוזי על מנת שיבחן אם לחייב את החברה באגרה או לפוטרה. מכל מקום תשלום האגרה הוא אינו תנאי להחייאתה.

רע"א 7614/21 איתנים י.ר בניה וחיזוק מבנים בע"מ נ' מגרש 901 בגוש 6158 בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 4.5.22).