תגית: פגם ביצירת החובות

ניתן להחריג מהליכי פשיטת רגל חוב שנוצר בגין מעשה פלילי של החייב, אף אם החייב לא הורשע בגינו. זאת בשל נטלי ההוכחה השונים הנדרשים בהליך הפלילי והאזרחי

החייב, שהיה עובד מדינה משך 25 שנה, הודה והורשע בבית דין משמעתי בקיום מעשים מיניים תוך ניצול יחסי מרות. לאחר מכן חתם על הסכם פשרה עם המתלוננות, לפיו ישלם להן פיצוי. תלונותיהן של המתלוננות במשטרה לא הבשילו לכדי אישום. החייב לא קיים את הסכם הפיצוי, ופנה להליכי חדלות פירעון.

בית המשפט העליון קבע בדן יחיד, כי אף שהחייב לא הורשע בפלילים – המעשים שביצע מצדיקים החרגת החוב מההפטר, ויהא על החייב לשלם את הפיצוי לנושות:

"אין מקום לטעמי לקבוע – כפי שהמבקש עותר שבית המשפט יקבע – כי האפשרות להפטר תישלל רק ממי שהורשע בעבירה פלילית בגין תלונות הנושים. נטלי ההוכחה השונים בהליך הפלילי מחד גיסא ובהליך האזרחי מאידך גיסא, אינם מחייבים מסקנה כזו. לאור הנטלים השונים, תיתכן אפשרות בה ייקבע גם ביחס לחייב שלא הורשע במסגרת הליך פלילי, כי הוא אכן ביצע את המעשים שהנושים מייחסים לו"

עוד התייחס בית המשפט לנושא חוסר תום לב בפירעון החוב, כשקבע שהפנייה המהירה של החייב להליכי פשיטת רגל, מבלי לנסות לשלם את החוב, מהווה כשלעצמה חוסר תום לב:

"די בכך שהמבקש לא ניסה לשלם כל תשלום שהוא מכוח הסכם הפשרה, כדי להצדיק את מסקנתו העובדתית של בית המשפט קמא, ואת המסקנה המשפטית שנגזרה ממנה. בע"א 2434/19 קיירה נ' יוחנן (27.5.20) קבע בית המשפט העליון (המשנה לנשיאה ח' מלצר) כי 'יתכן שיש מקום לקבוע כי גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במירמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו של החוב באמצעות מירמה – גם אם מירמה זו נעשתה תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל – הדבר מצדיק את החרגתו של החוב מתחולתו של ההפטר מכוחו של סעיף 69(א)(2) לפקודה'. במקרה דנן, החוב של המבקש כלפי הנושות הוא החוב העיקרי שלו, חוב המהווה כאמור 88% מכלל חובותיו. חרף האמור, המבקש התקשר בהסכם הפשרה עם הנושות, כשלגישתו שלו – לא הייתה אפשרות שהוא יעמוד בתשלום מכוחו. כאמור, המבקש אף לא עשה ניסיון לשלם ולו חלק מהחוב האמור לאחר ההתקשרות בהסכם הפשרה. בנסיבות אלה, מסקנתו של בית המשפט קמא ביחס לחוסר תום לבו בהתייחס להליכי פשיטת הרגל והשימוש בהם, היא מסקנה שאין מקום להתערב גם בה".

בית המשפט העליון דחה את הערעור ואימץ את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי ולפיהן אין מקום להפטיר את החייב מן החוב.

רע"א 6960/21 קצב נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 10.7.22)

המחוזי: נאמן המבקש להוכיח כי היחיד יצר חובות בחוסר תום לב, חייב להניח תשתית ראייתית מוצקה בדבר עסקיו של היחיד. יש צורך בראיות והוכחתן, ואין להסתמך רק על בדיקה שטחית של מצב ההסתבכות הכלכלית של היחיד המפורטת בדוח הנאמן

מהו הנטל הראייתי שעל הנאמן להרים, כדי שתקבע תוכנית שיקום כלכלי ארוכה משלוש שנים? בית המשפט המחוזי הבחין השבוע בין רף ההוכחה במקרה שבו נפל פגם בהתנהלות החייב במהלך ההליך, אל מול מקרה שבו טוען הנאמן לפגם ערכי ביצירת החובות. נקבע, שבעוד שפגם במהלך ההליך טעון הוכחה שטחית שעיקרה דיווח של הנאמן, הרי שהטוען לפגם ביצירת החובות חייב לתמוך את הטענה בפריסת תשתית עובדתית מוצקה על עסקיו של החייב ועל אופן יצירת החובות. נטל הראיה וההוכחה מוטל על הנאמן או הנושה הטוען שיש להאריך את תוכנית התשלומים.

בערעור שהובא לבית המשפט המחוזי בתל אביב, היה החייב בעליה של חברה לממכר תכשיטים. לטענת הנאמנת, החייב נטל הלוואות בסכומים של מיליוני שקלים לאחר שהכנסותיו כבר הצטמצמו משך השנים. לטענת הנאמנת, היה ברור עת נטל את ההלוואות, כי לא יוכל להחזירן. בהתאם לכך קבע בית המשפט תוכנית שיקום כלכלי ארוכה, בת 79 חודשים.

החייב הכחיש את טענות הנאמנת. בית המשפט נדרש לנטל ההוכחה שנדרש הנאמן לעמוד בו, וקבע כך:

"ככל שמדובר בתנאי הקבוע בהוראת סעיף 163(ג)(2) לחוק, על בית-המשפט להידרש לאופן יצירת החובות ובתוך כך להשתכנע כי אלו נוצרו באופן פסול ובחוסר תום לב. מידת הוכחת תנאי זה גבוהה יותר בהשוואה לתנאי הקבוע בסעיף 163(ג)(1) לחוק, שכן מצריכה בחינה מעמיקה של התנהלות היחיד עובר למתן הצו לפתיחת הליכים. משכך, על המבקש להאריך את תקופת התשלומים של היחיד על סמך הוראת חוק זו, להעמיק חקר ולהניח בפני בית-המשפט תשתית ראייתית מוצקה אשר מעידה כי היחיד אכן פעל בחוסר תום לב בעת יצירת החובות ואל לו להסתפק בבחינה שטחית אודות נסיבות קריסתו הכלכלית של היחיד".

כאמור, בית המשפט ציין, כי הנטל להוכחת פגם ביצירת החובות גבוה מזה המוטל על המבקש להוכיח פגם במהלך ההליך, אשר ניתן להוכחה מתוך הדוחות ועל פי דברי הנאמן.

עוד דן בית המשפט, בניתוח יסודותיו של התנאי העוסק ביצירת התחייבות בהיקף משמעותי, בעת שהיחיד ידע, או היה עליו לדעת, שיש סיכוי גבוה שלא יעמוד בה (סעיף 163(ג)(2)(א) לחוק חדלות פירעון). בית המשפט מונה את יסודותיו של הסעיף:

1. עסקה שביצע היחיד בהיקף משמעותי בהשוואה לסך חובותיו או למחזור עסקיו.
2. העסקה נעשתה שעה שידע (או היה עליו לדעת) כי קיים סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו (מבחן סובייקטיבי ואובייקטיבי).
3. היחיד כשל מלעמוד בהתחייבויותיו – יסוד תוצאתי. בין אם מדובר באותה עסקה, או בין שבשל אותה עסקה נקלע לחדלות פירעון.

בהמשך מפורט נטל הראייה ורשימת פרטים מומלצת שעל הנאמן לבדוק לצורך הוכחת טענותיו:

"לצורך בחינת התקיימות יסודות אלו, על הנאמן לחקור את היחיד ביחס לאופן יצירת החובות ולדרוש ממנו מידע ומסמכים. כך למשל, ככל שמקור החובות בעסקיו של היחיד, בדיקת היקפה של העסקה מחייבת בחינה מעמיקה של אותם עסקים. היינו, על הנאמן לבחון בין היתר את שיעור הכנסותיו והוצאותיו של העסק, דוחות כספיים, דיווחים שהוגשו לרשויות, ובפרט בחינת ההיגיון המסחרי שבעסקה הנדונה ושקילת התמורות שבה. כך, יוכל הנאמן להתרשם ממידת מחדלו של היחיד לצורך מענה על השאלה האם ידע או היה עליו לדעת כי התקשר בעסקה שלגביה קיים סיכוי גבוה כי לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו. בדרך זו יוכל הנאמן גם לבחון את מידת השפעת אי עמידת היחיד בהתחייבות זו על יתר התחייבויותיו, והכל לצורך גיבוש עמדתו בקביעת ממצאיו בנוגע לצו לשיקום כלכלי של היחיד ובמידת הצורך את ההצדקה בסטייה מתקופת התשלומים הקבועה בדין."

צוין בפסק הדין, כי חובת ההוכחה המתוארת, חלה לגבי פגמים נוספים ביצירת החובות העשויים להביא להארכת תקפות התשלומים: סעיף 163(ג)(2)(ב) לחוק העוסק בחוב שנוצר בעקבות הזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, וגם סעיף 163(ה) לחוק הדן בנסיבות כלכליות חריגות אחרות, שם הנטל עשוי להיות גבוה אף יותר.

בנסיבות המקרה הנדון בפסק הדין התבקשה הנאמנת לבחון מחדש את אופן יצירת החובות, ובמידת הורך להמליץ על תוכנית שיקום שתתאים לנסיבות שיוכחו בפניה.

עחדל"פ (מחוזי ת"א) 61978-05-21 שטרן נ' קירש (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 15.5.22)