השבוע בפסיקה: סידור חלופי לחייב שאינו תם לב

האם פגמים בתום הלב של החייב מצדיקים קביעת דמי סידור חלופי מופחתים?; רישומה של עסקת מכר אינו מהווה "שינוי נסיבות" המצדיק עיון חוזר בבקשת סעד זמני

כיצד תום הלב של החייב משפיע על גובה דמי הסידור החלופי שיקבעו לו? האם פגמים ערכיים בהתנהלותו של החייב יביאו לכך כי בעת מכר דירתו, יפסק לו "סידור חלופי" מופחת?

בית המשפט העליון דן השבוע בנושא קביעת גובה דמי סידור חלופי לחייבים אשר נהגו בחוסר תום לב – הן בעת שהליכי חדלות הפירעון מתנהלים, והן בשלב יצירת החובות. בית המשפט אישר את קביעות בית המשפט המחוזי, ולפיהן ההוראה בדבר סידור חלופי היא הוראה סוציאלית בעיקרה ואולם יש מקום להתחשב, בקביעת גובה הסידור החלופי, גם במידת תום לבם של החייבים.

באותו עניין היו החייבים זוג בשנות השישים לחייהם. הנאמן טען כי החייבים אינם מגישים דוחות, וכן כי החייב הועסק אצל בנו באופן אשר מונע ממנו מלהתחקות אחר נכסיו. החייבים לא סתרו את טענת הנאמן ולפיה החייב עדיין עובד עם בנו. כמו כן צוין כי אחד מחובותיהם של החייבים נוצר בעת שניסו למכור את הדירה לקונים, על אף שרבצו עליה עיקולים.

וכך נכתב:

"בית המשפט הדגיש כי זכותו של החייב לדיור חלוף נובעת מאינטרס סוציאלי ואינה מוגבלת לחייב שהינו תם לב, ודחה את עמדת בעל התפקיד להעמדת תקופת הדיור החלוף על 7 שנים בלבד. מנגד, בית המשפט מצא להתחשב לצורך קביעת משך התקופה בהתנהלות החייבים במסגרת הליכי פשיטת הרגל, שיקול שאף מצא את מקומו בחוק חדלות פירעון (סעיפים 229(ה) ו-163(ג) לחוק זה). בית המשפט ציין בהקשר זה את טענות בעל התפקיד לפיהן החייב הועסק בעבר אצל בנו וקיים קושי להתחקות אחר מצבם הכלכלי האמיתי של המערערים; כי המערערים אינם מגישים דוחות החל משנת 2018; וכי המערערים מעכבים את הליכי המימוש, שהחלו לשאת פרי רק קרוב לשנתיים לאחר הכרזתם כפושטי רגל. לא למותר לציין שגם במסגרת תשובתו לערעור טען הנאמן כי ברשותו ראיות עדכניות המצביעות על כך שהחייב עובד עם בנו ומציג מצג שווא בקשר להכנסותיו".

כאמור, בית המשפט העליון אימץ את הקביעות שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי, וקבע כי הלה איזן נכונה בין השיקולים השונים. הדברים נשענים בין היתר על הוראות סעיף 229(ה) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ובו הוצגו השיקולים לקביעת סידור חלופי, ובהם אם התקיים תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים של היחיד.

ע"א 5599/21 בן מוחה נ' זאבי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 1.3.22)

רישום עסקת מכר אינו שינוי נסיבות

בית המשפט העליון קבע השבוע (בדן יחיד) כי רישום עסקת מכר שבוצעה על ידי כונס נכסים, אינו מהווה נסיבה חדשה או בלתי צפויה, המצדיקה עיון מחדש בהחלטות שניתנו בעניין סעדים זמניים בהליך לביטול העסקה.

באותו מקרה דובר בחייב אשר לא השלים עם מכר נכס מקרקעין על ידי כונס נכסים, והגיש תביעה להורות כי ההסכם בטל. כן ביקש להטיל צו איסור דיספוזיציה על הנכס, עד לבירור תביעתו. בקשתו נדחתה עקב סיכוייה הנמוכים של התביעה. באחרונה נרשם הנכס על שם הקונים, והחייב טען כי יש בכך משום שינוי נסיבות אשר מקים חשש כי הקונים יוכלו להבריח את הנכס.

בית המשפט העליון דחה את בקשתו. בית המשפט קבע, כי החייב מודע להליך כינוס הנכסים המתקדם, מסירת החזקה והליכי הרישום שהתנהלו, מדובר בשינוי טכני שהוא צפוי ולא בנסיבות חדשות המקימות עילה לעיון חוזר בבקשת החייב למתן סעד זמני.

"הליכי המכר, לרבות אישור מכר הנכס, העברת התמורה בגינו ומסירת החזקה בו, היו ידועים למבקש זה מכבר, וברי כי במצב דברים זה ובשים לב לכך שבדו"ח מחודש אוגוסט 2021 צוין כי כונס הנכסים פועל להשלמת רישום זכויות הרוכשים בנכס – אין בהשלמת הרישום כשלעצמו כדי להוות נסיבה חדשה, לא כל שכן כזו המקימה הצדקה לעיון מחדש בהחלטה".

בית המשפט דחה את הבקשה לרשות ערעור וחייב את המבקש בהוצאות למשיבים, על אף שלא נתבקשה תגובתם.

רע"א 1179/22 אוריון נ' גולדפינגר (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.3.22)