מתי יוכל הנושה לקבל מסמכים של החייב?

בית המשפט העליון (בדן יחיד) קבע, שככלל יש להתיר לנושים לעיין במסמכים הנוגעים לנכסים פיננסים של החייב, ועם זאת ניתן במקרים מסוימים להסתפק בפירוט של הנאמן אודות תוכן המסמך, הכל בפיקוח בית המשפט

נושה ביקש לעיין בדוח מסלקה פנסיונית אשר הגיע לידי הנאמן. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי בנסיבות העניין לא יועבר העתק המסמך לנושה, אלא יימסר פירוט של הנאמן לגבי המצוי בדוח המסלקה הפנסיונית.

הנושה ערער לבית המשפט העליון, אשר דחה אף הוא את הבקשה (השופט ח' כבוב). יחד עם זאת, פירט כללים מנחים לגבי גילוי מסמכים לנושים בהליכי חדלות פירעון. בית המשפט עשה אבחנה בין שתי דרכים לגילוי מידע לנושים: "דיווח" על המסמך בדוחות הנאמן, לעומת "חשיפת" המסמך עצמו לנושה.

נקבע כי הכלל לגבי מסמכים העוסקים בנכסים פיננסיים של החייב, הוא חשיפתם לנושים:

"כדרך הכלל, ראוי כי מידע פיננסי טהור בקשר לנכסים בני מימוש, יגולו לנושים על דרך החשיפה. זאת, הן מחמת עקרון פומביות ההליך, והן על מנת להגביר את היעילות ואת הפיקוח על ההליך. שכן, גילוי המידע מאפשר לנושים להיחשף, ובמידת הצורך אף להשיג, על קביעות עובדתיות או משפטיות אליהן הגיע בעל התפקיד בקשר עם איתורם או מימושם של נכסים אלה. אפשרות זו מצמצת, במידת מה, את הפגיעה המתחייבת בקניינם; ולמצער, היא מאפשרת הליך גלוי והוגן יותר כלפיהם".

לצד זאת, אם נקבע שהנאמן יגלה את המסמך בשיטת ה"דיווח" ולא בשיטת ה"חשיפה", עליו להקפיד בדיווחו על גילוי מלא ומפורט:

"מקום בו נקבע כי גילוי המידע יעשה על דרך הדיווח ולא על דרך החשיפה – שומה על בעל התפקיד כי יעשה כל שבידו על מנת לחשוף בדיווחיו את דרך הילוכו בהגיעו לקביעותיו העובדתיות או המשפטיות, ולא רק את מסקנותיו. בכך, יהא כדי להבטיח את מידת הפיקוח הנדרשת על פועלו של בעל התפקיד".

בנסיבות העניין הספציפי נקבע כי בית המשפט לא שגה בהחלטתו לגלות את המסמך על דרך הדיווח, ובקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 118/24 ברט נ' הלוי (אר"ש, 10.1.24)

מותר לכנ"ר להתחרט – הכנ"ר בעליון רשאי לסטות מעמדתו במחוזי

נפסק: הכונס הרשמי רשאי להביע בבית המשפט העליון עמדה סותרת לעמדתו שהובעה במחוזי, גם ללא שינוי נסיבות. עוד נפסק, כי הנושים רשאים לממש נכסי מקרקעין של החייבים באם הנאמן אינו מעוניין לעשות כן

חייבים קיבלו הפטר מחובותיהם אף שהתנהלו בחוסר תום לב במהלך הליך פשיטת הרגל, הסתירו נכסים והעלו טענות שונות לבעלות של צדי ג' בהם. בסופו של יום הציעו הצעה כספית לסיום ההליכים בדרך של הסדר נושים. רוב גדול של הנושים התנגד, אולם בית המשפט החליט לתת להם הפטר אם יעמדו בתנאים זהים לאותה הצעת הסדר שנדחתה.

הכונס הרשמי בבית המשפט המחוזי תמך במתן הפטר לחייבים, בטענה שיש בהצעה זו כדי למקסם את הערך לנושים בהתחשב בקושי הצפוי במימוש הנכסים. ואולם, בבית המשפט העליון הציג ב"כ כונס הנכסים הרשמי עמדה אחרת, ולפיה לא היה מקום להעניק הפטר בנסיבות העניין בשל התנהלות החייבים, ובטרם בוצעו שמאויות לנכסיהם.

בין טענות החייבים נטען כי הכונס הרשמי, כרשות מנהלית, אינו יכול להביע עמדות סותרות בהליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, ועליו להציג עמדה אחידה ועקבית.

טענת החייבים בהקשר זה נדחתה, ונקבע מפי השופט מינץ:

"חרף העובדה שאפשר להביט על הכנ"ר […] כ'רשות מינהלית' בהקשר של מתן חוות דעת לבית המשפט, הוא אינו כזה במלוא מובן המילה. הוא בעל תפקיד מרכזי ומשמעותי בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון […] והוא נדרש להביא לפני בית המשפט את עמדתו המקצועית בסוגיות הדרושות להכרעה ולסייע לבית המשפט להגיע לתוצאה הצודקת והנכונה. כמו כן, הוא אינו "בעל דין רגיל" לכל דבר ועניין שתוצאת ההליך עשויה להשפיע על זכויותיו או חובותיו, כי אם משמש כמעין 'יועץ מקצועי' לבית המשפט. משכך, לא רק שהכנ"ר רשאי, הוא אף מחויב, מכוח תפקידו, להביא לפני בית המשפט את עמדתו המקצועית האובייקטיבית, אף אם הוא הביע עמדה שונה בעבר והיא השתנתה בשל בחינה מחודשת של מצב הדברים בתיק. זאת אף מבלי שהתקיים שינוי נסיבות ומבלי שהתגלו עובדות חדשות".

        בית המשפט התייחס גם לאפשרות שבעל תפקיד ממונה ישנה את דעתו במהלך ההליך:

"כשם שהכנ"ר עשוי לשנות את עמדתו, גמישות מסוימת עשויה לבוא לידי ביטוי גם בהתייחסות בית המשפט לשינוי בעמדה של בעל התפקיד, המופקד על גיבוש התמונה המלאה בקשר למצבו של החייב ולהיקף הנשייה. ברי כי גם על בעל התפקיד חלה החובה לפעול בתום לב בהליך, באופן שבו העלאת טענות סותרות, שנועדה להשיג יתרון דיוני או לנצל את בתי המשפט, עשויה להיבלם גם כן באמצעות כלל ההשתק השיפוטי. אולם ישנם מצבים שבהם ניתן לאפשר גם את שינוי עמדתו של בעל תפקיד, הנעשה לאחר בחינה מחודשת, בתום לב ומכוח תפקידו המקצועי. הכול לפי נסיבות העניין".

בית המשפט הדגיש, והדברים אף צוינו בהערה של השופטת רות רונן, כי בית המשפט אינו מחויב לקבל את עמדת הכנ"ר, ופוסק לפי שיקוליו שלו.

הערעור נדחה והפטרם של החייבים בוטל. התיק הוחזר לבדיקה מחדש של ערכי הנכסים, ושקילה מחודשת של מתן ההפטר, כשהודגש כי זכויות החייבים בנכסים לא יוחזרו להם גם אם ינתן להם הפטר. הנאמן יוכל להביע דעתו אם מעוניין לפעול לממשם, ובאם לא – יוכל המימוש של הנכסים להיעשות על ידי הנושים.

ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויז (אר"ש 15.11.23).

המפרק חויב בהוצאות אישיות, העליון ביטל את החיוב

בית המשפט העליון ביטל חיוב של מפרק בהוצאות, כשהוא קובע כי פעילותו לחיוב בעל השליטה הייתה כדין, והיא "מסוג המצבים שבהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים של מפרק"

מפרק חברה הגיש בקשה לחייב את בעלי השליטה בחברה בתשלום לקופת הפירוק. בינתיים התברר, כי תביעות החוב שהוגשו כנגד החברה נדחו ברובן, והבקשה התייתרה. בעלי השליטה הגישו בקשה לחייב את החברה ואת המפרק בתשלום הוצאות, לאחר שלטענתם המפרק פעל בניגוד עניינים ולאחר שהשקיעו הוצאות בהכנת חוות דעת להתגוננות מפני הבקשה שהגיש.

בית המשפט המחוזי קבע, כי המפרק הגיש את הבקשה לחיוב בעל השליטה בעודו מצוי בניגוד עניינים, שכן הוא ייצג את בעלת המניות שהגישה את בקשת הפירוק ואת תביעות החוב שרובן נדחו. בית המשפט המחוזי חייב את קופת הפירוק בהוצאות, ואת המפרק בהוצאות אישיות בסך 15,000 ש"ח.

המפרק ערער על חיובו בהוצאות אישיות, והבקשה התקבלה. נטען, כי בעת המינוי היה ידוע שהמפרק הוא מייצגה של הנושה בעלת המניות, ואין בפעילותו כדי להצדיק חיובו בהוצאות אישיות:

"ביחס לניגוד העניינים בו היה מצוי המפרק, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מינויו של המבקש למפרק נעשה בשים לב לחשש מניגוד העניינים ובהסכמת הכנ"ר […] לאור זאת, ובהתחשב בכך שישנם מצבים בהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים מסוים של בעל התפקיד, ובכך שבעת הגשת בקשה 22 האינטרס של קדרון היה זהה לזה של יתר הנושים, איני סבור כי בעניין זה, שהיה ידוע לכל, ולא חרג מהמקובל בעת המינוי (המצב כיום לאור חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), שונה) נפל בהתנהלות המבקש פגם המצדיק הטלת הוצאות אישיות עליו".

בית המשפט העליון התייחס גם לטענות כנגד המפרק בעניין עיתוי הגשת הבקשה לחיוב בעלי השליטה, כשנקבע כי יש לבחון את הדברים מנקודת המבט של המפרק בעת הגשת הבקשה, ולא כ"חכמה שבדיעבד" לאחר שנדחו תביעות החוב:

"את עיתוי הגשת בקשה 22 יש לבחון על פי מצב הדברים שהיה בנקודת הזמן בה הוגשה. בשלב זה, בטרם נדחו תביעות החוב של קדרון, היה על המפרק לפעול על מנת להשיא את נכסי קופת הפירוק […] וכך אני סבור שהוא עשה. במקרים מעין אלו, יש להיזהר מביסוס המסקנה המשפטית על 'חוכמה שבדיעבד', לפיה משהתברר בהמשך ההליך כי הגשת הבקשה הייתה לא נחוצה, ניתן להסיק כי הבקשה הוגשה בטרם עת. נוכח האמור לעיל, סבורני כי לא היה מקום מלכתחילה להטיל על המפרק הוצאות אישיות ביחס לבקשה".

כן התייחס בית המשפט (השופט עופר גרוסקופף) בדברים כלליים לחובותיו ומעמדו של המפרק, כשהוא עושה שימוש באמרה מסרטי "ספיידרמן":

"לא אחת נקבע כי בעל התפקיד בהליכי פירוק משמש כ'ידו הארוכה של בית המשפט'. מתוקף מינוי זה, ולצורך ביצועו הקנה המחוקק למפרק סמכויות רבות, לרבות סמכויות חקירה וסמכויות מעין שיפוטיות […] ברם, בפרפרזה על אמרת הכנף (phrase catch)
הידועה מסרטי "ספיידרמן", יחד עם סמכויותיו הרחבות של בעל התפקיד, חלה עליו אחריות גדולה. אחריות זו מתבטאת, בין היתר, בחובות אמון בהן הוא חב כלפי החברה, הנושים, בעלי המניות ואף צדדים שלישיים […] למרות זאת, בשים לב למעמדו המיוחד, ועל רקע שיקולי מדיניות נוספים המצדיקים את צמצום האפשרות להטיל על בעל תפקיד אחריות אישית, נקבע לא אחת בפסיקה כי הטלת אחריות אישית על בעל התפקיד תיעשה אך במקרים חריגים […]. בהשוואה למקרה שלפנינו, סברתי כי הוא אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים הטלת הוצאות אישיות על בעל תפקיד בהליכי פירוק".

בקשת רשות הערעור התקבלה, החיוב בהוצאות אישיות בוטל.

רע"א 1102/23 צמיר, מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' אופיר (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.8.23)

תביעה אישית נגד בעל תפקיד – טעונה אישור הערכאה הממנה

השיקולים המחייבים קבלת אישור בטרם תוגש תביעה אישית נגד בעל תפקיד ממונה, רלוונטיים לא רק למפרקי חברה, אלא לבעלי תפקיד ממונים בכלליות – יהא אופן מינויים אשר יהא

בית המשפט העליון (דן יחיד) דחה בקשה של חייב להגיש תביעה אישית כנגד מפרק אגודה שיתופית שלה הוא חב כספים. בית המשפט העליון קבע, שאף שמדובר במפרק אגודה שיתופית ולא במפרק חברה, יש מקום לקבל את אישור הערכאה שמינתה את המפרק, בטרם תותר הגשת התביעה.

בית המשפט נימק את קביעתו, בחשש מהרתעת בעלי תפקיד מלהסכים לקבלת מינויים. ההתייחסות היא לבעלי תפקיד, יהא אופן מינויים אשר יהא, בלשון כללית המקיפה בעלי תפקיד מסוגים שונים:

"הזהירות והריסון הנדרשים בכל הנוגע לפתיחת האפשרות להתיר הגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד, יהיה אופי מינויו אשר יהיה, רלוונטיים גם לענייננו. זאת בין היתר בהתייחס לחשש מהרתעת יתר שעלולה להביא להימנעותם של אנשים ראויים ומתאימים ליטול על עצמם את התפקיד; החשש מפני הצפה של תביעות אישיות ותביעות סרק; והחשש מפני הכבדה על עבודתו של בעל התפקיד ולעיוות שיקול דעתו"

במקרה שלעיל ביקש החייב חדל הפירעון, להגיש תביעה ובה יוצהר כי אינו חייב בחוב לאגודה השיתופית, וביקש לנהל תביעה נזיקית כנגד מפרק האגודה. בקשתו נדחתה, בין היתר מן הטעם שבירור החובות הוא בסמכות הנאמן שמונה לו, ולא התקיימו הטעמים החריגים לניהול משפט אזרחי בעניין זה.

רע"א 7283/22 חדד נ' יעקב כשדי השקעות בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 1.1.23)

22 מליון ש"ח "אבודים" בקופות הגמל – המעסיק (בחדל"פ) לא יקבל את הכספים

מעסיקים הפקידו כספי עובדים בקופת גמל. כעבור שנים נקלעו לחדלות פירעון. בינתיים גם קופת הגמל החליפה ידיים, ולימים לא ניתן היה לאתר מיהם העובדים הזכאים לכספים. נאמני המעסיקים עתרו לקבל את הכספים חסרי השיוך בחזרה, לטובת הנושים. נקבע כי הכספים מוחזקים על ידי קופת הגמל בנאמנות עבור העובדים, ואין עילה להעברתם לקופת הנשייה

בקופת הגמל הלמן אלדובי הצטברו 22 מליון ש"ח שהופקדו לפני שנים על ידי מעסיקים – ובהם חברות קו אופ, קלאבמרקט ומגה, שלימים נקלעו להליכי פירוק. התברר כי בשל היעדר רישומים מתאימים, לא ניתן עוד לזהות את העובדים אשר עבורם הופקדו 22 מיליון השקלים, ומתוך כ- 15,000 חשבונות לא מאותרים – אותרו רק כ- 1,000 עובדים הזכאים לכספים.

במצב זה שבו מופקדים בקופת הגמל כספים אשר הופקדו על ידי המעסיקות, אך מוטביהן אינם ניתנים לאיתור, דרשו נאמני החברות המעסיקות את הכספים בחזרה, וטענו כי חדלות הפירעון של החברות המעסיקות מצדיקה איתור פתרון שיאפשר לחלק את הכספים שהצטברו בקופת הגמל, כך שיתווספו לקופת הנשייה, וייטיבו עם נושי המעסיקות.

בית המשפט קבע, כי לא חלה עילה שבדין להחזיר את הכספים למעסיקים שהפקידו אותן. נקבע, כי מדובר בכספים שהופקדו בידי הקופה בנאמנות עבור מוטבים, ואשר הוצאו ממסת נכסי החברות המעסיקות באופן שאינו מאפשר השבתם אליהן. בית המשפט דחה טענה שלפיה מדובר ברכוש הפקר שיש לנהלו באפוטרופוס הכללי, וקבע כי מדובר בנכסי נאמנות שבה הנהנה אינו ידוע.

בית המשפט דחה שלוש טענות שהעלו הנאמנים:

ראשית טענו הנאמנים, כי יש להקל עליהם את הנטל להוכיח כי הפקדות לקופת הגמל בוצעו על ידי החברות באופן שמזכה אותן בהשבה (למשל, אם הופקדו בטעות, או ביתר). בית המשפט דחה את הטענה תוך ניתוח נטל ההוכחה המופחת המוטל על נאמן בהליכי חדלות פירעון, וכן משיקולי מדיניות:

"טיפול בנחיתות האינפורמטיבית בה מצוי בעל התפקיד נעשה באמצעות מנגנונים חיצוניים לנטל ההוכחה, ואין הוא בא לידי ביטוי בהקלה בנטל ההוכחה המוטל על בעל התפקיד […]. זאת ועוד, גם כעניין של דין רצוי, הקלת נטל ההוכחה המוטל על מעסיק חדל פירעון המבקש למשוך כספים שהפקיד לזכות עובדיו בקופת גמל, עלולה להשפיע על התמריץ של מעסיקים לעמוד בחובת הדיווח התקין של פרטי העובדים עבורם הם מפקידים כספים […] זאת, מאחר שתוצאתה של הקלה כאמור בנטל ההוכחה תהא שדווקא מעסיק שהתנהלותו לקתה בחסר באופן שהוביל לכך שלא ניתן לאתר את העובדים לזכותם הפקיד כספים, יזכה ליתרון כלכלי בהשוואה למעסיק שהתנהל כשורה, בבחינת 'יצא החוטא נשכר'".

בנוסף טענו הנאמנים, כי חדלות הפירעון של החברות המעסיקות מצדיקה השבת הכספים לידי המעסיקות, משום שמדובר בסיטואציה מיוחדת שבה "השמיכה קצרה" ויש לערוך איזון מתאים לטובת נושי המעסיקות. טענה זו נדחתה גם היא, משנקבע שאין כל טעם בדין המצדיק העברת הכספים לידי החברות:

"עצם הימצאותן של החברות (המעסיקות) בהליכי חדלות פירעון אין בה כדי להקנות להן זכויות כלשהן בכספים המופקדים בקופות הגמל, לרבות ביתרות הכספים הבלתי מזוהים, אשר לא היו להן עובר לכניסתן להליכים אלו. תמיכה לכך ניתן למצוא גם בסעיף 26(א)(2) לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים "אינם חלק מנכסי המעסיק במקרה של פשיטת רגל או פירוק" – ללמדנו כי גם המחוקק לא ראה בחדלות פירעונו של המעסיק כשיקול המצדיק הענקת זכויות למעסיק בכספים שהפקיד לטובת עובדיו בקופת גמל. כזכור, בדברי ההסבר לסעיף זה אף הובהר מפורשות כי הרקע לחקיקתו הוא מקרים בהם כונסי הנכסים של מעסיקים שפשטו את הרגל הצליחו לשים ידם על כספים שהופקדו בקופת גמל למטרת תשלום פיצויי פיטורים; וכי מטרתו למנוע הישנותם של מקרים אלו".

לעניין זה התייחס גם השופט מינץ בהערותיו לחוות הדעת הראשית:

"אכן, במסגרת דיני חדלות הפירעון נדרשת התייחסות מורכבת למכלול הזכויות של כלל המעורבים מנקודת מבט רב-צדדית מורכבת הכוללת בתוכה זכויות ואינטרסים נוגדים זה לזה. לא פעם, בית משפט של חדלות פירעון נדרש ליתן מתן מענה גמיש ויצירתי לבעיות שונות לא פשוטות המתעוררות חדשים לבקרים […] אולם אין משמעות הדבר כי הליך חדלות פירעון הוא בבחינת 'מטה קסם' אשר יש בידו לאיין זכויות במחי יד, הכל בשם אינטרס הנושים. הטענה כי "למען השלמות בעשיית הצדק" ראוי לאפשר לנושים ליהנות מאותם סכומים שהופקדו, אכן "שובת הלב" כפי שהגדירה בית המשפט המחוזי, אך אין בכוחה לרוקן מתוכנן הוראות ברורות של חוק, חקיקת משנה, נהלים ותקנונים".

קו הטיעון השלישי היה, שיש לפרש את ההוראות האוסרות על העברת כספים שהופקדו בקופות גמל בחזרה לידי המעסיק, באופן שונה במקום שבו מתברר כי זהות העובדים שלטובתם הופקדו הכספים – איננה ידועה. גם טיעון זה נדחה לאחר שביהמ"ש קבע בין היתר שהמחוקק היה מודע לאפשרות זו וקבע בחוק התייחסות מתאימה, שבהכרח אינה מביאה להשבת הכספים למעסיק.

סיומו של דבר – ערעור הנאמנים נדחה, נקבע כי הכספים הבלתי משויכים בקופת הגמל – לא יועברו לנושי המעסיקות. בית המשפט הנחה את קופת הגמל המשמשת כנאמנות לכספים, לפנות לבית המשפט המוסמך לקבלת הוראות כיצד יחולקו כספים אלה. באמרת אגב העלה בית המשפט את הרעיון כי כספים אלה יחולקו בין החוסכים הידועים, בייחוד לאור האופי השיתופי של הקופות שבמסגרתן הופקדו הכספים במקור, אשר היו אגודות שיתופיות.

ע"א 7606/19 מגה קמעונאות בע"מ נ' הלמן אלדובי קופות פנסיה וגמל בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.8.22)