תגית: תביעת בעל שליטה

בית המשפט העליון ביטל חיוב של מפרק בהוצאות, כשהוא קובע כי פעילותו לחיוב בעל השליטה הייתה כדין, והיא "מסוג המצבים שבהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים של מפרק"

מפרק חברה הגיש בקשה לחייב את בעלי השליטה בחברה בתשלום לקופת הפירוק. בינתיים התברר, כי תביעות החוב שהוגשו כנגד החברה נדחו ברובן, והבקשה התייתרה. בעלי השליטה הגישו בקשה לחייב את החברה ואת המפרק בתשלום הוצאות, לאחר שלטענתם המפרק פעל בניגוד עניינים ולאחר שהשקיעו הוצאות בהכנת חוות דעת להתגוננות מפני הבקשה שהגיש.

בית המשפט המחוזי קבע, כי המפרק הגיש את הבקשה לחיוב בעל השליטה בעודו מצוי בניגוד עניינים, שכן הוא ייצג את בעלת המניות שהגישה את בקשת הפירוק ואת תביעות החוב שרובן נדחו. בית המשפט המחוזי חייב את קופת הפירוק בהוצאות, ואת המפרק בהוצאות אישיות בסך 15,000 ש"ח.

המפרק ערער על חיובו בהוצאות אישיות, והבקשה התקבלה. נטען, כי בעת המינוי היה ידוע שהמפרק הוא מייצגה של הנושה בעלת המניות, ואין בפעילותו כדי להצדיק חיובו בהוצאות אישיות:

"ביחס לניגוד העניינים בו היה מצוי המפרק, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מינויו של המבקש למפרק נעשה בשים לב לחשש מניגוד העניינים ובהסכמת הכנ"ר […] לאור זאת, ובהתחשב בכך שישנם מצבים בהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים מסוים של בעל התפקיד, ובכך שבעת הגשת בקשה 22 האינטרס של קדרון היה זהה לזה של יתר הנושים, איני סבור כי בעניין זה, שהיה ידוע לכל, ולא חרג מהמקובל בעת המינוי (המצב כיום לאור חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), שונה) נפל בהתנהלות המבקש פגם המצדיק הטלת הוצאות אישיות עליו".

בית המשפט העליון התייחס גם לטענות כנגד המפרק בעניין עיתוי הגשת הבקשה לחיוב בעלי השליטה, כשנקבע כי יש לבחון את הדברים מנקודת המבט של המפרק בעת הגשת הבקשה, ולא כ"חכמה שבדיעבד" לאחר שנדחו תביעות החוב:

"את עיתוי הגשת בקשה 22 יש לבחון על פי מצב הדברים שהיה בנקודת הזמן בה הוגשה. בשלב זה, בטרם נדחו תביעות החוב של קדרון, היה על המפרק לפעול על מנת להשיא את נכסי קופת הפירוק […] וכך אני סבור שהוא עשה. במקרים מעין אלו, יש להיזהר מביסוס המסקנה המשפטית על 'חוכמה שבדיעבד', לפיה משהתברר בהמשך ההליך כי הגשת הבקשה הייתה לא נחוצה, ניתן להסיק כי הבקשה הוגשה בטרם עת. נוכח האמור לעיל, סבורני כי לא היה מקום מלכתחילה להטיל על המפרק הוצאות אישיות ביחס לבקשה".

כן התייחס בית המשפט (השופט עופר גרוסקופף) בדברים כלליים לחובותיו ומעמדו של המפרק, כשהוא עושה שימוש באמרה מסרטי "ספיידרמן":

"לא אחת נקבע כי בעל התפקיד בהליכי פירוק משמש כ'ידו הארוכה של בית המשפט'. מתוקף מינוי זה, ולצורך ביצועו הקנה המחוקק למפרק סמכויות רבות, לרבות סמכויות חקירה וסמכויות מעין שיפוטיות […] ברם, בפרפרזה על אמרת הכנף (phrase catch)
הידועה מסרטי "ספיידרמן", יחד עם סמכויותיו הרחבות של בעל התפקיד, חלה עליו אחריות גדולה. אחריות זו מתבטאת, בין היתר, בחובות אמון בהן הוא חב כלפי החברה, הנושים, בעלי המניות ואף צדדים שלישיים […] למרות זאת, בשים לב למעמדו המיוחד, ועל רקע שיקולי מדיניות נוספים המצדיקים את צמצום האפשרות להטיל על בעל תפקיד אחריות אישית, נקבע לא אחת בפסיקה כי הטלת אחריות אישית על בעל התפקיד תיעשה אך במקרים חריגים […]. בהשוואה למקרה שלפנינו, סברתי כי הוא אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים הטלת הוצאות אישיות על בעל תפקיד בהליכי פירוק".

בקשת רשות הערעור התקבלה, החיוב בהוצאות אישיות בוטל.

רע"א 1102/23 צמיר, מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' אופיר (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.8.23)

כשקיימת ועדת ביקורת המפקחת על מעשי המפרק, מניין תקופת ההתיישנות מתחיל במועד הידיעה של ועדת הביקורת, ולא במועד מינויו של מפרק חדש

מפרק חברת בניה אשר מונה בשנות השמונים של המאה העשרים, הוחלף לימים במפרק חדש. ההחלפה נעשתה לאור אי סדרים כספיים אשר התגלו בביצוע תפקידו. המפרק החדש שמונה, הגיש תביעה כנגד המפרק היוצא להשבת כספים אשר נטל לכאורה מהקופה, ללא אישור מתאים.

בית המשפט דחה חלק ניכר מהתביעה, בשל התיישנות העילה כנגד המפרק הקודם. במסגרת זו נדחתה טענת המפרק החדש, ולפיה יש מקום למנות את מועד ההתיישנות מיום מינויו, או למצער מיום הגשת חוות דעת חשבונאית בדבר תפקודו של המפרק הקודם. נקבע, כי ההתיישנות נמנית מהמועד שבו יכול היה גורם רלוונטי לדעת אודות עילת התביעה. בענייננו פעלה לצד המפרק ועדת ביקורת אשר קיבלה מהמפרק דיווחים אודות ההוצאות שהוא משלם מתוך הקופה:

(בפסיקה) "נקבע כי מירוץ ההתיישנות מעוכב במהלך התקופה שבה התאגיד נשלט בידי אורגנים שהיו בעלי אינטרס למנוע את מימושה של זכות תביעה זו. עם זאת, מרוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד שבו התגלו, או יכולים היו להתגלות, המעשים הבלתי חוקיים על ידי גורם רלוונטי […] במקרה דנן, ניתן להצביע על גורם רלוונטי. לאורך תקופת עבודתו של המשיב, פעלו לצידו ועד רוכשי הדירות וגם ועדת ביקורת. […] ברי כי ועדת הביקורת הייתה גורם רלוונטי שפיקח באופן צמוד על התנהלותו של המשיב. הטענה כי חברי ועדת הביקורת חששו שכל ניסיון "לנענע את הספינה" יעכב אף יותר את סיום הבנייה ואת קבלת הדירות בפרויקט (כפי שציין רואה החשבון חגי פאר בעדותו), אינה עילה להשעיית מירוץ ההתיישנות".

בית המשפט מפרט את החובות המוטלות על בעל תפקיד, ומונה מספר דוגמאות לניהול כספי בלתי תקין על ידי המפרק היוצא:

"הסמכות הרחבה של המפרק הולכת יד ביד עם אחריות ועם חובת נאמנות וחובת זהירות כלפי הנושים וכלפי החברה שבפירוק, ואף כלפי צדדים שלישיים. חובות אלה מקורן בדיני חדלות הפירעון וכן בהוראות הדין הכללי – דיני הנזיקין, דיני החוזים, דיני הנאמנות ודיני השליחות […] חובות אלה באות לידי ביטוי, בין היתר, בחובת הדיווח לבית המשפט. קשה להלום כי קופת פירוק תתנהל באופן שבו התנהל המשיב – משיכת הוצאות מקופת הפירוק ללא אישור מראש של בית המשפט; פתיחת מספר חשבונות בנק על שם המפרק באופן אישי על מנת להבטיח כי הכספים לא יעוקלו; מימון של הוצאות הפירוק מכיסו האישי של המפרק; אי הגשת דוחות כספיים במועדם וכסדרם לבית המשפט של פירוק; ועוד. המשיב פעל בניגוד למושכלות יסוד של דיני הפירוק ובניגוד לנוהלי עבודה מינימליים של ניהול כספי תקין. ובקיצור, לא כך מנהלים תיק פירוק, ובשל כך הודח המשיב מתפקידו".

יצוין, כי משנדחתה רוב התביעה של המפרק החדש כנגד המפרק היוצא, חייב בית המשפט קמא את המפרק החדש בתשלום הוצאות בסכום של 75,000 ש"ח, ותוצאה זו נותרה על כנה גם בערעור.

ע"א 4189/20 ארז נ' כהן (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 30.3.22).