השבוע בפסיקה: שיהוי בגבייה מנהלית; סילוק על הסף של תביעה נגד נושאי משרה

כיצד קובעים אם הרשות המנהלית השתהתה בהליכי הגבייה, עד כדי כך שיש הצדקה למחוק את החוב או את הריביות? האם בית המשפט רשאי לסלק תביעת מפרקים כנגד נושאי משרה על הסף מכח "כלל שיקול הדעת העסקי"? ביטול הגבלת רשיון נהיגה לחייבים בהוצאה לפועל

מתי יקבע כי עיריה השתהתה בהליכי גבייה מנהליים ואינה יכולה לגבות את החוב, או למצער את הריביות שהתווספו אליו? השבוע אישר בית המשפט העליון גביית חוב של עירייה והכיר הן בחוב והן בריביות שנוספו אליו, לאחר שקבע כי העיריה לא השתהתה בנקיטת הליכי גבייה. בפסק הדין פורטו מבחנים שיש לשקול כאשר בודקים אם נפל שיהוי בפעולתה של העיריה:

"בבוא בית המשפט להכריע בשאלה האם הרשות השתהתה בגביית חוב, עליו לתת את הדעת לשאלת ההסתמכות של הפרט; לאינטרס הציבורי בגביית חובות המגיעים לרשות כמו גם לאינטרס הציבורי הקיים בכך שהרשות המינהלית תפנים את מחדליה; לחובת ההגינות שבה מחויבת הרשות בכל פעולותיה; ולחובת תום הלב של החייב ביחסיו עם הרשות".

בית המשפט במקרה זה כתב כי אינו מכריע בשאלה אם יש להחיל על הליכי מימוש שעבוד במקרקעין את דיני ההתיישנות האזרחיים או את דיני השיהוי המנהלי (המחמירים יותר), וציין כי אכן מדובר בשאלה משמעותית – לאור היותם של הליכי הגבייה הליכים מעורבים – מנהליים ואזרחיים גם יחד.

בית המשפט פירט את הפעולות שנעשו לגביית חוב העיריה בעניינו וקבע כי אף שהעיריה לא פעלה נמרצות לממש את נכס המקרקעין הרי שנקטה לאורך השנים הליכי גבייה, החייב היה מודע לחוב, ולא נפל פגם בפעולותיה. פסק הדין מספק דוגמה ליישום ההלכות שנקבעו בעניין התיישנות חובות מנהליים. בענייננו הליכים מעטים שננקטו לאורך השנים (הדבקת אזהרה ב-2005, רישום שעבוד ב-2006, עיקולים בנקים ב-2009 וב-2013, עיקול ברישום ושעבוד נוסף ב-2013), הוכרו על ידי בית המשפט כהליכים שמהווים גבייה מספקת ואף מידתית ומאוזנת, שאינה מקימה טענת שיהוי.

עע"מ 2007/20 מועצה מקומית אבן יהודה נ' שטרית (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.2.22)

סילוק על הסף בתביעות נגד נושאי משרה

מפרקי חברת "בטר פלייס" הגישו תביעות כנגד נושאי משרה בגין נטילת התחייבויות וסיכונים "לא סבירים" בשם החברה. בית המשפט סילק את התביעות על הסף, בטענה כי פעולות נושאי המשרה חוסות תחת "כלל שיקול הדעת העסקי". בית המשפט קבע כי "כלל שיקול הדעת העסקי אכן יכול לשמש כעילת סף לסילוק תביעה כנגד נושא משרה.

כלל שיקול הדעת העסקי קובע, כי נושא משרה אשר עשה פעולה בתום לב, באופן מיודע ושלא מתוך ניגוד עניינים, נהנה ממעין "חסינות" מפני הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטותיו. כן קיימת חזקה המניחה לטובת נושא המשרה, כי פעל כדין אם שלושת הקריטריונים המפורטים לעיל התקיימו.

בית המשפט העליון דחה את טענת המפרקים, לפיו "כלל שיקול הדעת העסקי" יוצר חזקה ראייתית בלבד, ואינו יכול לשמש לסילוק תביעה על הסף. נקבע, כי כאשר כתב התביעה עצמו אינו מראה עילה שיש בה כדי לטעון שהפעולה אינה בתום לב, באופן מיודע או מתוך ניגוד עניינים, ניתן לסלק את התביעה על הסף מטעם זה בלבד.

"דוגמאות מעין אלו שצוינו על ידי בית משפט קמא, שבהן תובע טוען כי החלטה עסקית התקבלה על ידי נושאי המשרה מתוך מודעות מלאה להשלכותיה האפשריות, אלא שלדידו של התובע, הסיכון שניטל על ידי נושאי המשרה היה בלתי סביר – הן דוגמאות מובהקות לתביעה חסרת תוחלת ונעדרת עילה, שהרי סופה להיחסם על ידי כלל שיקול הדעת העסקי. במילים אחרות, בהעדר טענה קונקרטית מצד תובע שבכוחה לסדוק את חומת החסינות שמקיפה את נושאי המשרה מכוח כלל שיקול הדעת העסקי – הרי שדין התביעה להיות מסולקת על הסף".

עוד עוסק פסק הדין (שאוחד עם עניין נוסף בעניין חברת רוביקון ביזנס גרופ בע"מ), בסילוק תביעה על הסף כנגד רואי החשבון המבקרים של החברה, ובטענה כי זכות התביעה מוקנית למשקיעים וצדי ג' שהתקשרו עם החברה, ולא לחברה עצמה. בעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי אף שהנפגעים העיקריים הם צדי ג', יש מקום לדון גם בנזק שנגרם לחברה עצמה, ואין מקום לסלק תביעה זו נגד רואי החשבון על הסף.

"בהינתן קיומה של אחריות ישירה של רואה החשבון המבקר כלפי החברה, שלילה א-פריורית של עילת תביעה של החברה נגד רואה החשבון המבקר בגין רשלנותו, בטענה כי עילת התביעה מסורה לצדדים שלישיים בלבד, אינה נטולת קושי".

התוצאה האופרטיבית היא כי בית המשפט העליון החזיר את התביעות לדיון בערכאה הקודמת ונתן למפרקים הזדמנות לתקן את כתב תביעתם.

ע"א 7829/18 בטר פלייס בע"מ נ' אגסי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.2.22)

ביטול הגבלת רשיון נהיגה לחייבים

השבוע אושר תיקון לחוק ההוצאה לפועל, המבטל את ההגבלה על רשיון הנהיגה לחייבים. כתוצאה מכך תפעל לשכת ההוצאה לפועל לביטול מיידי של הגבלת רשיון הנהיגה לכ-180,000 חייבים (לפי הפרסומים).