תגית: הגבלות

אף אם לשכת ההוצאה לפועל סגורה בחג, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו ערכאה מתאימה לדון בבקשה לביטול הגבלת יציאה; מתי ניתן לפתוח הליך חדלות פירעון בסכום הנמוך מהמינימום שבחוק? מערכת כספית בלתי ידועה בין החייב ובין הנושה, יכולה להיחשב "מחלוקת כנה" שאינה מאפשרת פתיחת הליכי חדלות פירעון

חג פסח שמח, גם בעולם המשפט. מי שמכיר את עולם הגבייה יודע, כי תקופה זו של חגים וחול המועד מתאפיינת במיעוט הליכים משפטיים, ואם אלה כבר מתקיימים הרי שהם עוסקים לרוב בבקשות של חייבים לבטל סעדים שונים ובכלל זה היתר ליציאה לחו"ל. "סטטיסטיקה" זו הגיעה השבוע גם לבית המשפט העליון.

חייב שיציאתו מהארץ נאסרה במסגרת תיק הוצאה פועל לגביית מזונות, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש להתיר לו לצאת מהארץ לבקר את אמו החולה בארה"ב. החייב נימק את פנייתו לבית המשפט לעניינים מנהליים, בכך שנאמר לו שלשכת ההוצאה לפועל סגורה ובקשתו תידון לאחר חג הפסח.

נקבע:

"איני מקל ראש בנסיבותיו של המבקש וברצונו לצאת מן הארץ בהקדם על מנת לבקר את אמו ואת ילדיו. ואולם, בנסיבות העניין, בצדק דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את בקשתו למתן סעד זמני, ואיני רואה מקום להתערב בהחלטה זו. הטעם לכך הוא כי הסעד לו עתר המבקש מצוי בסמכות רשמי ההוצאה לפועל".

בית המשפט העליון קבע כי על החייב להשיג על החלטות רשם ההוצאה לפועל בדרכים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל, ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט הפנה את המבקש להוראות חוק ההוצאה לפועל הרלוונטיות להשגה על החלטות וצווים של רשמי הוצאה לפועל.

בר"מ 2667/22 פלוני נ' רשות האכיפה והגבייה (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 18.4.22).

ניהול הליכי הוצאה לפועל בסכום נמוך מהמינימום

חייב ביקש לנהל הליך חדלות פירעון על אף שכלל חובותיו עומדים עומדים על סך הנמוך מ-51,150 ש"ח (הסכום המינימלי לניהול הליכי חדלות פירעון, הקבוע בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2019 ועדכוניו).

החייב מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, מצוי בגיל פרישה ואינו עובד. זוגתו אינה עובדת ומקבלת קצבת נכות. בתו הבגירה סמוכה על שולחנו ואינה יכולה לעבוד עקב מצב רפואי. החייב הוכרז בשנת 2017 מוגבל באמצעים, לאחר שנקבע כי לא יכול לעמוד בתקופות הפריסה שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל. החייב לא הצליח לשלם צו תשלומים בסך 150 ש"ח שנקבע לו, ותיק האיחוד שלו פוזר.

הוראות חוק חדלות פירעון (סעיף 187(ב)) מאפשרות פתיחת הליכי חדלות פירעון ליחיד שחובותיו נמוכים מהמינימום הקבוע בחוק, אם קיימים נימוקים מיוחדים לכך.

רשמת ההוצאה לפועל מסתמכת על מאמר שפורסם בעלון רשמי ההוצאה לפועל, ולפיו על הרשם לבחון, בכובעו כרשם חדלות פירעון, אם היחיד מסוגל לעמוד בתקופות ובסכומי הפריסה המקסימליים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל (לירון זרבל קדשאי "כניסה בשערי הליך חדלות פירעון בחובות הפחותים מסך של 50,000 ₪- פרשנות, תובנות ומחשבות" (פורסם בנבו, מתוך עלון הרשמים גיליון 9/2020)).

צוין בהחלטה, כי אם יימצא כי אין החייב מסוגל לעמוד בתשלום חובו בפריסה המקסימלית הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, ניתן יהיה לאשר לו לפתוח בהליכי חדלות פירעון בסכום נמוך, אף ללא הוכחת טעמים מיוחדים. וכך קבעה הרשמת:

"בענייננו, בהחלטה מיום 22.02.17 הוכרז היחיד כחייב מוגבל באמצעים (שאינו יכול לעמוד בתקופת הפריסה שהיו קיימות דאז בהתאם להוראות סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל). תיק האיחוד פוזר ביום 02.05.21 לאחר שהיחיד לא עמד בצו התשלומים אשר עמד על סך של 150 ש"ח בלבד. בנסיבות אלו אין צורך אף בהוכחת טעמים מיוחדים. מכל מקום, בחינת נתוני המבקש מלמדת כי הוא נעדר פוטנציאל השתכרות ממשי. נגד היחיד פתוחים 3 תיקי הוצל"פ אשר נפתחו בין השנים 2003-2005 והליכי הגבייה שננקטו במסגרתם לא הובילו לתשלום החוב. היחיד הצהיר על מצב בריאותי קשה שלו ושל אשתו אשר נתמך במכתב מטעם הרווחה. עוד הוצהר על בעלות משותפת יחד עם רעייתו בבית המגורים.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום לאשר פתיחת התיק. יחד עם זאת, יובהר כבר עתה כי לאור בעלותו בבית המגורים יכול שיידרש לפדות את זכויותיו בנכס".

כאמור בהחלטה, היחיד אינו יכול לשלם את החובות בפריסה שנקבעה, אך הוא בעליו של נכס מקרקעין. החלטה זו מבטאת את גישת "המבחן התזרימי" לבחינת חדלות הפירעון של היחיד. הרשמת מציינת שעל אף שהיחיד רשאי להכנס בשערי ההליך, יתכן כי בסופו יהא עליו לפדות את דירת המגורים שלו, על מנת להמנע ממימושה.

תהוצל"פ (נצ') 801586-03-22 פלוני (פורסם בנבו, 18.4.22).

מערכת בלתי ידועה של הלוואות מעידה על "מחלוקת כנה" המונעת מתן צו לבקשת נושה

נושה המבקש לפתוח בהליכי חדלות פירעון כנגד חייב, נדרש לעמוד ברף ראייתי להוכחת קיומו של חוב כלפיו. אם ימצא בית המשפט כי קיימת "מחלוקת כנה" בעניין החוב, יימנע מלתת צו לפתיחת הליכים לבקשת הנושה.

השבוע קבע בית המשפט השלום במקרה שנדון בפניו, כי המערכת החשבונאית העובדתית שהוכחה אינה מאפשרת להבין אם אכן קיים חוב ומה גובהו. זאת לאחר שהובאו ראיות המעידות על התנהלות כלכלית בין החייבים ובין הנושים, אשר חורגת לכאורה מיחסים רגילים בין חייב ובין נושה:

"התרשמתי מעדות המבקשת כי במסגרת מערכת היחסים בינה לחייבים ניתנה הלוואות בהיקף לא ידוע (מעבר להלוואה מושא הבקשה) ומנגד העבירו החייבים למבקשת כספים למבקשת בהיקף לא ידוע. נוכח אי הבהירות ביחס לטיב מערכת יחסים זו והיקפה הכספי נראה כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות קיומו של "חוב" המאפשר מתן צו פתיחת הליכים. התרשמותי לפיה רב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים הכלכלית בין הצדדים מתחזקת לא רק מהתנהלותה החריגה של המבקשת כלפי החייבים בעסקת רכישת הזכויות בדירה אלא גם מסירובה לנקוט הליכי גבייה בהוצל"פ נגד החייבת, פנייתה לב"כ החייבים לקבלת עצה ביחס לזכויותיה ביחס לחייבים, וסיוע אקטיבי לחייבים בעבר לחמוק מהליכי גבייה. לאור האמור מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו פתיחת הליכים".

חדל"פ (שלום ת"א) 64946-01-22 קאופמן נ' הממונה על חדלות פירעון (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 18.4.22).

כיצד קובעים אם הרשות המנהלית השתהתה בהליכי הגבייה, עד כדי כך שיש הצדקה למחוק את החוב או את הריביות? האם בית המשפט רשאי לסלק תביעת מפרקים כנגד נושאי משרה על הסף מכח "כלל שיקול הדעת העסקי"? ביטול הגבלת רשיון נהיגה לחייבים בהוצאה לפועל

מתי יקבע כי עיריה השתהתה בהליכי גבייה מנהליים ואינה יכולה לגבות את החוב, או למצער את הריביות שהתווספו אליו? השבוע אישר בית המשפט העליון גביית חוב של עירייה והכיר הן בחוב והן בריביות שנוספו אליו, לאחר שקבע כי העיריה לא השתהתה בנקיטת הליכי גבייה. בפסק הדין פורטו מבחנים שיש לשקול כאשר בודקים אם נפל שיהוי בפעולתה של העיריה:

"בבוא בית המשפט להכריע בשאלה האם הרשות השתהתה בגביית חוב, עליו לתת את הדעת לשאלת ההסתמכות של הפרט; לאינטרס הציבורי בגביית חובות המגיעים לרשות כמו גם לאינטרס הציבורי הקיים בכך שהרשות המינהלית תפנים את מחדליה; לחובת ההגינות שבה מחויבת הרשות בכל פעולותיה; ולחובת תום הלב של החייב ביחסיו עם הרשות".

בית המשפט במקרה זה כתב כי אינו מכריע בשאלה אם יש להחיל על הליכי מימוש שעבוד במקרקעין את דיני ההתיישנות האזרחיים או את דיני השיהוי המנהלי (המחמירים יותר), וציין כי אכן מדובר בשאלה משמעותית – לאור היותם של הליכי הגבייה הליכים מעורבים – מנהליים ואזרחיים גם יחד.

בית המשפט פירט את הפעולות שנעשו לגביית חוב העיריה בעניינו וקבע כי אף שהעיריה לא פעלה נמרצות לממש את נכס המקרקעין הרי שנקטה לאורך השנים הליכי גבייה, החייב היה מודע לחוב, ולא נפל פגם בפעולותיה. פסק הדין מספק דוגמה ליישום ההלכות שנקבעו בעניין התיישנות חובות מנהליים. בענייננו הליכים מעטים שננקטו לאורך השנים (הדבקת אזהרה ב-2005, רישום שעבוד ב-2006, עיקולים בנקים ב-2009 וב-2013, עיקול ברישום ושעבוד נוסף ב-2013), הוכרו על ידי בית המשפט כהליכים שמהווים גבייה מספקת ואף מידתית ומאוזנת, שאינה מקימה טענת שיהוי.

עע"מ 2007/20 מועצה מקומית אבן יהודה נ' שטרית (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.2.22)

סילוק על הסף בתביעות נגד נושאי משרה

מפרקי חברת "בטר פלייס" הגישו תביעות כנגד נושאי משרה בגין נטילת התחייבויות וסיכונים "לא סבירים" בשם החברה. בית המשפט סילק את התביעות על הסף, בטענה כי פעולות נושאי המשרה חוסות תחת "כלל שיקול הדעת העסקי". בית המשפט קבע כי "כלל שיקול הדעת העסקי אכן יכול לשמש כעילת סף לסילוק תביעה כנגד נושא משרה.

כלל שיקול הדעת העסקי קובע, כי נושא משרה אשר עשה פעולה בתום לב, באופן מיודע ושלא מתוך ניגוד עניינים, נהנה ממעין "חסינות" מפני הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטותיו. כן קיימת חזקה המניחה לטובת נושא המשרה, כי פעל כדין אם שלושת הקריטריונים המפורטים לעיל התקיימו.

בית המשפט העליון דחה את טענת המפרקים, לפיו "כלל שיקול הדעת העסקי" יוצר חזקה ראייתית בלבד, ואינו יכול לשמש לסילוק תביעה על הסף. נקבע, כי כאשר כתב התביעה עצמו אינו מראה עילה שיש בה כדי לטעון שהפעולה אינה בתום לב, באופן מיודע או מתוך ניגוד עניינים, ניתן לסלק את התביעה על הסף מטעם זה בלבד.

"דוגמאות מעין אלו שצוינו על ידי בית משפט קמא, שבהן תובע טוען כי החלטה עסקית התקבלה על ידי נושאי המשרה מתוך מודעות מלאה להשלכותיה האפשריות, אלא שלדידו של התובע, הסיכון שניטל על ידי נושאי המשרה היה בלתי סביר – הן דוגמאות מובהקות לתביעה חסרת תוחלת ונעדרת עילה, שהרי סופה להיחסם על ידי כלל שיקול הדעת העסקי. במילים אחרות, בהעדר טענה קונקרטית מצד תובע שבכוחה לסדוק את חומת החסינות שמקיפה את נושאי המשרה מכוח כלל שיקול הדעת העסקי – הרי שדין התביעה להיות מסולקת על הסף".

עוד עוסק פסק הדין (שאוחד עם עניין נוסף בעניין חברת רוביקון ביזנס גרופ בע"מ), בסילוק תביעה על הסף כנגד רואי החשבון המבקרים של החברה, ובטענה כי זכות התביעה מוקנית למשקיעים וצדי ג' שהתקשרו עם החברה, ולא לחברה עצמה. בעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי אף שהנפגעים העיקריים הם צדי ג', יש מקום לדון גם בנזק שנגרם לחברה עצמה, ואין מקום לסלק תביעה זו נגד רואי החשבון על הסף.

"בהינתן קיומה של אחריות ישירה של רואה החשבון המבקר כלפי החברה, שלילה א-פריורית של עילת תביעה של החברה נגד רואה החשבון המבקר בגין רשלנותו, בטענה כי עילת התביעה מסורה לצדדים שלישיים בלבד, אינה נטולת קושי".

התוצאה האופרטיבית היא כי בית המשפט העליון החזיר את התביעות לדיון בערכאה הקודמת ונתן למפרקים הזדמנות לתקן את כתב תביעתם.

ע"א 7829/18 בטר פלייס בע"מ נ' אגסי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.2.22)

ביטול הגבלת רשיון נהיגה לחייבים

השבוע אושר תיקון לחוק ההוצאה לפועל, המבטל את ההגבלה על רשיון הנהיגה לחייבים. כתוצאה מכך תפעל לשכת ההוצאה לפועל לביטול מיידי של הגבלת רשיון הנהיגה לכ-180,000 חייבים (לפי הפרסומים).