נושה קטן התנגד להפטר וניהל הליכים משפטיים שאינם מידתיים לגובה החוב ולגובה הדיבידנד שהוא צפוי לקבל. נקבע, כי זהו ניצול לרעה של הליכי משפט; היטל השבחה: המוכר קיבל הפטר מבלי ששולם החוב? שיהוי בגבייה מצד הרשות לא פוטר את הקונה מתשלום החוב במקום המוכר.
אל אולם בית המשפט הדן בהפטר של חייבים, נכנס הנושה, והתנגד למתן ההפטר. הנושה טען כי החייב ניהל יחד עם אביו עסקים שלא הצהיר עליהם בבית המשפט. אף שנשיית הנושה קטנה יחסית ועומדת על כ-20,000 ש"ח בלבד, וסכום דיבידנד צפוי של כ-2,500 ש"ח, הוא הגיש עשרות בקשות בעניין זה.
טענותיו של הנושה נשמעו ונדונו, החייבים נחקרו בחקירה פומבית בבית המשפט, ולמרות דיונים שהתקיימו ועשרות בקשות שהוגשו על ידי הנושה, קבע בית המשפט כי תוכנית הפירעון שנקבעה ראויה ומאוזנת. ואולם, נושה זה המשיך להתנגד גם לאחר שטענותיו נדחו, דרש חקירה חוזרת של החייבים, ולאחר מכן אף הגיש ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את טענות הנושה ומצא כי טיעוניו כבר מוצו ונדונו שוב ושוב בערכאה הדיונית. בית המשפט התייחס להיקף הנשייה הנמוך של הנושה, לעומת האנרגיה העזה אשר השקיע בניהול ההתנגדות המשפטית. וכך נפסק:
"לא ניתן להתעלם במקרה זה מהשווי הכספי הזעום של נשיית המערערת לעומת כלל חובות ברי התביעה שאושרו. הגם כי 'דין של פרוטה כדין של מאה' ואין מקום לזלזל בגובהו של כל חוב, יהא סכומו אשר יהא, יש מקום לתת משקל לשווי הנשייה העומדת על הפרק ביחס לסכום הנשייה כולה. ודאי בתיק אשר בו אושרו תביעות חוב על סך מיליוני שקלים, והתנגדותה של המערערת, שסכום נשייתה עומד על כ- 20,000 ש"ח, היא היחידה החוסמת במקרה זה את קידומו של ההליך לקו הסיום. אין להקריב את "דין המאה" של כלל הנושים על מזבח 'דין הפרוטה' של המערערת לבדה. בנסיבות אלו על פני הדברים, התנהלותה הדיונית של המערערת נכנסת לגדרה של תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018- הקובעת כי 'לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך […] לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו'. מלוא חופניה של טרוניותיה של המערערת צריכים להיות מופנים כלפי אביו של החייב או כלפי אחיו, שכן הם אלו אשר הקדיחו את הקדירה גם לשיטתה. רצונה לבוא חשבון עם החייבים בשל כך מובן במידה מסוימת, אך גם לכך יש גבול ועל פניו המערערת עברה זה מכבר את הגבול".
ע"א 3542/21 ברק נ' קורן (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.2.22).
המוכר פשט את הרגל. האם שיהוי של הרשות בגבייה פוטר מהיטל השבחה?
חוב היטל השבחה הלך ותפח משך שנים, כשהועדה המקומית עשתה נסיונות מעטים יחסית לגבותו. בתקופה מסוימת לא פעלה כלל. בינתיים נקלע המוכר להליכי פשיטת רגל וקיבל הפטר מחובותיו.
בית המשפט העליון קבע כי אף שיתכנו מקרים שבהם התנהלות קיצונית של הרשות תביא לחיובה לתת אישור לרישום מבלי ששולם החוב, מקרה זה של שיהוי בגבייה אינו אחד ממקרים אלה. בית המשפט מגדיר את חשיבותו של כלי הגבייה הפאסיבי של הרשות, וקובע כי בנסיבות של היעדר כח אדם ברשויות, ומשהרשויות תלויות בפועל בצדדים לעסקה לצורך דיווח עליה, לא ניתן לקבוע כי הרשות לא תוכל להפעיל את כלי הגבייה ה"פאסיבי", וקביעה כזו תביא לאיון של כלי הגבייה.
פסיקת בית המשפט נשענת על הלכת אלעזר (ע"א 4260/15 אלעזר נ' עירית רמת השרון (11.4.18)), שבה נקבע כי גם אם המוכר קיבל הפטר בהליכי פשיטת רגל, הפטרו איננו עילה לביטול החוב כלפי הועדה המקומית, והיא אינה מחוייבת לתת אישור בידי הקונה. בין היתר נקבע שם, כי הקונה הוא "מונע הנזק" הטוב ביותר, ויכול לשמר במסגרת העסקה כספים שיבטיחו שישולם חוב היטל השבחה המוטל על המוכר. על קביעות אלו חזר בית המשפט גם במקרה זה.
"גם לאחר שבוחנים אנו את דרך התנהלותה של הרשות איני סבור כי קמה הצדקה לקבוע כי הרשות אינה רשאית להשתמש בכלי הגבייה הפאסיבי העומד לה על פי דין בגדר סעיף 10 (א) שכן קביעה כזו תחתור תחת הרציונל של כלי גביה זה. בידי המשיבים היו הכלים כדי להבטיח את תשלום החוב, והתנהלותם אף הקשתה על הוועדה בגבייתו. הוועדה מצדה פעלה אקטיבית לגביית החוב, ועל אף שחדלה מפעילותה זו בשנת 2014 איני סבור כי מדובר בפגם שעוצמתו מאיינת את האפשרות להפעיל את סמכותה לפי סעיף 10 (א), וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם פגמים קיצוניים בהתנהלות יש בהם כדי למנוע שימוש בסמכות. משכך, לא היה מקום להורות כי הוועדה מחויבת להנפיק את האישור המבוקש על אף שלא שולם החוב".
בית המשפט קובע כי לקונים יש אחריות על כך כי הועדה החלה לפעול לביצוע הליכי גבייה מאוחר מדי, משלא דאגו בעצמם לדווח לוועדה על ביצוע עסקת המכר.
"סעיף 10 (א) לתוספת השלישית אדיש לזהותו של משלם החוב, ואינו מסייג עצמו אך למצבים בהם יוכל המשלם להיפרע מהחייב על פי דין או מגורם אחר. אכן, המנגנון שקבוע בסעיף 10 (א) עשוי להוליד "תאונות" דוגמת זו שלפנינו, ודוגמת זו שהתעוררה בעניין אלעזר (שבה החייב על פי דין נכנס להליכי פשיטת רגל). עם זאת, יש ליתן משקל לכך שרוכש הנכס הוא שבידו למנוע מלכתחילה היקלעות למצב זה על ידי שימוש באמצעים חוזיים ועל ידי פעולה מתאימה בנקודת הזמן הראויה".
עע"ם 5928/20 הועדה המקומית לתכנון ובניה גן יבנה נ' עוז (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 1.2.22).
