תגית: ארנונה

בית המשפט העליון קבע כי חיוב אישי של בעל שליטה בחוב ארנונה של חברה, יעשה רק במקרים שבהם הוכח כי החברה התפרקה והעבירה את נכסיה ללא תמורה, או בתמורה חלקית לאחר

מועצה מקומית תבעה חברה לתשלום חיובי ארנונה, וביקשה לחייב גם את בעל השליטה בחוב. בין היתר טענה, כי בעל השליטה של החברה חב בחוב באופן אישי מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992. וזה נוסח הסעיף:

"8(ג). על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה".

בית המשפט קבע, כי מנוסח הסעיפים עולה שהחבות היא רק אם התקיימו תנאים מסוימים, המנויים בסעיף 119(א)(1) לפקודת מס הכנסה:

119א. (א) (1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.

(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה.

[….]

על רקע הוראות הסעיפים המובאים, בית המשפט דחה את טענות המועצה המקומית כנגד בעל המניות, כשהוא מציין:

"על מנת לייחס את חובות החברה באופן אישי למערער, היה על המועצה להראות כי החברה התפרקה או העבירה את נכסיה ללא תמורה או בתמורה חלקית למערער או לצד שלישי כלשהו. המועצה לא העלתה טענה זו, וממילא לא הוכיחה כי כך אכן נעשה (אף לא על דרך טענה להתגבשותה של החזקה הקבועה בסעיף 119א(א)(3) לעיל ומתן הזדמנות למערער לסתור את החזקה הנ"ל), ומכאן, שלא היה מקום לחייב את המערער באופן אישי בחיובי הארנונה שנתבעו בכתב התביעה".

טענת המועצה המקומית כנגד בעל השליטה נדחתה, והחיוב האישי בוטל.

ע"א 2346/23 ק.ט חברה לניהול עסקים – מסעדת הבא בע"מ נ' המועצה המקומית זכרון יעקב (אר"ש, 22.1.24)

מקבל ההענקה השיב את הנכס המוענק לקופה, וכעת מבקש החזר של הסכומים ששילם בקשר עמו, לרבות מסים. נקבע, שיהא זכאי לקבל בחזרה רק תשלומים אשר העמידו את הקופה במצב טוב מזה שהייתה אלמלא שולמו. תשלומים שלא הביאו תועלת לנושים או לנאמן יוכלו להידרש בדרך של תביעת חוב בחלוקה לפי יחס חוב

חייב מכר לצד ג' מגרשים במחיר מופחת, בעת שהיה במצב של חדלות פירעון. רוכש המגרש פעל להשביח את המגרשים ושילם הוצאות שונות בקשר עמם. לימים נקלע החייב להליכי חדלות פירעון, הנאמן טען כי מדובר בהענקה בטלה, ודרש השבה של המגרשים אל קופת הכינוס. המגרשים הושבו, וכעת יש להכריע האם יושבו למקבל ההענקה, תשלומים ששילם להשבחת המגרשים.

בית המשפט התייחס לתשלומים השונים, ובעיקר לשאלה אילו סכומים הנאמן צריך להשיב למקבלי הענקה, ואילו תשלומים ניתן יהיה לתבוע במסגרת תביעת חוב. ההבדל הוא בצורך להתחלק עם נושים אחרים – תשלומים שיבוצעו ישירות על ידי הנאמן יהנו מקדימות בחלוקה, ואילו תשלומים שיוכרו בתביעת חוב יתחלקו בין נושי החייב לפי סדרי נשייה.

העקרון המנחה שנקבע, הוא כי יש להבחין בין תשלום שהיה מוטל על כתפי הקופה (ולמעשה – הנושים), לבין תשלום ששימש לטובת החייב בלבד. תשלום שהשביח את הנכס במקום שהקופה תאלץ לעשות כן, יזכה להשבה ישירה מקופת הנאמן. יתר התשלומים יכולים להיות בסיס לתביעת חוב:

"המבחן לאורו יש לבחון האם יש להשיב לקופת הנשייה סכום כסף פלוני שהושקע על ידי מקבל הענקה בנכס שהענקתו בוטלה, הינו האם יהיה בכך כדי למצב את קופת הנשייה במקום בו הייתה אילולא בוצעה ההענקה מלכתחילה.

הפועל היוצא מכך, הינו כי מקום בו השבת סכום פלוני שהושקע על ידי מקבל הענקה תביא את קופת הנשייה למצב טוב יותר מהמצב בו הייתה אילו לא בוצעה ההענקה מעולם, אזי שעומדת למקבל ההענקה זכות להשבת סכום זה מקופת הנשייה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שאחרת תמצא הקופה מתעשרת על חשבונו של מקבל ההענקה ללא בסיס"

באופן זה נקבע שתשלומים שביצע צד ג' לצורך פירוק השיתוף במגרש, יושבו לו במלואם מאת הנאמן, שכן אלמלא היה מקבל ההענקה פועל לפירוק השיתוף, היה על הנאמן לעשות כן. גם תשלום היטל פיתוח הוכר כתשלום שיש להשיבו, שעה שגבייתו נעשית לפי פקודת המסים (גבייה), ואלמלא היה משולם על ידי מקבל ההענקה, היה רובץ כשעבוד על הנכס ועל הנאמן היה לשלמו.

לעומת זאת – השבת התמורה ששולמה על ידי המקבל בגין המגרש, תשלום לשמאים להפחתת היטל השבחה, ותשלומים אחרים שבוצעו- ולא מחליפים תשלומים שעל הקופה לבצע, יוכלו להיות בסיס להגשת תביעת חוב, אך לא ישולמו על ידי הנאמן ישירות, אלא בחלוקה בין הנושים פארי-פאסו.

הערעור התקבל באופן חלקי, לגבי היטל הפיתוח בלבד.

ע"א 3/22 עוז נ' ורדי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 14.3.23)