העליון עושה סדר – מתי תתקיים התמחרות חוזרת?

רק במקרים חריגים. אם כל המתמחרים הם "אנשי פנים" הקשורים לנכס הנמכר; אם שווי הנכס קשה להערכה; אם ההצעה החדשה גבוהה באופן משמעותי; אם קיים פער בשווי בין הערכת הנאמן מראש לבין ההצעה שהושגה; אם החברה הזוכה התחייבה לרכוש בכל מקרה והפקידה ערבות שתביא לכך שהקופה לא תפגע; שילוב הנימוקים הצדיק פתיחה מחדש של הליכי מכר במקרה שבו התקבלה הצעה חדשה לאחר ההתמחרות

חברה שעסקה במחקר ופיתוח של טכנולוגיה הנוגעת לגידולים חקלאיים – נקלעה להליכי פירוק. לחברה לא הייתה פעילות משמעותית, אולם היו באחזקתה מניות של חברות אחרות בתחום החקלאות, אשר היו משועבדות לנושה מובטחת. הנאמן פעל לפרסום ולמכר המניות, ואולם – אף שבראשית ההליך העריך את שוויין של המניות בקרוב ל-21 מליון ש"ח, בהליך המכר עצמו הצליח לקבל הצעת רכישה אחת בלבד, בסך 2.5 מליון ש"ח, וגם היא הייתה מאחד מבעלי המניות בחברות שמניותיהן נמכרות.

הנושה המובטחת לא השלימה עם הסכום הנמוך שהשיג הנאמן, והציעה בדיון להשוות את ההצעה ולהוסיף עליה 15 אחוזים, כשהסכום ישולם מקיזוז החוב כלפיה, ככל שיוכרע כי אכן החוב בדין מובטח. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לכבד את ההצעה הזוכה בהתמחרות, ואין לפתוח את הליכי המכר מחדש. על החלטה זו הוגש ערעור.

בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) הפך את ההחלטה, והורה על קיום התמחרות נוספת, וזאת על סמך שלושה מאפיינים של המקרה:

  1. טיב הנכס הנמכר– מניות מיעוט של חברה שקיים קושי להעריך את שוויין, והפער בין המחיר שהושג, לבין השווי שהוערך מלכתחילה.
  2. ערבויות – התחייבות של המציע המאוחר לספק ערבויות לרכישת המניות בכל מקרה מעל המחיר שהוצע לראשונה, ולשאת בכל נזק שיגרם לחברה או לקופה.
  3. מיעוט מציעים שלא אפשר קיום התמחרות, והיותם של המציעים "אנשי פנים".

קביעה מעניינת בפסק הדין נוגעת לכך שאם מציעי ההצעות הם כולם "אנשי פנים" המכירים את הנכס הנמכר, אינטרס ההסתמכות שלהם יחשב לחלש יחסית ויש לתת לו משקל מוגבל:

"קיים סיכון נמוך במיוחד לפגיעה במציעים פוטנציאליים ולהשפעה ארוכת טווח על הליכי התמחרות, שעה שהמציעים היחידים בענייננו אינם מציעים 'מן השורה', אלא אנשי פנים (ודוק, אין דופי במקרה זה בהשתתפות אנשי הפנים בהתמחרות; יש קושי בכך שאנשי הפנים הם היחידים שהיו מוכנים להגיש הצעות, ושאפילו ביניהם לא התקיימה כל תחרות). בהמשך לכך, סבורני גם כי האינטרסים והתכליות של עיקרון סופיות הליכי המכר, העומדים כשיקול נגד למול השאת התמורה המתקבלת מהמכירה – אינם מתקיימים, ולמצער המשקל שלהם בנסיבות העניין שלפניי נמוך במיוחד. אין מדובר איפוא במקרה הרגיל שבו התקיים הליך התמחרות כהלכתו, במובן זה שהוגשו מספר הצעות ונבחרה הטובה מבניהן, ולאחר מכן הגיעה הצעה מאוחרת […]. עסקינן במקרה חריג, בגדר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל".

נימוקים נוספים לפתיחת ההליך להתמחרות מחדש נוגעות לשאלת היקף הפיקוח שיפעיל נושה מובטח על הליכי מכר המבוצעים על ידי הנאמן בנכסים המשועבדים, לפי סעיף 248 לחוק. בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה אם מהות הפיקוח של נושה עולה כדי "זכות וטו" לגבי העסקה שמבקש הנאמן לאשר.

נקבע שמשעה שכל הנימוקים מובילים מאליהם לצורך לפתוח את ההליך להתמחרות חדשה, יש להורות כך גם נוכח הוראות סעיף 248 ומבלי לדון בשאלה העקרונית של טיב הפיקוח שרשאי הנושה המובטח להפעיל ומהותו.

משכך הוכרע כי אם נחברה המציעה תפקיד ערבונות כמוצע על ידה, יתקיים הליך התמחרות נוסף בינה ובין המציע.

הערעור התקבל.

רע"א 61142-07-25 מ.ר.מ מרחבית אחזקות וניהול בע"מ נ' אילן ביוקלצ'ר בע"מ (ארש 18.8.25).

"פדיון נטו" – ודאי שלא במקרים מורכבים

בית המשפט העליון קבע שאין זכות "פדיון נטו" במקרים שבהם לחייב נכס מורכב, אשר קיים קושי לחשב את סכומי הפדיון שלו. גם התנהלות חייבים שמסרבלת ומאריכה את ההליך מהווה שיקול שלא לתת אפשרות לפדות. בית המשפט השאיר בצריך עיון את השאלה הרחבה האם קיימת בכלל זכות לפדיון "נטו", כשהוא מציין שלהכרעה בעניין צפויות השלכות נרחבות

עו"ד מיטל אופיר

חייב מצוי בהליכי פשיטת רגל מזה כ-15 שנים, ולו בית מגורים ביישוב כרמי יוסף, הכולל גם יחידת דיור נוספת ושטח חקלאי. לנכס מונה כונס נכסים מטעם נושה מובטח, והוא מומש על ידי הנאמנת בפש"ר יחד עם כונס הנכסים.

בעלי התפקיד ביצעו הליכי מכר והתמחרות שבסופם הוכרז זוכה, אשר הפקיד סכומים משמעותיים על חשבון עסקת המכר. אשת החייב, כבת 75, ביקשה לפדות אותו במחיר "נטו", כלומר במחיר ההצעה הזוכה בהתמחרות, בהפחתת הוצאות, מס שבח, תשלומים לרשות מקרקעי ישראל, ומסים שונים. הצעת אשת החייב אושרה בבית המשפט המחוזי בתנאים מסוימים.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור. נקבע, כי זכות ל"פדיון נטו" לא הוכרה בפסיקת בתי המשפט בישראל. עוד נקבע, כי גם אם הזכות אכן קיימת, כי אז היא לא מתאימה למקרים מורכבים ומסורבלים אשר ההתדיינות בהם צפויה להמשך זמן רב ולפגוע בנושים וברוכש הנכס:

"גם בהנחה שבמקרים מסוימים יש לחייב ולבן או בת זוגו זכות לפדות את הזכויות בבית המגורים שלהם במחיר נטו (שאלה שאליה אתייחס בהמשך), הרי בנסיבות המקרה דנן המערערת אינה זכאית לכך. זאת בשים לב בין היתר להימשכות ההליך ולתרומתם של החייב והמערערת לכך; לקושי הרב בקביעת סכום הפדיון במחיר נטו; לפגיעה בנושים המובטחים; ולפגיעה ברוכשים שזכו בהתמחרות – הכל כפי שיפורט להלן. השאלה הכללית על אודות זכות החייב (או מי מטעמו) לפדות את בית המגורים במחיר נטו תיוותר להכרעה לעתיד לבוא".

בית המשפט נמנע מלהכיר רשמית בזכות "פדיון נטו", גם אם מדובר בבית מגורים של החייב:

"העובדה שמדובר בבית מגורים – אינה מקנה בהכרח ובכל מקרה זכות פדיון במחיר נטו – לא לפי פסק דין בן בסט ולא לפי הפסיקה המאוחרת לו. כך, למרות שבפסק הדין בעניין בן בסט נדונה אפשרות של פדיון בית מגורים – השופט לוי נדרש לבחון את האפשרות הזו לאור מכלול של נסיבות ושיקולים ואיזון ביניהם".

בית המשפט מציין, כי להכרעה בשאלה אם קיימת לחייבים זכות ל"פדיון נטו" של נכסיהם, יש השלכות רוחב משמעותיות, בין היתר מפרט בית המשפט את החשש שמציעים ידירו רגליהם מלהשתתף בהתמחרויות, חשש לעיכובים בהליכים המשפטיים, וייקור ההלוואות לכלל הלווים במשק.

לעניין המקרה הספיציפי נקבע, כי מאפייניו ובעיקר התמשכות ההליך, הזמן שחלף מאישור הצעת הרכישה של הקונה, מורכבות חישוב הסכום לפדיון, מביאים לכך שהוא אינו מקרה המתאים לרכישת הנכס על ידי אשת החייב ב"מחיר נטו":

"המקרה דנן מדגים באופן ברור את אחד החששות העיקריים שהועלו כנגד מתן זכות פדיון במחיר נטו, חשש הנוגע למורכבות הכרוכה בחישוב סכום הפדיון. אף בהנחה שישנם מקרים בהם ניתן לחשב את סכום הפדיון במחיר נטו ללא קושי ואף בהסכמת הצדדים, אין ספק כי המקרה דנן מעורר קשיים משפטיים, שמאיים וחשבונאיים רבים ומורכבים מאוד".

ובהמשך:

"בהתחשב בכלל האמור לעיל – בהימשכותו של ההליך שנגרמה גם בשל התנהלותם של המערערת ושל החייב; בקושי שקיים גם היום בקביעת סכום הפדיון במחיר נטו; בפגיעה האפשרית של התארכות ההליכים בקופת הנושים המובטחים, בזכות הקניינית שלהם ובאינטרס שלהם בהשבת כספם; וכן בלוח הזמנים מאז שהרוכשים השלימו את המכירה ובאינטרס שלהם לוודאות ביחס לרכישת הנכס – הרי שגם אם ניישם את האמור בדעת היחיד של השופט לוי בעניין בן בסט, אין מקום במקרה דנן לאפשר למערערת לרכוש את חלקו של החייב בנכס במחיר נטו".

התוצאה היא שהערעור התקבל, העניין הוחזר לבית המשפט להמשך דיון בסידור החלופי, אשר יתקיים במנותק מהליכי מכר הנכס.

ע"א 8297/22 דבורצקי נ' זפט (אר"ש 14.1.25).

הגשת תביעת חוב – גם על חוב המוחרג מהפטר

חוק חדלות פירעון מאפשר הגשת תביעות חוב בגין כלל חובות העבר. לפיכך ניתן להגיש תביעת חוב גם בגין חובות המוחרגים מהפטר – למשל כאלו שנוצרו במרמה – ועצם הגשת התביעה אינו מסכל את האפשרות לטעון כי החוב מוחרג מהפטר

נושה טען כי חובו נוצר במרמה ולכן עליו להיות מוחרג מהפטרו של החייב. בית המשפט דחה את הטענות לאחר שקבע כי הנושה לא הוכיחן כראוי בערכאה הדיונית.

בית המשפט העליון (בדן יחיד) לא התערב בהכרעה. יחד עם זאת ייחד בית המשפט מספר מילים, באמרת אגב, לדברים של בית המשפט המחוזי שלפיהם קיים ספק אם מי שהגיש תביעת חוב, יכול לטעון להחרגת חובו מהפטר. בית המשפט העליון הסתייג מן הדברים:

"אינני סבור כי הגשת תביעת חוב לגבי חוב שנטען לגביו כי נוצר במרמה, אינה עולה בקנה אחד עם הגשת בקשה להחרגת חוב מהפטר לפי סעיף 175(א) לחוק. […] על פניו החוק אינו מונע מנושה גם להגיש תביעת חוב וגם לטעון כי מדובר בחוב שאינו בא בגדרי ההפטר. […] אדרבה, יתכן שהחוק אף מחייב את הנושה לפעול בשתי הדרכים במקביל. קשה לצפות מנושה כאמור לשבת בחיבוק ידיים ולא להגיש תביעת חוב, שכן מי ערב לו שבסופו של יום אכן תתקבל טענתו כי מדובר בחוב שנוצר במרמה. אם תדחה טענתו, יצא קרח מכאן ומכאן. מן העבר האחד – תביעת חוב לא הגיש; ומן העבר השני – מדובר בחוב אשר הופטר כלפי החייב".

בית המשפט קבע, כי הגדרת "חוב עבר" היא רחבה, וכוללת בתוכה גם חובות אשר ראויים להיות מוחרגים מהפטר – ניתן ורצוי להגיש בגינם תביעת חוב. זאת בניגוד לדין הקודם שחל בפקודת פשיטת הרגל, שם היו סוגי חובות שאינם יכולים או שאין חובה להגיש בגינם תביעת חוב – למשל חוב נזיקי או תביעה בידי נושה מובטח.

הערעור נדחה.

רע"א 3126/23 רובין נ' בן טובים (פורסם בנבו, 11.5.23)

ביטול מכר דירה בתמורה למשכון

בית המשפט ביטל עסקת מכר בין חייב ובין נושה ממשכן. נקבע שהנושה היה חייב לממש את המשכון בלשכת ההוצאה לפועל, ולא יכול היה להגיע להסכם מכר עצמאי עם החייב, כל עוד לא הגיע מועד פירעון ההלוואה

חייב משכן את דירתו לטובת נושה. לפני שהגיע המועד לפירעון ההלוואה, הסכימו הצדדים כי דירת החייב תימכר לנושה הממשכן במחיר שוק. סוכם ביניהם, כי הפירעון יכול שיעשה באמצעות קיזוז החוב. הסכם המכר בוצע כעבור שנה, עת שילם הנושה חלק מהתמורה והיתרה קוזזה מהחוב. לימים פנה החייב להליכי חדלות פירעון.

בית המשפט דן בתוקפה של עסקת המכר, ושלל טענות בדבר הענקת נכסים בהליכי פשיטת רגל. עם זאת קבע, כי העסקה בטלה בשל מימוש לא נכון של המשכון – בניגוד להוראות חוק המשכון. בית המשפט סקר את הוראות חוק המשכון וקבע, כי משכון יש לממש על ידי בית המשפט או בלשכת ההוצאה לפועל. כל עוד לא עבר המועד לקיום החיוב, הצדדים לא יכלו להסכים ביניהם על מכר, וכך "לעקוף" את דרך המימוש שנקבעה בחוק.

"הסכם המכר בו עסקינן נחתם בסמוך לאחר החתימה על הסכם התוספת, וכפי שקבע בית המשפט קמא – השתלשלות העניינים מלמדת כי מטרתו האמתית הייתה לאפשר לנושה מימוש עצמי של הדירה, ללא צורך בפניה לרשויות […] ללמדנו, כי הסכם המכר מהווה למעשה התנאה של הצדדים על דרכי המימוש הקבועות בחוק. הואיל והתנאה מעין זו אפשרית כאמור רק לאחר שהגיע המועד לקיום החוב, ואילו בענייננו אין חולק כי הסכם המכר נחתם בטרם הגיע המועד לפירעון החוב כלפי הנושה, ברי כי מדובר בהתנאה שאינה כדין. מטעם זה, סבורני כי אכן היה מקום להורות על ביטול הסכם המכר"

חוק המשכון מבחין בין הסכם מכר שנכרת לפני הגיע המועד לקיום המשכון, לבין הסכם מכר שנכרת אחריו. בית המשפט נדרש לסעיף 16(ב) לחוק זה, הקובע כי צדדים רשאים להסכים על מימוש המשכון בדרכים אחרות מהקבועות בחוק, רק לאחר שעבר המועד לקיום המשכון, ולא לפניו. משכך קבע כי הסכם המכר שקבע מימוש מוסכם של המשכון בטרם הגיע המועד לכך, נעשה בניגוד לחוק והוא בטל.

ע"א 577/20 מיטלס נ' ביטון (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 20.6.22)

השבוע בפסיקה: שלילת זכות עכבון מקבלן תמ"א 38

קבלנים שביצעו עבודות בניה לפי תמ"א 38, אינם בעלי זכות עכבון לגבי הנכס על אף שהשביחו אותו, ואינם זכאים למעמד של נושים מובטחים; פורסמה טיוטת תקנות לחישוב דמי המחיה בהליכי חדלות פירעון

קבלנים שביצעו עבודות בניה עבור חברה חדלת פירעון (במסגרת תמ"א 38) טענו כי עומדת להם זכות עכבון על מבנה שביצעו בו עבודות והושבח על ידם. המבנה נמכר בהליכי חדלות הפירעון, והקבלנים טענו כי זכות העכבון מקנה להם נשייה מובטחת בקופת חדלות הפירעון של החברה. בית המשפט קבע כי לקבלנים שביצעו עבודות בהתאם להסכם בניה, אין זכות עכבון בנכס של החברה שבפירוק, וזאת על אף שעבודתם השביחה אותו.

בית המשפט המחוזי קבע, כי בהסכם הביצוע ויתרו הקבלנים על תחולת סעיף 5 בחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 המסדיר זכות עכבון לקבלן. בית המשפט קבע כי סעיף זה בחוק חוזה קבלנות הוא דיספוזיטיבי, ולאחר שבחן את נוסח החוזה בין החברה ובין הקבלנים, הגיע למסקנה כי הקבלנים ויתרו על זכות העכבון בהסכם ביניהם, וכיוצא מכך אינם בעלי זכות עכבון, ואינם זכאים לקבל מעמד של בעלי נשייה מובטחת בהליך חדלות הפירעון של החברה.

פר"ק (מחוזי חי') 65932-0619 זהר אנגלנדר חברה לנאמנויות בע"מ נ' הבית ברות 14 א' בע"מ (פורסם בנבו, 13.3.22)

טיוטת תקנות חישוב דמי המחיה

משרד המשפטים פרסם טיוטת תקנות המסדירות את חישוב דמי המחיה בהליכי חדלות פירעון. שמן המוצע הוא "תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (הוראות לעניין דרך חישוב דמי מחיה בהליכי חדלות פירעון לגבי חייב שהוא יחיד), התשפ"ב-2022".

טיוטת התקנות מתבססת כנקודת מוצא על גובה גמלת הבטחת הכנסה שלה זכאי אדם בעל מאפיינים דומים לזה של היחיד, כשבדברי ההסבר נכתב, כי סכום זה נבחר לשמש נקודת ייחוס שכן "קצבת הבטחת הכנסה היא קצבה שנועדה להבטיח את קיומו הבסיסי של הזכאי לה ולא נמצא מקום להפחית ממנה סכום כלשהו".

התקנות מסדירות קביעת דמי מחיה באופן מדורג בהתחשב בהכנסת התא המשפחתי, ובהתחשב בשיעור הכנסתו של היחיד מתוך התא המשפחתי. ככל שהכנסת התא המשפחתי גבוהה יותר, כך יופנה שיעור גבוה יותר מהכנסתו לצורך החזר חובותיו. טיוטת התקנות כוללת גם התחשבות במשפחות עם ילדים, החל מהילד השלישי.