העליון עושה סדר – מתי תתקיים התמחרות חוזרת?

רק במקרים חריגים. אם כל המתמחרים הם "אנשי פנים" הקשורים לנכס הנמכר; אם שווי הנכס קשה להערכה; אם ההצעה החדשה גבוהה באופן משמעותי; אם קיים פער בשווי בין הערכת הנאמן מראש לבין ההצעה שהושגה; אם החברה הזוכה התחייבה לרכוש בכל מקרה והפקידה ערבות שתביא לכך שהקופה לא תפגע; שילוב הנימוקים הצדיק פתיחה מחדש של הליכי מכר במקרה שבו התקבלה הצעה חדשה לאחר ההתמחרות

חברה שעסקה במחקר ופיתוח של טכנולוגיה הנוגעת לגידולים חקלאיים – נקלעה להליכי פירוק. לחברה לא הייתה פעילות משמעותית, אולם היו באחזקתה מניות של חברות אחרות בתחום החקלאות, אשר היו משועבדות לנושה מובטחת. הנאמן פעל לפרסום ולמכר המניות, ואולם – אף שבראשית ההליך העריך את שוויין של המניות בקרוב ל-21 מליון ש"ח, בהליך המכר עצמו הצליח לקבל הצעת רכישה אחת בלבד, בסך 2.5 מליון ש"ח, וגם היא הייתה מאחד מבעלי המניות בחברות שמניותיהן נמכרות.

הנושה המובטחת לא השלימה עם הסכום הנמוך שהשיג הנאמן, והציעה בדיון להשוות את ההצעה ולהוסיף עליה 15 אחוזים, כשהסכום ישולם מקיזוז החוב כלפיה, ככל שיוכרע כי אכן החוב בדין מובטח. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לכבד את ההצעה הזוכה בהתמחרות, ואין לפתוח את הליכי המכר מחדש. על החלטה זו הוגש ערעור.

בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) הפך את ההחלטה, והורה על קיום התמחרות נוספת, וזאת על סמך שלושה מאפיינים של המקרה:

  1. טיב הנכס הנמכר– מניות מיעוט של חברה שקיים קושי להעריך את שוויין, והפער בין המחיר שהושג, לבין השווי שהוערך מלכתחילה.
  2. ערבויות – התחייבות של המציע המאוחר לספק ערבויות לרכישת המניות בכל מקרה מעל המחיר שהוצע לראשונה, ולשאת בכל נזק שיגרם לחברה או לקופה.
  3. מיעוט מציעים שלא אפשר קיום התמחרות, והיותם של המציעים "אנשי פנים".

קביעה מעניינת בפסק הדין נוגעת לכך שאם מציעי ההצעות הם כולם "אנשי פנים" המכירים את הנכס הנמכר, אינטרס ההסתמכות שלהם יחשב לחלש יחסית ויש לתת לו משקל מוגבל:

"קיים סיכון נמוך במיוחד לפגיעה במציעים פוטנציאליים ולהשפעה ארוכת טווח על הליכי התמחרות, שעה שהמציעים היחידים בענייננו אינם מציעים 'מן השורה', אלא אנשי פנים (ודוק, אין דופי במקרה זה בהשתתפות אנשי הפנים בהתמחרות; יש קושי בכך שאנשי הפנים הם היחידים שהיו מוכנים להגיש הצעות, ושאפילו ביניהם לא התקיימה כל תחרות). בהמשך לכך, סבורני גם כי האינטרסים והתכליות של עיקרון סופיות הליכי המכר, העומדים כשיקול נגד למול השאת התמורה המתקבלת מהמכירה – אינם מתקיימים, ולמצער המשקל שלהם בנסיבות העניין שלפניי נמוך במיוחד. אין מדובר איפוא במקרה הרגיל שבו התקיים הליך התמחרות כהלכתו, במובן זה שהוגשו מספר הצעות ונבחרה הטובה מבניהן, ולאחר מכן הגיעה הצעה מאוחרת […]. עסקינן במקרה חריג, בגדר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל".

נימוקים נוספים לפתיחת ההליך להתמחרות מחדש נוגעות לשאלת היקף הפיקוח שיפעיל נושה מובטח על הליכי מכר המבוצעים על ידי הנאמן בנכסים המשועבדים, לפי סעיף 248 לחוק. בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה אם מהות הפיקוח של נושה עולה כדי "זכות וטו" לגבי העסקה שמבקש הנאמן לאשר.

נקבע שמשעה שכל הנימוקים מובילים מאליהם לצורך לפתוח את ההליך להתמחרות חדשה, יש להורות כך גם נוכח הוראות סעיף 248 ומבלי לדון בשאלה העקרונית של טיב הפיקוח שרשאי הנושה המובטח להפעיל ומהותו.

משכך הוכרע כי אם נחברה המציעה תפקיד ערבונות כמוצע על ידה, יתקיים הליך התמחרות נוסף בינה ובין המציע.

הערעור התקבל.

רע"א 61142-07-25 מ.ר.מ מרחבית אחזקות וניהול בע"מ נ' אילן ביוקלצ'ר בע"מ (ארש 18.8.25).

אושר: הנושה יקנה את הנכס של החייב כנגד קיזוז החוב

בית המשפט אישר רכישת נכס בידי נושה של החייבת, כש-80% מהתמורה תשולם בקיזוז החוב, ו-20% ישולמו במזומן לצורך תשלום הוצאות שונות, מסים ושכר טרחה. נדחתה טענה ולפיה יש לאפשר לחייבת לעדכן את השמאות כלפי מטה, שעשה שיש הצעת רכישה ממשית בסכום גבוה מהשמאות הנוכחית

שתי אחיות הסתכסכו לאחר שאחת מהן נטלה כספים מחשבון אמן המנוחה. האחות נתבעה וחויבה להחזיר את הסכום. משלא עשתה כן, נפתחו נגדה הליכי פשיטת רגל. ניתנה לחייבת אפשרות לשלם את החוב בתשלומים חלף מכר הדירה, ומשלא עמדה בהסדר זה הוצאה דירתה למכירה, ונקבע, שתמכר כתפוסה. בהתמחרות שהתקיימה, הוגשה רק הצעתה של הנושה, אשר ביקשה לרכוש את הדירה במחיר הגבוה מסכום השמאות, כשמרבית הרכישה תיעשה בקיזוז החוב, וחלק קטן ישולם במזומן לצורך תשלומים שונים הנדרשים בעסקה.

בית המשפט העליון דחה טענה ולפיה לחייבת זכות לפדות את דירת המגורים, לאחר שלא עמדה בהסדר שאושר:

"למבקשים לא עומדת זכות קנויה לפדות את הזכויות בדירת המגורים. אכן, ככלל מכירת בית המגורים של החייב היא תוצאה קשה עבורו, שכן היא עלולה להותיר אותו ללא קורת גג באופן היוצר בעיה סוציאלית קשה. בעיה כזו מחריפה כאשר לחייב יש בני משפחה התלויים בו והמתגוררים אף הם באותו הבית. לכן, נקבע כי בנסיבות המתאימות יש מקום לאפשר לחייב לפדות את בית המגורים שלו […] ואכן, בהתאם לכלל זה, ניתנה למבקשת אפשרות לפדות את זכויותיה בדירה במסגרת הסדר ההפטר המותנה. כאמור, היא לא מימשה אפשרות זו, לא קיימה את התחייבויותיה במסגרת ההסדר ולא שילמה כל תשלום לקופת פשיטת הרגל".

כן נדחתה הטענה, ולפיה יש לאפשר לחייבת לעדכן את השמאות כך שתתייחס למגורים צפויים של אחרים בדירה. נקבע, שכשיש הצעת רכישה במחיר העולה על השמאות, יש להעדיף אותה:

"אף לו זכות הפדיון הייתה עומדת למבקשת גם בשלב זה של הליך, הרי שלא עומדת לה זכות קנויה לרכוש את הדירה בתמורה הנמוכה מתמורת המכר שאושרה. […] ככלל, נועדה הערכת השמאי כדי להבטיח כי הנכס לא יימכר במחיר שהוא נמוך יותר מערכו הריאלי. […] במקרה דנן, קיימת רוכשת – הנושה – המציעה לרכוש את הדירה במחיר העולה על הערכת המחיר של השמאי. ככלל, כאשר ישנה הצעת מחיר ממשית, היא עדיפה על ההערכה התיאורטית של השמאי ביחס לשווי הנכס ובלבד שהיא גבוהה יותר מהערכת השמאי".

הערעור נדחה.

רע"א 8498/22 שיינקר נ' פריצקי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 19.2.23)