הנאמן אישר הכרעת חוב לנושה אחר? שיהוי יביא לדחיית הערעור

החלת כלל הידיעה: נושה המבקש לערער על הכרעת חוב בעניינו של נושה אחר, אינו יכול להמתין שנים עם הגשת הערעור רק משום שלא קיבל לידיו את הכרעת הנאמן בתביעת החוב. באוביטר: המועד להגשת ערעור לפי חוק חדלות פירעון חל מרגע שידע הנושה על ההכרעה (ולא מעת שקיבל אותה)

נושה בהליכי פשיטת רגל לא הייתה שבעת רצון מהכרעת הנאמן בתביעת חוב של נושה אחרת – עירית ירושלים, ולכן פנתה לנאמן, וביקשה ממנו לקבל העתק מהכרעתו בתביעת החוב בעניין העיריה. הנאמן לא השיב ולא העביר לנושה העתק ההכרעה.

לאחר כשלוש שנים בוטל הליך פשיטת הרגל בעקבות פטירת החייב, ואז הוגש גם ערעורה של הנושה על תביעת החוב של העיריה. עירית ירושלים טענה כי הערעור הוגש באיחור ניכר של מספר שנים, ואין להידרש לו, ואילו הנושה טענה, כי רק עתה קיבלה העתק מהכרעת החוב של הנאמן, ולכן ערעורה הוגש במסגרת הזמנים הקבועה בדין. בית המשפט המחוזי סילק את ערעור הנושה על הסף.

בית המשפט העליון קבע, כי אף שנקודת המוצא להגשת ערעור היא ככלל קיומו של "כלל ההמצאה", הרי שחובת תום הלב חייבה את הנושה, אשר ידעה על קיומה של ההכרעה, לפעול לקבלה לידיה ולהגיש ערעור, ולא לשקוט על השמרים משך שנים:

"נקודת המוצא היא כי על המבקש לערער על הכרעת חוב, כמו כל בעל דין המתדיין בהליך אזרחי, חלה הדרישה לפעול בתום לב […] לעיקרון תום הלב ניתן משקל משמעותי בכל הנוגע לשאלה אם ניתן למנות את הימים להגשת ערעור ממועד הידיעה על ההחלטה ולא ממועד המצאתה […] כאשר בעל דין ידע או יכול היה לדעת על ההחלטה עליה הוא חפץ לערער אך בחר להשתהות יתר על המידה, "ייתכנו נסיבות שבהן חובת תום הלב תמנע הליך ערעורי ותשתיק בעל דין מלטעון כי הייתה לו זכות לא להגיב עד שיקבל לידיו את ההחלטה" […] משמעות הדברים, כי אין להלום התנהלות מצד נושה אשר משתהה ולא נוקט בהליך ערעורי במשך שנים למן המועד שבו נודע לו על הכרעת החוב עליה הוא מבקש לערער".

יחד עם זאת, מדגיש בית המשפט, כי עדיין יש לבית המשפט של חדלות פירעון גמישות בסוגיות הנוגעות לסדרי הדין, והוא רשאי במקרים המתאימים להאריך את המועד. אחד השיקולים הוא סיכויי הערעור:

"במקרים המתאימים, בית המשפט רשאי לקבוע כי גם נושה אשר לא הגיש ערעור על הכרעה בתביעת חוב של נושה אחר במועד, יכול להגישו באיחור, בהתחשב בנסיבות המקרה ובהן מידת האיחור, אינטרס ההסתמכות של הצדדים והשאלה אם קיימת מחלוקת משמעותית ביחס לחוב".

בית המשפט הוסיף באמרת אגב, כי על פי חוק חדלות פירעון והתקנות, התקופה להגשת ערעור נושה קמה מהמועד שבו נודע לנושה על קיומה הכרעת החוב (סעיף 215 לחוק חדלות פירעון ותקנה 130(ב) לתקנות).

בנסיבות העניין נקבע שהתנהלותה של הנושה יצרה מצג ולפיו ויתרה על זכויותיה להגיש ערעור על תביעת החוב של עירית ירושלים, ומשכך נדחה ערעורה.

ע"א 3253/23 חרסה סטודיו יצרני כלים סניטריים בע"מ נ' אמיראס מנהל מיוחד (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 16.7.23).

החזר "חוב אבוד" לא נדרש בזמן? זה לא אבוד!

עוסק רשאי להזדכות על חוב אבוד במע"מ רק בטרם חלפו שלוש שנים ממועד העסקה. בית המשפט העליון קבע – ניתן להגיש בקשה להארכת המועד גם בחלוף שלוש השנים, אשר תבחן לפי צידוקיה

המערערת עסקה בייבוא תבואות ומספוא לענף ייצור המזון. אחד מלקוחותיה, חברה מרצועת עזה, יצר חוב בהיקף גדול של כ-16 מיליון ש"ח עבור סחורה שהתקבלה אולם תמורתה לא שולמה. לימים נחלש המסחר בין הצדדים על רקע תמורות פוליטיות ברצועת עזה, ולאורך השנים הצטמצם עד שנפסק באופן מוחלט. לאורך שנים אלה המשיכה המערערת לסחור עם החברה בתקווה ולהחזיר ולו חלק מחובה. לאחר שנפסק הקשר באופן מוחלט, בשנת 2017 ביקשה המערערת מרשויות מע"מ לקבל החזר של המס ששילמה בעסקאות משנים 2008 ו-2012, בטענה כי החוב הפך אבוד.

מע"מ סירב להחזיר את המע"מ ששולם בעסקה, בטענה כי קיימת הגבלת זמן להכרה בחשבונית כ"חוב אבוד", בהסתמך על תקנה 24א(ג) לתקנות מע"מ, המורה כי הודעות זיכוי בגין חוב אבוד יכולות להישלח בתקופה שבין חצי שנה מהוצאת החשבונית, ועד לפני שחלפו שלוש שנים.

ניכר היה ששלושת השופטים ראו לנגד עיניהם קושי מסוים עם עמדת מע"מ שלפיה לא ניתן לקבל זיכוי "חוב אבוד" בשל מגבלת שלוש השנים. כך נדחתה טענת מע"מ שלפיה מדובר ב"הסדר התיישנות" של הזיכוי בתום שלוש השנים. ואולם, השופטים נחלקו בשאלת הפתרון הראוי בנסיבות העניין – השופט י' כשר סבר שיש לבטל את התקנה, וליתר דיוק את מגבלת שלוש השנים המוסדרת בה, משום שהותקנה בחוסר סמכות, בהציבה מגבלה מחמירה על זכות שנקבעה בחוק.

יתר השופטים (השופט כבוב והשופט אלרון) סברו כי אין צורך להרחיק לכת ולבטל את התקנה, וניתן לפרשה כך שיובהר שמנהל מע"מ רשאי להאריך את המועדים להגשת הודעת זיכוי במקרים המתאימים.

וזו עיקר דעת הרוב:

"תקנה 24א(ג) אינה שוללת את זכותו של העוסק לקבל החזר בגין מע"מ ששולם בעסקה שהפכה ל"חוב אבוד" מחוץ למועד הקובע. שכן, גם בחלוף מועד זה, העוסק רשאי להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הודעת הזיכוי בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 116(א) לחוק. תקנה זו אך קובעת כי כאשר עוסק עומד בכל התנאים הקבועים בתקנה 24א(ב), ובנוסף לכך, הוא מגיש את "הודעת הזיכוי" בתוך המועד הקובע – אזי חובה על המנהל להכיר בזכותו לקבלת החזר מע"מ. עם זאת, התקנה הנדונה לא נועדה לחסום את העוסק, בחלוף המועד הקובע, מלפנות אל המנהל בבקשה כי זה יורה על הארכת מועד להגשת המסמכים הרלוונטיים. מובן, כי כאשר עוסק פונה לקבל את החזר המע"מ בחלוף המועד הקובע, עליו לספק צידוק למועד שבו הוא פנה, שאם לא כן, המנהל לא ישתמש בסמכותו ולא יאריך את המועד להגשת ההודעה".

בית המשפט התווה באופן כללי גם את השיקולים שינחו את המנהל בשאלה אם להאריך את המועד להכרה בחוב האבוד. בין היתר יש לבחון אם העוסק ידע כי החוב אבוד, והאם עוסק סביר אמור היה לדעת זאת. כן יש לקחת בחשבון גם את הנזק הראייתי שגרם האיחור, ואם יש בו כדי להפריע לרשויות לבדוק אם אכן הפך החוב הפך לאבוד. עוד יש לבדוק האם יש באיחור כדי להשפיע על היכולת של המדינה לגבות בחזרה את מס התשומות שניכה הקונה בעת הרכישה.

התוצאה היא שהערעור נדחה, אולם צוין כי המערערת רשאית להגיש למנהל מע"מ בקשה להארכת מועד להגשת זיכוי בגין "חוב אבוד".

ע"א 3498/21 צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ נ' מנהל אגף המכס ומע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 5.6.23)

השבוע בפסיקה: גישה מקלה להארכת מועד להגשת תביעת חוב

לנאמן סמכות רחבה להחליט אם לאשר או לדחות בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, גם על פי חוק חדלות פירעון. ניתוח הנוסח שנכלל בחוק לעומת הצעת החוק, מרמז על נקיטת גישה מקלה כלפי הנושים

גרושתו של חייב הגישה תביעת חוב בגין חוב מזונות באיחור, למרות שקיבלה הודעה על ההליך המתנהל, והוצג אישור מסירה של צו הכינוס לידיה. למרות שבוצעה מסירה כדין, הנאמן קיבל את הבקשה להארכת המועד, כשהוא מאזן בהחלטתו בין שיקולים שונים, ובין היתר העובדה שחוב המזונות איננו בר הפטר, מחדלי החייב בהליך, והשפעה נמוכה שתהא לאישור החוב על הליך פשיטת הרגל המתנהל.

בית המשפט קבע, כי קיימת לנאמן סמכות רחבה להחליט אם להאריך את המועד להגשת תביעות חוב. באמרת אגב נקבע, כי גם בחוק חדלת פירעון הותיר המחוקק על כנו את סמכותו הרחבה של הנאמן. בית המשפט ניתח שוני בין נוסח הצעת חוק חדלות פירעון לבין הסעיף שנכלל בסופו של דבר בחוק, ומהניתוח עולה כי לכאורה המחוקק ביקש להקל את הנטל על הנושה המבקש:

"בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 […] הותיר המחוקק על כנו את שיקול הדעת הרחב שניתן לנאמן למתן ארכה להגשת תביעת חוב, כאשר נקבע שהוא רשאי לפי סעיף 210(ג) לחוק חדלות פירעון ליתן ארכה כאמור 'אם מצא כי מתקיימות נסיבות שבשלהן לא יכול היה הנושה להגיש את התביעה במועד וכי מן הצדק לעשות כן, בהתחשב בין השאר בשלב ההליך שבו הוגשה הבקשה'. יצוין כי בהצעת החוק המקורית הופיע נוסח אחר, על פיו הנאמן רשאי להאריך את המועד 'אם מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן נמנע מהנושה להגיש את התביעה במועד' […] אולם הנוסח שנקבע לבסוף אינו דורש כאמור התקיימותן של נסיבות 'מיוחדות' […]".

סיומו של דבר – הערעור נדחה והותר לנושה להגיש את תביעת החוב באיחור, על אף אישור המסירה שהוצג.

ע"א 850/22 דרור נ' עמית (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 20.7.22)

גביית חוב מזונות בזמן ההליך

בעניין אחר שהגיע לבית המשפט העליון השבוע, גם הוא בנושא חוב מזונות- ביטל בית המשפט החלטה המתירה לנושה לגבות חוב מזונות מחוץ להליך, ובלבד שלא תגבה מנכסי החייב המוקנים לקופה.

השאלה הוחזרה לדיון בבית המשפט המחוזי, כשצוין שלפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל – גביית המזונות השוטפים צריכה להיות מנכסי החייב או מהכנסותיו במהלך ההליך.

רע"א 2241/22 באבי נ' באבי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 17.7.22).