נפסק: קיבוצים לא ישלמו היטל השבחה על שיוך דירות לחברים

בית המשפט העליון קבע כי קיבוצים שביצעו שיוך דירות לחבריהם, לא יחויבו בהיטל השבחה בגין פעולת השיוך. זאת, משום שהתעשרות כלכלית מהשבחת הקרקע נגרמה לרמ"י ולא לקיבוצים עצמם, ומשום ששיוך דירות לחברים אינו מהווה אירוע מימוש

17 קיבוצים מהגליל העליון ביצעו הליך שיוך דירות לחבריהם, ונדרשו על ידי הועדה המקומית לשלם היטל השבחה. הוועדה טענה כי הליך זה מהווה "מימוש זכויות", מאחר שהוא מוביל לעליית שווי הקרקע ולהתעשרות הקיבוצים. מנגד, הקיבוצים טענו כי אינם נהנים מהתעשרות בפועל, שכן הקרקע נמכרת על ידי רמ"י ישירות לחברי הקיבוץ, ללא שהם מקבלים תמורה כלשהי.

בית המשפט העליון קיבל את טענות הקיבוצים וקבע כי אין להטיל עליהם היטל השבחה. נקבע כי אמנם התבצעה השבחה במקרקעין, אך ההנאה הכספית ממנה שייכת לרמ"י, בעלת הקרקע, ולא לקיבוצים. כמו כן, נפסק כי הקיבוצים לא "מימשו" זכויות במקרקעין, שכן הם אינם מעבירים את הקרקע לחבריהם אלא משיבים אותה לרמ"י, שמתקשרת עמם בחוזה חדש.

"בענייננו, הקיבוצים לא זכו בהתעשרות בהיבט הממוני הישיר, שהוא העומד במרכזם של דיני היטל ההשבחה [ …] הגורם הנהנה באופן ישיר מן ההשבחה, במובנה הכלכלי, הוא רמ"י ולא הקיבוצים. כפי שעולה מהחלטה 751, רמ"י קיבלה תשלום עבור המקרקעין במתכונת של דמי החכירה ששולמו עבור המקרקעין על-ידי חברי הקיבוצים, דמי חכירה ששוויים נקבע תוך התחשבות בתוכניות המשביחות. לעומת זאת, הקיבוצים ויתרו על חלק מן הקרקעות שנכללו בחוזי החכירה שלהם, מבלי שניתנה להם תמורתן תמורה ממשית בעבורן".

בנוסף, בית המשפט עמד על כך שרמ"י נהגה בעבר לשלם לרשויות המקומיות "חלף היטל השבחה" בגין הליכי שיוך דירות, וכי הדרישה מהקיבוצים לשלם כעת מהווה שינוי במדיניות, שאין לו הצדקה. כמו כן, הובהר כי לא ניתן לראות בשיפור הדמוגרפי והקהילתי של הקיבוצים "התעשרות" המחייבת היטל השבחה.

הערעור התקבל: חיוב הקיבוצים בהיטל השבחה בוטל, והוועדה המקומית לא תוכל לדרוש מהם תשלום בגין השיוך.

בר"ם 7560/22 קיבוץ שדה נחמיה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (ארש 12.2.25).