מעסיקים הפקידו כספי עובדים בקופת גמל. כעבור שנים נקלעו לחדלות פירעון. בינתיים גם קופת הגמל החליפה ידיים, ולימים לא ניתן היה לאתר מיהם העובדים הזכאים לכספים. נאמני המעסיקים עתרו לקבל את הכספים חסרי השיוך בחזרה, לטובת הנושים. נקבע כי הכספים מוחזקים על ידי קופת הגמל בנאמנות עבור העובדים, ואין עילה להעברתם לקופת הנשייה
בקופת הגמל הלמן אלדובי הצטברו 22 מליון ש"ח שהופקדו לפני שנים על ידי מעסיקים – ובהם חברות קו אופ, קלאבמרקט ומגה, שלימים נקלעו להליכי פירוק. התברר כי בשל היעדר רישומים מתאימים, לא ניתן עוד לזהות את העובדים אשר עבורם הופקדו 22 מיליון השקלים, ומתוך כ- 15,000 חשבונות לא מאותרים – אותרו רק כ- 1,000 עובדים הזכאים לכספים.
במצב זה שבו מופקדים בקופת הגמל כספים אשר הופקדו על ידי המעסיקות, אך מוטביהן אינם ניתנים לאיתור, דרשו נאמני החברות המעסיקות את הכספים בחזרה, וטענו כי חדלות הפירעון של החברות המעסיקות מצדיקה איתור פתרון שיאפשר לחלק את הכספים שהצטברו בקופת הגמל, כך שיתווספו לקופת הנשייה, וייטיבו עם נושי המעסיקות.
בית המשפט קבע, כי לא חלה עילה שבדין להחזיר את הכספים למעסיקים שהפקידו אותן. נקבע, כי מדובר בכספים שהופקדו בידי הקופה בנאמנות עבור מוטבים, ואשר הוצאו ממסת נכסי החברות המעסיקות באופן שאינו מאפשר השבתם אליהן. בית המשפט דחה טענה שלפיה מדובר ברכוש הפקר שיש לנהלו באפוטרופוס הכללי, וקבע כי מדובר בנכסי נאמנות שבה הנהנה אינו ידוע.
בית המשפט דחה שלוש טענות שהעלו הנאמנים:
ראשית טענו הנאמנים, כי יש להקל עליהם את הנטל להוכיח כי הפקדות לקופת הגמל בוצעו על ידי החברות באופן שמזכה אותן בהשבה (למשל, אם הופקדו בטעות, או ביתר). בית המשפט דחה את הטענה תוך ניתוח נטל ההוכחה המופחת המוטל על נאמן בהליכי חדלות פירעון, וכן משיקולי מדיניות:
"טיפול בנחיתות האינפורמטיבית בה מצוי בעל התפקיד נעשה באמצעות מנגנונים חיצוניים לנטל ההוכחה, ואין הוא בא לידי ביטוי בהקלה בנטל ההוכחה המוטל על בעל התפקיד […]. זאת ועוד, גם כעניין של דין רצוי, הקלת נטל ההוכחה המוטל על מעסיק חדל פירעון המבקש למשוך כספים שהפקיד לזכות עובדיו בקופת גמל, עלולה להשפיע על התמריץ של מעסיקים לעמוד בחובת הדיווח התקין של פרטי העובדים עבורם הם מפקידים כספים […] זאת, מאחר שתוצאתה של הקלה כאמור בנטל ההוכחה תהא שדווקא מעסיק שהתנהלותו לקתה בחסר באופן שהוביל לכך שלא ניתן לאתר את העובדים לזכותם הפקיד כספים, יזכה ליתרון כלכלי בהשוואה למעסיק שהתנהל כשורה, בבחינת 'יצא החוטא נשכר'".
בנוסף טענו הנאמנים, כי חדלות הפירעון של החברות המעסיקות מצדיקה השבת הכספים לידי המעסיקות, משום שמדובר בסיטואציה מיוחדת שבה "השמיכה קצרה" ויש לערוך איזון מתאים לטובת נושי המעסיקות. טענה זו נדחתה גם היא, משנקבע שאין כל טעם בדין המצדיק העברת הכספים לידי החברות:
"עצם הימצאותן של החברות (המעסיקות) בהליכי חדלות פירעון אין בה כדי להקנות להן זכויות כלשהן בכספים המופקדים בקופות הגמל, לרבות ביתרות הכספים הבלתי מזוהים, אשר לא היו להן עובר לכניסתן להליכים אלו. תמיכה לכך ניתן למצוא גם בסעיף 26(א)(2) לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים "אינם חלק מנכסי המעסיק במקרה של פשיטת רגל או פירוק" – ללמדנו כי גם המחוקק לא ראה בחדלות פירעונו של המעסיק כשיקול המצדיק הענקת זכויות למעסיק בכספים שהפקיד לטובת עובדיו בקופת גמל. כזכור, בדברי ההסבר לסעיף זה אף הובהר מפורשות כי הרקע לחקיקתו הוא מקרים בהם כונסי הנכסים של מעסיקים שפשטו את הרגל הצליחו לשים ידם על כספים שהופקדו בקופת גמל למטרת תשלום פיצויי פיטורים; וכי מטרתו למנוע הישנותם של מקרים אלו".
לעניין זה התייחס גם השופט מינץ בהערותיו לחוות הדעת הראשית:
"אכן, במסגרת דיני חדלות הפירעון נדרשת התייחסות מורכבת למכלול הזכויות של כלל המעורבים מנקודת מבט רב-צדדית מורכבת הכוללת בתוכה זכויות ואינטרסים נוגדים זה לזה. לא פעם, בית משפט של חדלות פירעון נדרש ליתן מתן מענה גמיש ויצירתי לבעיות שונות לא פשוטות המתעוררות חדשים לבקרים […] אולם אין משמעות הדבר כי הליך חדלות פירעון הוא בבחינת 'מטה קסם' אשר יש בידו לאיין זכויות במחי יד, הכל בשם אינטרס הנושים. הטענה כי "למען השלמות בעשיית הצדק" ראוי לאפשר לנושים ליהנות מאותם סכומים שהופקדו, אכן "שובת הלב" כפי שהגדירה בית המשפט המחוזי, אך אין בכוחה לרוקן מתוכנן הוראות ברורות של חוק, חקיקת משנה, נהלים ותקנונים".
קו הטיעון השלישי היה, שיש לפרש את ההוראות האוסרות על העברת כספים שהופקדו בקופות גמל בחזרה לידי המעסיק, באופן שונה במקום שבו מתברר כי זהות העובדים שלטובתם הופקדו הכספים – איננה ידועה. גם טיעון זה נדחה לאחר שביהמ"ש קבע בין היתר שהמחוקק היה מודע לאפשרות זו וקבע בחוק התייחסות מתאימה, שבהכרח אינה מביאה להשבת הכספים למעסיק.
סיומו של דבר – ערעור הנאמנים נדחה, נקבע כי הכספים הבלתי משויכים בקופת הגמל – לא יועברו לנושי המעסיקות. בית המשפט הנחה את קופת הגמל המשמשת כנאמנות לכספים, לפנות לבית המשפט המוסמך לקבלת הוראות כיצד יחולקו כספים אלה. באמרת אגב העלה בית המשפט את הרעיון כי כספים אלה יחולקו בין החוסכים הידועים, בייחוד לאור האופי השיתופי של הקופות שבמסגרתן הופקדו הכספים במקור, אשר היו אגודות שיתופיות.
ע"א 7606/19 מגה קמעונאות בע"מ נ' הלמן אלדובי קופות פנסיה וגמל בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.8.22)
