הפיצוי למתלונן נקבע בהסדר טיעון – לא מוחקים את הריבית

נקבע בדן יחיד: על אף שהחוב בן 15 שנים ועל אף שמצבו הכלכלי של החייב קשה, אין מקום למחוק הפרשי הצמדה וריבית שנוספו לפיצוי לנפגע עבירה. הריבית וההצמדה נועדו להגן על האינטרס של נפגע העבירה

החייב הורשע על פי הסדר טיעון לאחר שתקף אדם בנסיבות מחמירות, וחייב חוייב לפצות את קורבן העבירה בסך של 29,000 ש"ח. היה זה לפני 15 שנה, ובינתיים נוספו לחוב הפרשי הצמדה וריבית, והחוב תפח לסכום של 110,000 ש"ח ולא שולם.

החייב הגיש בקשה לבית המשפט לפי סעיף 69 לחוק העונשין, להפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו לחוב, וטען כי היתה סיבה סבירה לאי התשלום – משום שכל הכנסתו החודשית היא 1,900 ש"ח מקצבת הבטחת הכנסה, ורק מסכום זה הוא מכלכל את עצמו ומשלם מזונות לקטין בן 7 ויש להתחשב במצבו.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו, וכך גם בית המשפט העליון (דן יחיד, השופט ח' כבוב):

"השיקול שמכריע את הכף במקרה דנן הוא שסכום הפיצוי נקבע במסגרת הסדר טיעון, ועל כן יש קושי ממשי בקבלת בקשתו של המבקש, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בחלוף למעלה מ-15 שנה. לא למותר לציין, כי הפרשי ההצמדה והריבית נועדו להגן על האינטרס הכלכלי של נפגע העבירה; וכידוע, הפיצוי שנפסק במסגרת הליך פלילי טומן בחובו מאפיינים אזרחיים מובהקים".

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 3292/24 פלוני נ' מדינת ישראל (אר"ש, 13.6.24)

השבוע בפסיקה: מעשה פלילי יוחרג מהפטר אף אם החייב לא הורשע

ניתן להחריג מהליכי פשיטת רגל חוב שנוצר בגין מעשה פלילי של החייב, אף אם החייב לא הורשע בגינו. זאת בשל נטלי ההוכחה השונים הנדרשים בהליך הפלילי והאזרחי

החייב, שהיה עובד מדינה משך 25 שנה, הודה והורשע בבית דין משמעתי בקיום מעשים מיניים תוך ניצול יחסי מרות. לאחר מכן חתם על הסכם פשרה עם המתלוננות, לפיו ישלם להן פיצוי. תלונותיהן של המתלוננות במשטרה לא הבשילו לכדי אישום. החייב לא קיים את הסכם הפיצוי, ופנה להליכי חדלות פירעון.

בית המשפט העליון קבע בדן יחיד, כי אף שהחייב לא הורשע בפלילים – המעשים שביצע מצדיקים החרגת החוב מההפטר, ויהא על החייב לשלם את הפיצוי לנושות:

"אין מקום לטעמי לקבוע – כפי שהמבקש עותר שבית המשפט יקבע – כי האפשרות להפטר תישלל רק ממי שהורשע בעבירה פלילית בגין תלונות הנושים. נטלי ההוכחה השונים בהליך הפלילי מחד גיסא ובהליך האזרחי מאידך גיסא, אינם מחייבים מסקנה כזו. לאור הנטלים השונים, תיתכן אפשרות בה ייקבע גם ביחס לחייב שלא הורשע במסגרת הליך פלילי, כי הוא אכן ביצע את המעשים שהנושים מייחסים לו"

עוד התייחס בית המשפט לנושא חוסר תום לב בפירעון החוב, כשקבע שהפנייה המהירה של החייב להליכי פשיטת רגל, מבלי לנסות לשלם את החוב, מהווה כשלעצמה חוסר תום לב:

"די בכך שהמבקש לא ניסה לשלם כל תשלום שהוא מכוח הסכם הפשרה, כדי להצדיק את מסקנתו העובדתית של בית המשפט קמא, ואת המסקנה המשפטית שנגזרה ממנה. בע"א 2434/19 קיירה נ' יוחנן (27.5.20) קבע בית המשפט העליון (המשנה לנשיאה ח' מלצר) כי 'יתכן שיש מקום לקבוע כי גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במירמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו של החוב באמצעות מירמה – גם אם מירמה זו נעשתה תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל – הדבר מצדיק את החרגתו של החוב מתחולתו של ההפטר מכוחו של סעיף 69(א)(2) לפקודה'. במקרה דנן, החוב של המבקש כלפי הנושות הוא החוב העיקרי שלו, חוב המהווה כאמור 88% מכלל חובותיו. חרף האמור, המבקש התקשר בהסכם הפשרה עם הנושות, כשלגישתו שלו – לא הייתה אפשרות שהוא יעמוד בתשלום מכוחו. כאמור, המבקש אף לא עשה ניסיון לשלם ולו חלק מהחוב האמור לאחר ההתקשרות בהסכם הפשרה. בנסיבות אלה, מסקנתו של בית המשפט קמא ביחס לחוסר תום לבו בהתייחס להליכי פשיטת הרגל והשימוש בהם, היא מסקנה שאין מקום להתערב גם בה".

בית המשפט העליון דחה את הערעור ואימץ את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי ולפיהן אין מקום להפטיר את החייב מן החוב.

רע"א 6960/21 קצב נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 10.7.22)