תגית: גילוי מסמכים

נאמן המשמש כבעל דין בהליך אזרחי שבו החייב תובע או נתבע, חייב להגיש תצהיר גילוי מסמכים ולעמוד בחובות המוטלות על בעלי דין בהליך אזרחי

נאמנים בהליך חדלות פירעון הגישו בשם החייב כתב הגנה בהליך אזרחי, אך סירבו לחתום על תצהיר גילוי מסמכים. בין היתר טענו כי אין לחייבם להגיש תצהיר במקום החייב, אין לחייבם לגלות בתצהיר את תוצאות חקירתם בהליכי חדלות הפירעון, וכי הגשת תצהיר עלולה להוות פתח לזימונם של הנאמנים לחקירה, באופן שיהווה "אפקט מצנן" וירתיע נאמנים מלפנות להליכים אזרחיים מקום שבו יהיה צורך בכך.

בית המשפט דחה את טענות הנאמנים, וקבע:

"ההקלה לה זוכה בעל התפקיד בכל הנוגע לחובת הגשת תצהיר לתמיכה בבקשות המוגשות על ידו במהלך הליך חדלות הפירעון, אין משמעותה כי בעל תפקיד לעולם יהיה מנוע מלחתום על תצהיר במהלך מילוי תפקידיו ולשם מילוי משימותיו השונות. מטענות הנאמנים משתמע כי חתימת בעל תפקיד על תצהיר היא בבחינת 'ייהרג ובל יעבור'. ולא היא".

נקבע, כי כאשר החייב מנהל הליך אזרחי, הנאמן מקבל לידיו את סמכויותיו וחובותיו של החייב ומשמש בהליך האזרחי בחזקת "בעל דין נציג" ולא כצד ג'.

עוד נקבע, כי החשש שלפיו חתימה על תצהיר גילוי מסמכים תביא לזימונם של הנאמנים לחקירה בבית המשפט אינו סביר, משום שככלל לא חוקרים בעלי דין על תצהיר גילוי מסמכים.

ערעור הנאמנים נדחה.

ע"א 151/24 ניידיק נ' אינוזמצב (אר"ש, 16.4.24)

בית המשפט העליון (בדן יחיד) קבע, שככלל יש להתיר לנושים לעיין במסמכים הנוגעים לנכסים פיננסים של החייב, ועם זאת ניתן במקרים מסוימים להסתפק בפירוט של הנאמן אודות תוכן המסמך, הכל בפיקוח בית המשפט

נושה ביקש לעיין בדוח מסלקה פנסיונית אשר הגיע לידי הנאמן. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי בנסיבות העניין לא יועבר העתק המסמך לנושה, אלא יימסר פירוט של הנאמן לגבי המצוי בדוח המסלקה הפנסיונית.

הנושה ערער לבית המשפט העליון, אשר דחה אף הוא את הבקשה (השופט ח' כבוב). יחד עם זאת, פירט כללים מנחים לגבי גילוי מסמכים לנושים בהליכי חדלות פירעון. בית המשפט עשה אבחנה בין שתי דרכים לגילוי מידע לנושים: "דיווח" על המסמך בדוחות הנאמן, לעומת "חשיפת" המסמך עצמו לנושה.

נקבע כי הכלל לגבי מסמכים העוסקים בנכסים פיננסיים של החייב, הוא חשיפתם לנושים:

"כדרך הכלל, ראוי כי מידע פיננסי טהור בקשר לנכסים בני מימוש, יגולו לנושים על דרך החשיפה. זאת, הן מחמת עקרון פומביות ההליך, והן על מנת להגביר את היעילות ואת הפיקוח על ההליך. שכן, גילוי המידע מאפשר לנושים להיחשף, ובמידת הצורך אף להשיג, על קביעות עובדתיות או משפטיות אליהן הגיע בעל התפקיד בקשר עם איתורם או מימושם של נכסים אלה. אפשרות זו מצמצת, במידת מה, את הפגיעה המתחייבת בקניינם; ולמצער, היא מאפשרת הליך גלוי והוגן יותר כלפיהם".

לצד זאת, אם נקבע שהנאמן יגלה את המסמך בשיטת ה"דיווח" ולא בשיטת ה"חשיפה", עליו להקפיד בדיווחו על גילוי מלא ומפורט:

"מקום בו נקבע כי גילוי המידע יעשה על דרך הדיווח ולא על דרך החשיפה – שומה על בעל התפקיד כי יעשה כל שבידו על מנת לחשוף בדיווחיו את דרך הילוכו בהגיעו לקביעותיו העובדתיות או המשפטיות, ולא רק את מסקנותיו. בכך, יהא כדי להבטיח את מידת הפיקוח הנדרשת על פועלו של בעל התפקיד".

בנסיבות העניין הספציפי נקבע כי בית המשפט לא שגה בהחלטתו לגלות את המסמך על דרך הדיווח, ובקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 118/24 ברט נ' הלוי (אר"ש, 10.1.24)

נאמן לחברה רשאי לותר על חסיון עורך דין לקוח בשם החברה והאורגנים שלה, לרבות לגבי יעוץ משפטי שניתן לדירקטורים ולוועדות דירקטורים בחברה, הקשור עם פעילותם בחברה. כתוצאה מכך עורכי הדין שנתנו יעוץ לוועדות הדירקטוריון חויבו לחשוף מסמכים לבקשת הנאמן

נאמן ביקש לעיין במסמכים הקשורים ביעוץ משפטי שניתן לדירקטורים חיצוניים בחברה, אשר שימשו בין היתר כחברים בוועדות. דרישת הנאמן לא הייתה מקובלת על הדירקטורים, שהתנגדו וטענו כי המסמכים חוסים תחת חסיון עורך-דין לקוח, וכי חסיון זה הוא חסיון אישי של הדירקטורים ואינו חסיונה של החברה.

בית המשפט העליון (בדן יחיד) קיבל את עמדת הנאמן, וקבע כי אף שבעת חייה של החברה, ועדות הדירקטוריון אמורות להיות עצמאיות בעבודתן, הרי שהן עדיין אורגנים של החברה, ומעת שנקלעה לפירוק – הנאמן מוסמך, בנעלי החברה, לוותר על חסיון עורך הדין לקוח בעניינים אלה:

"כחלק מתפישה רחבה של סמכויות החקירה של הנאמן, ובכל הנוגע לחברה בפירוק (להבדיל מהליך פשיטת רגל של יחיד), צמצמו בתי המשפט את החיסיון המוחלט ביחסי עורך דין-לקוח" […] "מהאמור עד כה עולה שבעל תפקיד זכאי לוותר על חיסיון עורך דין-לקוח ולקבל לידיו מסמכים שהם תוצר התייעצות עם יועץ משפטי חיצוני לחברה, וכן כפי שעמדתי על כך לעיל, שוועדת הביקורת והוועדות הבלתי תלויות הן אורגן מאורגני החברה".

בית המשפט מבחין בין המצב המשפטי בעת חיי החברה, שם קיים חסיון שהחברה אינה יכולה להסירו – לבין מצבה של החברה בפירוק:

"עת חיותה של החברה – יש לשמר חיץ ברור ושריר בין תוצריה הפנימיים לבין יתר נושאי המשרה, לרבות יתר חברי הדירקטוריון שאינם מכהנים בוועדות הללו. על-כן, אין לקבל טענה כי החברה היא בעלת חיסיון עורך דין-לקוח במקרים בהם הוועדות, כאורגן של החברה, נועצות ביועץ משפטי חיצוני. […] אולם, בעת חדלות פירעון, גורמי ההנהלה האמורים עזבו את החברה, ואלו 'מודחים' לטובת הנאמן"

במקרה הנדון הוכח בראיות שהיעוץ המשפטי ניתן לוועדות הדירקטוריון ולא לדירקטורים באופן אישי, ואולם נקבע, כי גם יעוץ אשר ניתן לדירקטורים לפי סעיף 266 לחוק החברות נחשב יעוץ לצורך ביצוע תפקידם, וגם במקרים כאלה הזכות לותר על החיסיון מוקנית לחברה – ולנאמן שמונה בנעליה:

"אני סבור שיש לראות את החברה כבעלים של החיסיון, במקרה של ייעוץ משפטי שניתן מכוח סעיף 266. ודוק, סעיף 266 לחוק החברות אמנם מקנה לדירקטור אפשרות לקבל ייעוץ מקצועי, אך לא מדובר בייעוץ אישי לצרכיו הפרטניים של הדירקטור. אלא – מדובר בייעוץ "לצורך ביצוע תפקידו", שמתמצה ברצון לפעול למען מימוש תכלית החברה. הנחה זו מתחדדת, באותם "מקרים מיוחדים" (כדרישת סעיף 266 לחוק החברות), כבענייננו, בהם החברה היא שמממנת את הייעוץ".

עם זאת נקבע, כי סמכות הנאמן אינה בלתי מוגבלת ולא יכול שתהווה "מסע דיג", ויש להגבילו אף במקרים שבהם ברור כי מדובר במהלך לאיסוף ראיות לקראת תביעה עתידית שתוגש.

הבקשה לרשות ערעור נדחתה והצדדים נדרשו להציג את המסמכים לבקשת הנאמן.

רע"א 6280/22 ענבר נ' נאור הנאמן לחברת איי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 18.4.23)