בית המשפט העליון (בדן יחיד) קבע, שככלל יש להתיר לנושים לעיין במסמכים הנוגעים לנכסים פיננסים של החייב, ועם זאת ניתן במקרים מסוימים להסתפק בפירוט של הנאמן אודות תוכן המסמך, הכל בפיקוח בית המשפט
נושה ביקש לעיין בדוח מסלקה פנסיונית אשר הגיע לידי הנאמן. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי בנסיבות העניין לא יועבר העתק המסמך לנושה, אלא יימסר פירוט של הנאמן לגבי המצוי בדוח המסלקה הפנסיונית.
הנושה ערער לבית המשפט העליון, אשר דחה אף הוא את הבקשה (השופט ח' כבוב). יחד עם זאת, פירט כללים מנחים לגבי גילוי מסמכים לנושים בהליכי חדלות פירעון. בית המשפט עשה אבחנה בין שתי דרכים לגילוי מידע לנושים: "דיווח" על המסמך בדוחות הנאמן, לעומת "חשיפת" המסמך עצמו לנושה.
נקבע כי הכלל לגבי מסמכים העוסקים בנכסים פיננסיים של החייב, הוא חשיפתם לנושים:
"כדרך הכלל, ראוי כי מידע פיננסי טהור בקשר לנכסים בני מימוש, יגולו לנושים על דרך החשיפה. זאת, הן מחמת עקרון פומביות ההליך, והן על מנת להגביר את היעילות ואת הפיקוח על ההליך. שכן, גילוי המידע מאפשר לנושים להיחשף, ובמידת הצורך אף להשיג, על קביעות עובדתיות או משפטיות אליהן הגיע בעל התפקיד בקשר עם איתורם או מימושם של נכסים אלה. אפשרות זו מצמצת, במידת מה, את הפגיעה המתחייבת בקניינם; ולמצער, היא מאפשרת הליך גלוי והוגן יותר כלפיהם".
לצד זאת, אם נקבע שהנאמן יגלה את המסמך בשיטת ה"דיווח" ולא בשיטת ה"חשיפה", עליו להקפיד בדיווחו על גילוי מלא ומפורט:
"מקום בו נקבע כי גילוי המידע יעשה על דרך הדיווח ולא על דרך החשיפה – שומה על בעל התפקיד כי יעשה כל שבידו על מנת לחשוף בדיווחיו את דרך הילוכו בהגיעו לקביעותיו העובדתיות או המשפטיות, ולא רק את מסקנותיו. בכך, יהא כדי להבטיח את מידת הפיקוח הנדרשת על פועלו של בעל התפקיד".
בנסיבות העניין הספציפי נקבע כי בית המשפט לא שגה בהחלטתו לגלות את המסמך על דרך הדיווח, ובקשת רשות הערעור נדחתה.
רע"א 118/24 ברט נ' הלוי (אר"ש, 10.1.24)