בית המשפט העליון ביטל חיוב של מפרק בהוצאות, כשהוא קובע כי פעילותו לחיוב בעל השליטה הייתה כדין, והיא "מסוג המצבים שבהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים של מפרק"
מפרק חברה הגיש בקשה לחייב את בעלי השליטה בחברה בתשלום לקופת הפירוק. בינתיים התברר, כי תביעות החוב שהוגשו כנגד החברה נדחו ברובן, והבקשה התייתרה. בעלי השליטה הגישו בקשה לחייב את החברה ואת המפרק בתשלום הוצאות, לאחר שלטענתם המפרק פעל בניגוד עניינים ולאחר שהשקיעו הוצאות בהכנת חוות דעת להתגוננות מפני הבקשה שהגיש.
בית המשפט המחוזי קבע, כי המפרק הגיש את הבקשה לחיוב בעל השליטה בעודו מצוי בניגוד עניינים, שכן הוא ייצג את בעלת המניות שהגישה את בקשת הפירוק ואת תביעות החוב שרובן נדחו. בית המשפט המחוזי חייב את קופת הפירוק בהוצאות, ואת המפרק בהוצאות אישיות בסך 15,000 ש"ח.
המפרק ערער על חיובו בהוצאות אישיות, והבקשה התקבלה. נטען, כי בעת המינוי היה ידוע שהמפרק הוא מייצגה של הנושה בעלת המניות, ואין בפעילותו כדי להצדיק חיובו בהוצאות אישיות:
"ביחס לניגוד העניינים בו היה מצוי המפרק, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מינויו של המבקש למפרק נעשה בשים לב לחשש מניגוד העניינים ובהסכמת הכנ"ר […] לאור זאת, ובהתחשב בכך שישנם מצבים בהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים מסוים של בעל התפקיד, ובכך שבעת הגשת בקשה 22 האינטרס של קדרון היה זהה לזה של יתר הנושים, איני סבור כי בעניין זה, שהיה ידוע לכל, ולא חרג מהמקובל בעת המינוי (המצב כיום לאור חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), שונה) נפל בהתנהלות המבקש פגם המצדיק הטלת הוצאות אישיות עליו".
בית המשפט העליון התייחס גם לטענות כנגד המפרק בעניין עיתוי הגשת הבקשה לחיוב בעלי השליטה, כשנקבע כי יש לבחון את הדברים מנקודת המבט של המפרק בעת הגשת הבקשה, ולא כ"חכמה שבדיעבד" לאחר שנדחו תביעות החוב:
"את עיתוי הגשת בקשה 22 יש לבחון על פי מצב הדברים שהיה בנקודת הזמן בה הוגשה. בשלב זה, בטרם נדחו תביעות החוב של קדרון, היה על המפרק לפעול על מנת להשיא את נכסי קופת הפירוק […] וכך אני סבור שהוא עשה. במקרים מעין אלו, יש להיזהר מביסוס המסקנה המשפטית על 'חוכמה שבדיעבד', לפיה משהתברר בהמשך ההליך כי הגשת הבקשה הייתה לא נחוצה, ניתן להסיק כי הבקשה הוגשה בטרם עת. נוכח האמור לעיל, סבורני כי לא היה מקום מלכתחילה להטיל על המפרק הוצאות אישיות ביחס לבקשה".
כן התייחס בית המשפט (השופט עופר גרוסקופף) בדברים כלליים לחובותיו ומעמדו של המפרק, כשהוא עושה שימוש באמרה מסרטי "ספיידרמן":
"לא אחת נקבע כי בעל התפקיד בהליכי פירוק משמש כ'ידו הארוכה של בית המשפט'. מתוקף מינוי זה, ולצורך ביצועו הקנה המחוקק למפרק סמכויות רבות, לרבות סמכויות חקירה וסמכויות מעין שיפוטיות […] ברם, בפרפרזה על אמרת הכנף (phrase catch)
הידועה מסרטי "ספיידרמן", יחד עם סמכויותיו הרחבות של בעל התפקיד, חלה עליו אחריות גדולה. אחריות זו מתבטאת, בין היתר, בחובות אמון בהן הוא חב כלפי החברה, הנושים, בעלי המניות ואף צדדים שלישיים […] למרות זאת, בשים לב למעמדו המיוחד, ועל רקע שיקולי מדיניות נוספים המצדיקים את צמצום האפשרות להטיל על בעל תפקיד אחריות אישית, נקבע לא אחת בפסיקה כי הטלת אחריות אישית על בעל התפקיד תיעשה אך במקרים חריגים […]. בהשוואה למקרה שלפנינו, סברתי כי הוא אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים הטלת הוצאות אישיות על בעל תפקיד בהליכי פירוק".
בקשת רשות הערעור התקבלה, החיוב בהוצאות אישיות בוטל.
רע"א 1102/23 צמיר, מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' אופיר (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.8.23)
לגלות עוד מהאתר בלוג חדלות פירעון
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
יפה