תגית: חברות

בית המשפט המחוזי פירש בצמצום את ההלכה שהסדירה הפקדת ערובה על ידי בעל חברה יוזם הליך חדלות פירעון: "לא נקבע שיש לחייב את יוזם ההליך בשכרו של הנאמן". האם לכך כיוון בית המשפט העליון?

עו"ד מיטל אופיר דגני

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט חגי ברנר) קיבל באופן מצומצם בקשה של נאמן לחייב בעליה של חברה בתשלום חובות רשם החברות שנצברו לחברה. לצד זאת, בית המשפט דחה בקשה של הנאמן לחייב את בעל החברה בתשלום הוצאות הליך חדלות הפירעון.

ברקע בקשת הנאמן מצויה הלכת ע"א 4842/23 חברת אבי אלקיים בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון (נבו 28.11.2024), אשר קבעה כי במקרה של פירוק חברה שאין לה נכסים, יש להטיל את עלות הליך חדלות הפירעון על מי שנהנה ממנו – בעל החברה – ולא על הנאמן או הציבור, וזאת באמצעות חיוב של מגיש ההליך בהפקדת ערובה להוצאות, בתחילת ההליך.

על סמך זאת דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לחייב בעל מניות בתשלום שכר הנאמן והוצאות ההליך, כשקבע כי הלכת אבי אלקיים מסדירה הפקדת ערובה בלבד, ואינה מחייבת את בעל החברה יוזם ההליך בנשיאה מלאה בהוצאות ההליך.

וכך קבע בית המשפט:

"אכן, במקרה דנן עסקינן בחברה הנמנית על סוג החברות אליהן מכוונת הלכת אבי אלקיים, בהיותה חברה נטולת נכסים וללא מקורות פירעון. דא עקא, בהלכת אבי אלקיים לא נקבע שניתן לחייב את יוזם ההליך בשכרו של הנאמן, אלא רק שניתן לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת שכרו של הנאמן, כאשר הסנקציה היחידה בגין אי הפקדת הערובה היא ביטול ההליך. במילים אחרות, אם ניישם כעת את הלכת אבי אלקיים ונטיל על פסח הפקדת ערובה להבטחת שכרו של הנאמן, פירושו של דבר הוא שפסח יוכל להכשיל את התביעה נגדו בכך שלא יפקיד את הערובה שתושת עליו, מה שיגרור את ביטול ההליך, ומה הועילו איפוא חכמים בתקנתם? זאת ועוד, גם מבחינה מעשית, מרגע שהוטל חיוב כספי על פסח מכוחו של סעיף 288 לחוק, ממילא מתייתר הצורך בהפקדת ערובה לשכרו של הנאמן, שהרי נמצא כעת מקור כספי שממנו ניתן יהיה לשלם את השכר".

דומה כי בית המשפט כאן ביכר פרשנות טכנית – ולא התייחס להלכה זו על רקע הרציונלים שלה. שכן, בהלכת אבי אלקיים ביצע בית המשפט העליון ניתוח כלכלי של הסיטואציה, וקבע כי צודק יותר להטיל את הוצאות ההליך על יוזם ההליך – הוא שנהנה ממנו – ולא על הציבור בכללותו, וודאי שלא על הנאמן (ראו הלכת אבי אלקיים, פסקות 16-24 לחוו"ד של השופט גרוסקופף). לא נקבע, כי הפקדת ערובה יש בה כדי למצות את האחריות של בעל החברה בגין הוצאות ההליך, להיפך.

המשמעות האופרטיבית של ההחלטה כאן עשויה להשפיע למשל על שכר נאמן במקרים מורכבים, שבהם הערובה שהופקדה אינה מספיקה לכיסוי מלוא השכר, כך עשוי ההפרש להיות מוטל על כתפי הנאמן, ולא על כתפי יוזם ההליך, וזאת בניגוד לרוח הלכת "אבי אלקיים".

אציין, שעצם הדיון בשאלת הנשיאה בהוצאות הליך חדלות פירעון מגיע על רקע כשל מבני מתמשך בהליכי פירוק חברות, באין הסדרה מספקת הקובעת מי יישא בהוצאות הליכי חדלות פירעון המסתיימים כשקופת הכינוס ריקה. בפועל מי שנושא בהוצאות הוא הנאמן, העובד תמורת שכר זעום או ללא שכר, אף שהוא מבצע שירות חשוב לבעל החברה ולעובדיה. כתוצאה מכך קיימות תופעות של התפטרות של בעלי תפקיד מלשמש בתיקים אלה (לעיתים מתפטרים שני בעלי תפקיד באותו הליך), ולחילופין מוגשות בקשות המאלצות את בית המשפט המחוזי להידרש לטענות לגבי סכומים קטנים מאוד, ולו כדי שיתקבל סכום כלשהו בקופת ההליך.

סופו של דבר שבקשת הנאמן נתקבלה באופן חלקי לגבי אגרות רשם החברות (בגובה 3,857 ש"ח), ונדחתה לגבי נשיאה בהוצאות ההליך.

חדל"ת 63488-07-22 תריסי פסח בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אר"ש 4.11.25).

עורכי הדין המייצגים: עו"ד שלי נחום, עו"ד הילה לנקרי, עו"ד מור אנגלשטיין אברהם.

בית המשפט העליון משנה את השיטה בתיקי פירוק קטנים: חברה המבקשת לנהל הליכי חדלות פירעון לשחרור נושאי משרה מעיצומים אישיים, תידרש להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנאמן, כתנאי למתן צו לפתיחת הליכים. דעת המיעוט: חובת הפקדת ערובה כתנאי למינוי נאמן, ולא למתן צו לפתיחת הליכים

עו"ד מיטל אופיר

חברה הפסיקה פעילותה לפני שנים. אין לה נכסים או זכויות. בעלי המניות והדירקטורים פנו לבית המשפט בבקשת פירוק, על מנת להמנע מהטלת עיצומים אישיים הכרוכים בהמשך קיומה.

במקרה זה מתנהל הליך חדלות פירעון שבמהלכו ממונה נאמן. הנאמן בודק את החברה וחוקר את בעלי המניות, ובסיום ההליך ממליץ על חיסולה בהיעדר נכסים או זכויות. במקרה זה אין גם מקור לתשלום שכרו של הנאמן והוצאות הליכי חדלות הפירעון, משום שקופת ההליך ריקה.

בית המשפט העליון פסק, כי במקרים מסוג זה יש מקום לחייב את יוזם הליך חדלות הפירעון בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך, וכתנאי למתן צו לפתיחת הליכים לחברה:

"כעניין של דין רצוי, אין הצדקה לכך שהעלות של פירוק החברה, במקרים בהם עסקינן, תגולגל על גורם שאינו נמנה על הגורמים העומדים מאחוריה, אשר הפיקו ממנה תועלת (או לפחות ביקשו לעשות כך) בזמן שהייתה קיימת, ואשר יוזמים כעת את הליך פירוקה למען טובתם האישית – בוודאי לא על הנאמן בהליך, אף לא על הציבור בכללותו".

שלושת שופטי בית המשפט העליון הסכימו כי יש לחייב את יוזם ההליך בהפקדת ערובה, ונחלקו האם אי הפקדה תביא לכך שלא ימונה נאמן (דעת המיעוט של כב' השופט עופר גרוסקופף) או לכך שלא ינתן צו פתיחת הליכים (דעת הרוב של כב' השופטים דוד מינץ ויחיאל כשר). דעת הרוב סברה, כי חוק חדלות פירעון קבוע את התנאים המהותיים למתן צו פתיחת הליכים, אולם אינו שולל את סמכותו של בית המשפט לקבוע תנאים שאינם כרוכים במהותה של חדלות הפירעון, דוגמת הפקדת ערובה.

מלבד זה, ההנמקות והפירוט שנקבעו בחוות דעתו של השופט עופר גרוסקופף היו מקובלים על דעת הרוב, ובכלל זה קביעת גובה הערובה:

"הסכום שיידרש כערובה להוצאות ייקבע בהתאם להיקף הפעולות הנדרשות מהנאמן לצורך יישום תקין של הליכי הפירוק, על פי שיקול דעתו של בית המשפט. יודגש עם זאת כי סכום זה ייקבע בשיעור מתון, שלא יעלה על אלפי שקלים חדשים בודדים, אלא בהינתן קיומה של הצדקה ייחודית לכך (והשוו ל"שכר הבסיס" שנקבע בתקנה 106ב לתקנות חדלות פירעון לעניין שכר נאמן בהליכי חדלות פירעון של יחידים העומד על 4,730 ש"ח בתוספת מע"מ)".

בית המשפט מציין, כי אין לגזור גזירה שווה להליכי חדלות פירעון ליחידים.

עוד מציין בית המשפט, כי תקנות השכר אינן משקפות הסדר ממצה בכל המקרים, ובית המשפט רשאי ליצור הסדרים העונים לצרכים שלא הוסדרו בתקנות:

"נקבע כי אכן ישנם מקרים בהם ניתן וראוי לפסוק שכר טרחה שלא על בסיס המסלולים הקבועים בתקנות השכר). ודוק, הפסיקה האמורה מתייחסת אומנם למסלולי חישוב השכר, ולא למנגנוני הבטחת תשלומו (אשר הם נושא דיוננו), אך נראה שיש בה כדי לשלול עמדה לפיה תקנות השכר מהוות הסדר ממצה ביחס לאופנים בהם מתבצע תשלום שכר הנאמן – תנאי התשלום כמו אופן חישוב השכר (ראו, למשל: עניין ענטופ, בפסקאות 5-4). ברי איפוא, לדידי, כי תקנות השכר אינן סותמות את הגולל על יכולתו של בית המשפט לקבוע מנגנון חדש להבטחת תשלום שכר הנאמן, דוגמת המנגנון המוצע, כאשר הדבר נצרך לצורך שיפויו של בעל התפקיד בגין עבודתו (צורך שעל פני הדברים אף עולה בקנה אחד עם תכליותיהן של תקנות השכר)".

הערעור נדחה.

ע"א 4842/23 חברת אבי אלקיים בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון (אר"ש 28.11.24).

חיוב יוזם ההליך בהפקדת ערובה הורד

כיצד קובעים אם הרשות המנהלית השתהתה בהליכי הגבייה, עד כדי כך שיש הצדקה למחוק את החוב או את הריביות? האם בית המשפט רשאי לסלק תביעת מפרקים כנגד נושאי משרה על הסף מכח "כלל שיקול הדעת העסקי"? ביטול הגבלת רשיון נהיגה לחייבים בהוצאה לפועל

מתי יקבע כי עיריה השתהתה בהליכי גבייה מנהליים ואינה יכולה לגבות את החוב, או למצער את הריביות שהתווספו אליו? השבוע אישר בית המשפט העליון גביית חוב של עירייה והכיר הן בחוב והן בריביות שנוספו אליו, לאחר שקבע כי העיריה לא השתהתה בנקיטת הליכי גבייה. בפסק הדין פורטו מבחנים שיש לשקול כאשר בודקים אם נפל שיהוי בפעולתה של העיריה:

"בבוא בית המשפט להכריע בשאלה האם הרשות השתהתה בגביית חוב, עליו לתת את הדעת לשאלת ההסתמכות של הפרט; לאינטרס הציבורי בגביית חובות המגיעים לרשות כמו גם לאינטרס הציבורי הקיים בכך שהרשות המינהלית תפנים את מחדליה; לחובת ההגינות שבה מחויבת הרשות בכל פעולותיה; ולחובת תום הלב של החייב ביחסיו עם הרשות".

בית המשפט במקרה זה כתב כי אינו מכריע בשאלה אם יש להחיל על הליכי מימוש שעבוד במקרקעין את דיני ההתיישנות האזרחיים או את דיני השיהוי המנהלי (המחמירים יותר), וציין כי אכן מדובר בשאלה משמעותית – לאור היותם של הליכי הגבייה הליכים מעורבים – מנהליים ואזרחיים גם יחד.

בית המשפט פירט את הפעולות שנעשו לגביית חוב העיריה בעניינו וקבע כי אף שהעיריה לא פעלה נמרצות לממש את נכס המקרקעין הרי שנקטה לאורך השנים הליכי גבייה, החייב היה מודע לחוב, ולא נפל פגם בפעולותיה. פסק הדין מספק דוגמה ליישום ההלכות שנקבעו בעניין התיישנות חובות מנהליים. בענייננו הליכים מעטים שננקטו לאורך השנים (הדבקת אזהרה ב-2005, רישום שעבוד ב-2006, עיקולים בנקים ב-2009 וב-2013, עיקול ברישום ושעבוד נוסף ב-2013), הוכרו על ידי בית המשפט כהליכים שמהווים גבייה מספקת ואף מידתית ומאוזנת, שאינה מקימה טענת שיהוי.

עע"מ 2007/20 מועצה מקומית אבן יהודה נ' שטרית (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.2.22)

סילוק על הסף בתביעות נגד נושאי משרה

מפרקי חברת "בטר פלייס" הגישו תביעות כנגד נושאי משרה בגין נטילת התחייבויות וסיכונים "לא סבירים" בשם החברה. בית המשפט סילק את התביעות על הסף, בטענה כי פעולות נושאי המשרה חוסות תחת "כלל שיקול הדעת העסקי". בית המשפט קבע כי "כלל שיקול הדעת העסקי אכן יכול לשמש כעילת סף לסילוק תביעה כנגד נושא משרה.

כלל שיקול הדעת העסקי קובע, כי נושא משרה אשר עשה פעולה בתום לב, באופן מיודע ושלא מתוך ניגוד עניינים, נהנה ממעין "חסינות" מפני הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטותיו. כן קיימת חזקה המניחה לטובת נושא המשרה, כי פעל כדין אם שלושת הקריטריונים המפורטים לעיל התקיימו.

בית המשפט העליון דחה את טענת המפרקים, לפיו "כלל שיקול הדעת העסקי" יוצר חזקה ראייתית בלבד, ואינו יכול לשמש לסילוק תביעה על הסף. נקבע, כי כאשר כתב התביעה עצמו אינו מראה עילה שיש בה כדי לטעון שהפעולה אינה בתום לב, באופן מיודע או מתוך ניגוד עניינים, ניתן לסלק את התביעה על הסף מטעם זה בלבד.

"דוגמאות מעין אלו שצוינו על ידי בית משפט קמא, שבהן תובע טוען כי החלטה עסקית התקבלה על ידי נושאי המשרה מתוך מודעות מלאה להשלכותיה האפשריות, אלא שלדידו של התובע, הסיכון שניטל על ידי נושאי המשרה היה בלתי סביר – הן דוגמאות מובהקות לתביעה חסרת תוחלת ונעדרת עילה, שהרי סופה להיחסם על ידי כלל שיקול הדעת העסקי. במילים אחרות, בהעדר טענה קונקרטית מצד תובע שבכוחה לסדוק את חומת החסינות שמקיפה את נושאי המשרה מכוח כלל שיקול הדעת העסקי – הרי שדין התביעה להיות מסולקת על הסף".

עוד עוסק פסק הדין (שאוחד עם עניין נוסף בעניין חברת רוביקון ביזנס גרופ בע"מ), בסילוק תביעה על הסף כנגד רואי החשבון המבקרים של החברה, ובטענה כי זכות התביעה מוקנית למשקיעים וצדי ג' שהתקשרו עם החברה, ולא לחברה עצמה. בעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי אף שהנפגעים העיקריים הם צדי ג', יש מקום לדון גם בנזק שנגרם לחברה עצמה, ואין מקום לסלק תביעה זו נגד רואי החשבון על הסף.

"בהינתן קיומה של אחריות ישירה של רואה החשבון המבקר כלפי החברה, שלילה א-פריורית של עילת תביעה של החברה נגד רואה החשבון המבקר בגין רשלנותו, בטענה כי עילת התביעה מסורה לצדדים שלישיים בלבד, אינה נטולת קושי".

התוצאה האופרטיבית היא כי בית המשפט העליון החזיר את התביעות לדיון בערכאה הקודמת ונתן למפרקים הזדמנות לתקן את כתב תביעתם.

ע"א 7829/18 בטר פלייס בע"מ נ' אגסי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 8.2.22)

ביטול הגבלת רשיון נהיגה לחייבים

השבוע אושר תיקון לחוק ההוצאה לפועל, המבטל את ההגבלה על רשיון הנהיגה לחייבים. כתוצאה מכך תפעל לשכת ההוצאה לפועל לביטול מיידי של הגבלת רשיון הנהיגה לכ-180,000 חייבים (לפי הפרסומים).