החייב נעצר בחו"ל, הערבים ישלמו

החייב לא חזר ארצה במועד שבו התחייב, משום שנעצר בחו"ל. נקבע כי אף שאי חזרתו לארץ אינה פרי בחירתו, יש לממש את הערבויות שמסר להבטחת חזרתו לארץ במועד. זאת לעומת מקרה שבו חייב נפטר בחו"ל לפני המועד שנקבע לחזרתו, שאז אין לממש את הערבויות

חייב המצוי בהליך חדלות פירעון, ביקש לצאת מהארץ, ולצורך כך מסר ערבויות למנהל ההסדר. בחו"ל נעצר על ידי הרשויות בשל חשד למעורבות בעבירות הלבנת הון ולא יכול היה לחזור במועד שבו התחייב.

בית המשפט קבע, כי מאחר שהחייב לא שב ארצה במועד, יש להורות על מימוש הערבויות שמסר. בית המשפט דחה את טענת הערבים, ולפיה ערבותם נועדה למנוע ניסיון לבריחה מהארץ, ולא נועדה למקרה שבו החייב רוצה לחזור אך לא יכול לעשות כן עקב מעצרו.

בית המשפט פירש את התחייבות הערבים בכתבי הערבות כשם שמפרשים כל חוזה. בין היתר אזכר פרשה אחרת, שבה החייב נפטר לאחר שיצא לחו"ל (עניין ג'ון – ע"א 8034/95 מאור חברה לדלק בע"מ נ' ג'ון, פ"ד נב(4) 97 (1998)). בית המשפט קבע, כי יש להבין מהו הסיכון שנועדו כתבי הערבות להבטיח, והאם אותו סיכון התממש:

"הסיכון אותו נועדה לגדר הערבות במקרה של חייב אשר מבקש לצאת מהארץ, הוא סיכול ההליך המשפטי שבמסגרתו מבקשים נושי החייב לבוא על זכויותיהם כנושים. בכל מקרה שבו סיכון זה מתממש – כפי שקרה במקרה שלפנינו – מן הדין לקבוע כי הנושים רשאים לממש את הערבות שבידם. לעומת זאת, כאשר הסיכון שהתממש אינו הסיכון שכתב הערבות נועד לגדרו, אין מקום למימוש הערבות. כך נקבע בעניין ג'ון ביחס למקרה בו החייב – שחזרתו ארצה הובטחה בכתב הערבות דשם – נפטר לפני שהגיע המועד לחזרתו לישראל. נקבע כי במקרה כזה הנושים אינם זכאים להיפרע מהערבים, שכן הסיכון בדמות פטירתו של החייב בחו"ל אינו בגדר סיכון שהערבות נועדה לבטח. לעומת זאת, כאשר מדובר בחייב שלא שב ארצה במועד שנקבע לו ושנפטר אחרי שהמועד שנקבע לחזרתו לישראל פקע, הנושים יהיו רשאים לגבות את חובם מהערבים, שכן במקרה זה התממש הסיכון אותו ביטחו הערבים – החייב לא שב ארצה במועד – ומכיוון שכך הוא, לפטירתו של החייב אין נפקות משפטית".

במקרה שבענייננו נקבע כי אי חזרתו של החייב לארץ עקב מעצרו, נכללת בין הסיכונים שהערבות נועדה להבטיח. לכן יש לממשה, והערעור נדחה.

בסיום העיר בית המשפט, כי קבלת עמדת המערערים עשויה הייתה להביא ל"אפקט מצנן" אשר היה פוגע בסופו של דבר בחייבים המבקשים לצאת לחו"ל, משום שהיה מונע מהנושים ומבעלי התפקיד להסכים ליציאתם, אם היו יודעים שנסיבות שונות כגון מעצרו של החייב בחו"ל, ימנעו מהם לממש את הערבויות שניתנו.

ע"א 2196/24 טילסון נ' הס מנהל ההסדר (אר"ש, 27.3.24)