נושה שהגיש שתי תביעות חוב – לא יצביע פעמיים

כח ההצבעה בהסדר נושים נקבע לפי מספר הנושים המשתתפים, ולא לפי מספר תביעות החוב שהגישו. לפיכך נושה שהגיש שתי תביעות יספר לעניין מניין הנושים פעם אחת בלבד

חייב בהליכי פשיטת רגל הגיש הצעת הסדר לנושיו. הנושה העיקרי שלו היה אחיו, עורך דין, אשר הגיש כנגדו שתי תביעות חוב – האחת בגין חוב שכר טרחה שהחייב חב לו, והשנייה עבור חוב מכח היותו יורש של אמם המנוחה.

הצעת ההסדר לא עברה. אחיו של היחיד הצביע בעדה, ובהיותו הנושה העיקרי – קיבלה ההצעה רוב ערך של הנושים המצביעים. למרות זאת ההצעה נדחתה בהיעדר רוב מניין. הנושה חלק על הקביעה, וטען שהוא נושא כח הצבעה כפול – הצבעה אחת לכל תביעה שהגיש.

בית המשפט במותב דן יחיד (השופט דוד מינץ) דחה את הבקשה וקבע:

"על פי פשוטו של מקרא, לשון הסעיף מתמקדת ב'תובעים' הנוכחים באסיפה ולא ב'תביעות' שהוגשו מטעם כל אחד מהם. על כן כל נושה הנוכח באסיפה ייספר פעם אחת, ללא קשר למספר התביעות שבידו […] . פרשנות זו גם מתיישבת עם תכלית הסעיף, שכן הדרישה ל"רוב מניין", בנוסף על הדרישה ל"רוב ערך", נועדה למנוע מנושה בעל היקף נשייה משמעותי להכריע בגורל ההצעה באופן בלעדי (והשוו: דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו,2016- ה"ח הממשלה ,1027 עמ' 652). באופן זה זכויות כלל הנושים לא תקופחנה, כמו גם זכויות הנושה האוחז בשיעור חוב משמעותי, שכן יתרון זה יילקח בחשבון בשקלול 'רוב הערך'".

יש לציין כי ההליך התנהל לפי פקודת פשיטת הרגל, ובהתאמה גם בית המשפט הסתמך בהנמקתו על סעיפי פקודה זו. יחד עם זאת, ההתייחסות לתכלית החוק רלוונטית גם לחוק חדלות פירעון, שכן ההפניה לדברי ההסבר מראה שגם בחוק חדלות פירעון, תכלית החקיקה נותרה דומה.

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רחד"פ 88471-12-25 דגן נ' בוכבזה (אר"ש 28.1.26).

העליון מסדיר: מתי כופים הסדר נושים על נושה מתנגד?

בית המשפט העליון ביטל הסדר נושים שאושר ללא הסכמת אחת מאסיפות הנושים. נקבע שהצעה לשלם את שוויו של הנכס לפי שמאות ובתשלומים, אינה שקולה בהכרח לסכום שיתקבל במזומן ממימוש הנכס. הותוו מבחנים לבדיקת שקילות המוצע בהסדר, מול התמורה בהליכי מימוש. עוד נקבע, כי ניתן להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור לפי חוק חדלות פירעון

חייבים נטלו הלוואה מנושה חוץ בנקאי, ושיעבדו את בית מגוריהם. לימים לא עמדו בתנאי ההלוואה, והנושה פעל למימוש הנכס. החייבים אשר קרסו על רקע עיסוקם החקלאי, פנו להליכי חדלות פירעון, ושם נקבע כי הנכס ימומש על ידי הנושה המובטח, לאור הוראות חוק חדלות פירעון, בשל גובה החוב לנושה, שהיה גבוה משווי הנכס. ב"כ הנושה המובטח מונה כונס נכסים, והתקיים בהוצאה לפועל דיון בשאלת הסידור החלופי, שם נקבע כי החייבים יקבלו כסידור חלופי סך של 192,000 ש"ח.

החייבים הגישו הצעת הסדר נושים, אשר במסגרתה בין היתר ישולם לנושה המובטח שווי הנכס לפי שמאות, בהפחתת הסידור החלוף, ובפריסה לתשלומים. הצעת הסדר הנושים זכתה להסכמת 90% מהנושים הבלתי מובטחים, אולם הנושה המובטח התנגד, בטענה שבמסגרת הליכי מימוש יוכל לקבל תמורה הגבוהה מהסכום המוצע על ידי החייבים. בית המשפט השלום אישר את ההסדר על אף התנגדות הנושה, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור על ההחלטה.

נקבע, כי בית המשפט לא שקל נכונה כאשר בחן את התמורה לנושה המובטח, המתנגד להסדר, ואישר תמורה שעשויה להיות נמוכה מזו שתתקבל במימוש הנכס. בית המשפט ניסח מספר מבחנים שיש לשקול כששוקלים את התמורה המוצעת בהסדר:

"אישור הצעת הסדר שלא זכתה לרוב הדרוש מצד הנושים, ייעשה רק כאשר שוכנע בית המשפט כי הצעת ההסדר 'הוגנת וצודקת' ביחס לכל נושה באסיפת סוג שלא אישרה אותה. במסגרת זו יבחן בית המשפט בין היתר את השלכות אי-האישור על החייב; את היחס בין התמורה שיקבל הנושה במסגרת ההסדר למול התמורה שהיה מקבל אלמלא ההסדר […] האם נותרו בידי החייב נכסים מבלי שהובטחה לכל נושה באסיפה המתנגדת תמורה השווה למלוא החוב כלפיו; והאם הובטחה לנושים המובטחים באסיפה המתנגדת תמורה שערכה אינו נמוך משווי הנכס המשועבד לטובתם או מהחוב הכולל שלטובת פירעונו שועבד הנכס (לפי הנמוך). מבלי לגרוע מחשיבותם של שיקולים אלה, הם אינם מהווים רשימה סגורה. על בית המשפט לשקול בכל מקרה ומקרה את מכלול השיקולים שעשויים להשליך על השאלה האם הצעת ההסדר אכן הוגנת וצודקת ביחס לכל הנושים באסיפה המתנגדת, והאם היא מגלמת איזון ראוי בין אינטרס הנושים להשיא את התמורה שיקבלו על חשבון חובם לבין אינטרס החייב"

פסק הדין מתייחס ספיציפית לבחינת הערך שניתן לקבל במימוש כפוי של הנכס, לעומת הערך כפי שהוא עולה מהערכת שמאי:

"בית המשפט רשאי, ובמקרים מסוימים אף נדרש, לבחון אלו הליכים כבר תלויים ועומדים למימוש הנכס ואיזו תמורה צפויה להתקבל באותם הליכים. אכן, אין בעצם קיומם של הליכי מימוש המתנהלים על ידי נושה כדי להביא בהכרח למסקנה כי אין לאשר הצעת הסדר לה הוא מתנגד. ברם קיומם של הליכים אלה הוא שיקול שיש להביאו בחשבון במסגרת מכלול השיקולים הנדרשים להחלטה על אישור הסדר. הליכים אלה אינם רלוונטיים רק לבחינת הוגנות ההסדר כלפי הנושה אשר החל בהליכי מימוש עצמאיים והשקיע משאבים בניהולם, ודאי במקרים שבהם הדבר אושר על ידי בית המשפט קודם לכן. הם רלוונטיים גם ובעיקר לבחינת שווי השוק של הנכס המשועבד, נתון לו העניק המחוקק חשיבות רבה (וראו סעיף 87(3) לחוק). זאת נוכח הליכי ההתמחרות הנערכים במסגרת הליכי המימוש, שיש בהם כדי לספק נתונים זמינים בדבר ערכו הריאלי של הנכס אשר אינם בהכרח מתקבלים במסגרת הערכת שמאי".

בית המשפט העליון מתח ביקורת על בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי אין לתת משקל להליכי המימוש הננקטים ולשווי שניתן להשיג בהם. נקבע כי השיקולים שהעלתה הנושה בהתנגדותה אינם בלתי לגיטימיים, וכי עמידה על קבלת יתרון כלכלי היא זכותו של הנושה:

"הנחת היסוד היא כי נושה, ובכלל זה נושה מובטח, שוקל שיקולים "אנוכיים" במובן זה שהוא מעוניין להשיג את התוצאה הכלכלית הטובה ביותר עבורו. שיקולים פסולים בהקשר זה אינם כאלו, אלא שיקולים החורגים מבחינת הלגיטימיות הכלכלית של ההסדר עבורו […] תפקידו של בית המשפט הוא לאזן בין האינטרסים הלגיטימיים של הצדדים. בענייננו, לא מצאתי כי התנגדות המערערת להצעת ההסדר, תוך דרישה להמשך קיום הליכי ההתמחרות לצורך קבלת הצעות, מבוססת על טעמים בלתי לגיטימיים".

כך למשל נקבע, כי אף לעמדת החייבים, הנושה תקבל רק כ-90% מסכום החוב, ובתשלומים, וזאת לעומת מימוש במזומן. בהקשר זה ציין בית המשפט העליון:

יש רגליים לסברה כי בבוא בית המשפט לאשר תמורה בתשלומים לנושה מובטח יש להבטיח כי תשלומים אלה יישאו ריביות באופן שישקף את הנזק שייגרם לנושים כתוצאה מאופן תשלום זה".

מכאן מגיע בית המשפט למסקנה, שהתמורה שהוצעה בהסדר נמוכה מגובה החוב המובטח, ויתכן כי היא נמוכה משווי הנכס במכירה מרצון. בית המשפט מציין, כי במקרה של תמורה נמוכה בהתמחרות, לחייבים תהא אפשרות לפדות את הנכס במחיר שיושג בהתמחרות ובהליכי המימוש.

לעניין הגשת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי – פסק הדין נתן מענה גם לשאלה אשר הועלתה קודם לכן בעניין לפידות (רע"א 7155/20 לפידות נ' ברכר (22.10.20)), לגבי האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור. בית המשפט ציין כי החוק שותק לגבי האפשרות להגיש ערעור מסוג זה, אולם בסופו של דבר הכריע:

"אני מאמץ אפוא את עמדת הממונה כי גם בהליכי חדלות פירעון קיימת אפשרות להגשת בקשות רשות ערעור ב'גלגול שלישי' (וב'גלגול רביעי') לבית משפט זה, בהתאם לאמות המידה שנקבעו לעניין זה בדין האזרחי 'הרגיל'. היינו, רשות ערעור כאמור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר היא דרושה לשם מניעת עיוות דין".

בסופו של דבר בית המשפט קיבל את הערעור והשיב את הדיון לערכאה דלמטה לדון שוב בהתקיימות סעיף 87 לחוק חדלות פירעון, לעניין כפיית הסדר על הנושה.

המחוזי: אושר הסדר נושים ללא רוב מניין

בית המשפט המחוזי אישר הסדר חוב לחברה, למרות שלא אושר באסיפת הנושים הכלליים. ההסדר אושר לאחר שבית המשפט בחן את חלופת חדלות הפירעון ומצא שהיא פחות טובה לנושים

מאת: עו"ד מיטל אופיר

חברה שעיסוקה תיירות ומסעות לפולין, הגישה בקשה לאישור הסדר לחובותיה. החברה נקלעה למשבר כלכלי בעקבות שילוב נסיבות – משבר הקורונה, הרעת היחסים עם ממשלת פולין וביטולם של המסעות לפולין, ומלחמת חרבות ברזל.

החברה הגישה בקשה להסדר חוב, אשר אושרה על ידי הנושים המובטחים והנושים בעלי הערבויות, ואולם לא אושרה על ידי הנושים הכלליים, שם לא היה רוב מניין לאישורה, ורוב הערך עמד על 55% בלבד. הנושים שהתנגדו היו בעיקרם הורי תלמדים אשר שילמו לחברה עבור מסע לפולין, ולא קיבלו תמורה. המתנגדים טענו כי החברה אינה פעילה, ואין כל ראיה כי תוכל לעמוד בתנאי ההסדר.

בית המשפט המחוזי העדיף לאשר את ההסדר, כשהוא מציין שיש עדיפות להותרת החברה פעילה כעסק חי:

"נכון הוא שאין כיום כל וודאות כי החברה תשוב לפעילות וכי היא תוכל לעמוד בסופו של יום בהסדר המוצע. אולם, הותרתה כ'עסק חי' ושימור הזיכיונות שלה, מעניקים סיכוי כלשהו לנושים, ובעיקר לנושים הכלליים, להיפרע ולו מחלק מחובם. זאת, לעומת חלופת הפירוק בה ברור כבר כיום, כי לא יהיה כל מקור לחלוקה לאותם נושים מתנגדים, כמו גם
לנושים הנוספים שהסכימו ליטול את הסיכון ותמכו בהצעת ההסדר".

בית המשפט מצא שמתקיימים תנאי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון, ובכללם – שהתמורה המוצעת לנושים הכלליים בהסדר, אינה נמוכה מהתמורה שהייתה מתקבלת בידם אלמלא אושר ההסדר, ובהתאם לכך ההסדר אושר על ידי בית המשפט, למרות ההתנגדות.

חדל"ת 75692-01-24 בעקבות מסע טיול חוויה בע"מ נ' טפר (אר"ש, 3.7.24)

השופטת עירית וינברג-נוטוביץ'
ייצגו בתיק:
את החברה – עו"ד אוריאל זעירא ועו"ד ישי ברק
הנאמן: עו"ד נמרוד טפר
את הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי: עו"ד יעקב זערור, עו"ד גילי בר

מותר לכנ"ר להתחרט – הכנ"ר בעליון רשאי לסטות מעמדתו במחוזי

נפסק: הכונס הרשמי רשאי להביע בבית המשפט העליון עמדה סותרת לעמדתו שהובעה במחוזי, גם ללא שינוי נסיבות. עוד נפסק, כי הנושים רשאים לממש נכסי מקרקעין של החייבים באם הנאמן אינו מעוניין לעשות כן

חייבים קיבלו הפטר מחובותיהם אף שהתנהלו בחוסר תום לב במהלך הליך פשיטת הרגל, הסתירו נכסים והעלו טענות שונות לבעלות של צדי ג' בהם. בסופו של יום הציעו הצעה כספית לסיום ההליכים בדרך של הסדר נושים. רוב גדול של הנושים התנגד, אולם בית המשפט החליט לתת להם הפטר אם יעמדו בתנאים זהים לאותה הצעת הסדר שנדחתה.

הכונס הרשמי בבית המשפט המחוזי תמך במתן הפטר לחייבים, בטענה שיש בהצעה זו כדי למקסם את הערך לנושים בהתחשב בקושי הצפוי במימוש הנכסים. ואולם, בבית המשפט העליון הציג ב"כ כונס הנכסים הרשמי עמדה אחרת, ולפיה לא היה מקום להעניק הפטר בנסיבות העניין בשל התנהלות החייבים, ובטרם בוצעו שמאויות לנכסיהם.

בין טענות החייבים נטען כי הכונס הרשמי, כרשות מנהלית, אינו יכול להביע עמדות סותרות בהליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, ועליו להציג עמדה אחידה ועקבית.

טענת החייבים בהקשר זה נדחתה, ונקבע מפי השופט מינץ:

"חרף העובדה שאפשר להביט על הכנ"ר […] כ'רשות מינהלית' בהקשר של מתן חוות דעת לבית המשפט, הוא אינו כזה במלוא מובן המילה. הוא בעל תפקיד מרכזי ומשמעותי בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון […] והוא נדרש להביא לפני בית המשפט את עמדתו המקצועית בסוגיות הדרושות להכרעה ולסייע לבית המשפט להגיע לתוצאה הצודקת והנכונה. כמו כן, הוא אינו "בעל דין רגיל" לכל דבר ועניין שתוצאת ההליך עשויה להשפיע על זכויותיו או חובותיו, כי אם משמש כמעין 'יועץ מקצועי' לבית המשפט. משכך, לא רק שהכנ"ר רשאי, הוא אף מחויב, מכוח תפקידו, להביא לפני בית המשפט את עמדתו המקצועית האובייקטיבית, אף אם הוא הביע עמדה שונה בעבר והיא השתנתה בשל בחינה מחודשת של מצב הדברים בתיק. זאת אף מבלי שהתקיים שינוי נסיבות ומבלי שהתגלו עובדות חדשות".

        בית המשפט התייחס גם לאפשרות שבעל תפקיד ממונה ישנה את דעתו במהלך ההליך:

"כשם שהכנ"ר עשוי לשנות את עמדתו, גמישות מסוימת עשויה לבוא לידי ביטוי גם בהתייחסות בית המשפט לשינוי בעמדה של בעל התפקיד, המופקד על גיבוש התמונה המלאה בקשר למצבו של החייב ולהיקף הנשייה. ברי כי גם על בעל התפקיד חלה החובה לפעול בתום לב בהליך, באופן שבו העלאת טענות סותרות, שנועדה להשיג יתרון דיוני או לנצל את בתי המשפט, עשויה להיבלם גם כן באמצעות כלל ההשתק השיפוטי. אולם ישנם מצבים שבהם ניתן לאפשר גם את שינוי עמדתו של בעל תפקיד, הנעשה לאחר בחינה מחודשת, בתום לב ומכוח תפקידו המקצועי. הכול לפי נסיבות העניין".

בית המשפט הדגיש, והדברים אף צוינו בהערה של השופטת רות רונן, כי בית המשפט אינו מחויב לקבל את עמדת הכנ"ר, ופוסק לפי שיקוליו שלו.

הערעור נדחה והפטרם של החייבים בוטל. התיק הוחזר לבדיקה מחדש של ערכי הנכסים, ושקילה מחודשת של מתן ההפטר, כשהודגש כי זכויות החייבים בנכסים לא יוחזרו להם גם אם ינתן להם הפטר. הנאמן יוכל להביע דעתו אם מעוניין לפעול לממשם, ובאם לא – יוכל המימוש של הנכסים להיעשות על ידי הנושים.

ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויז (אר"ש 15.11.23).

הסדרי חוב מאחורי גבו של הנאמן – "מעקף בלתי תקין"

היחידה הגיעה להסדרים עם כל הנושים מחוץ להליך חדלות הפירעון. בית משפט השלום קבע כי מדובר במהלך בלתי תקין, ופסק שכר טרחה מלא לנאמנת, למרות שקופת הכינוס ריקה

נאמנת הטילה צו איסור דיספוזיציה על נכס של החייבת. בעקבות כך פנתה החייבת לנושיה, והסדירה עמם את החוב, ללא ידיעתה של הנאמנת. החייבת טענה, כי משהנאמנת לא הייתה מעורבת בהסדרי החוב שנכרתו, ואלו לא היו פרי השתדלותה, אין מקום לפסוק לה שכר טרחה בגין המימוש.

בית משפט השלום (השופטת קרין וישינסקי) קבע, כי תשלום על ידי החייבת או מי מטעמה לנושים, באמצעות הסדרי חוב פרטניים, מהווה "מעקף בלתי תקין" שאינו מסכל את הזכות של הנאמן לשכר טרחה:

"הסדרים עם נושים, המגובשים בעקבות מגעים שנעשים מחוץ להליך אינם נמנים על תפקידיו של הנאמן. גם בענייננו, הושגו ההסדרים עם הנושים על ידי היחידה ו/או מי מטעמה, מבלי שהנאמנת עורבה בהם, מבלי שאפילו ידעה על קיומם וממילא מבלי שתרמה להם. הסדרים אלה הושגו לאחר שהיחידה הבינה כי נכס בבעלותה עלול להילקח ממנה, וזאת בעקבות בקשה שהגישה הנאמנת למתן צו איסור דיספוזיציה על נכס בבעלות היחידה. כפועל יוצא, שולמו כספי ההסדרים במישרין לנושים ולא "עברו" דרך קופת הנשייה. עסקינן ב"מעקף" בלתי תקין, באמצעותו מבקשת היחידה כיום לסכל את זכותה החוקית של הנאמנת לשכר טרחתה. בנסיבות אלה, משהתנהלות היחידה מנוגדת להוראות חוק חדלות פירעון ולאחד העקרונות המהותיים העומדים בבסיסו – הלוא הוא, שוויוניות ושקיפות עבור כל הנושים, כמו גם מאחר שאין זה ראוי לעודד התנהגויות מסוג זה, מצאתי לקבל את בקשת הנאמנת ולקבוע כי שכר טרחתה ייגזר מתוך הכספים ששולמו לנושים".

בית המשפט קבע, כי משביקשה החייבת ליהנות מהגנות ההליך וממינויו של נאמן המשמש קצין בית המשפט "המניע את תהליך חדלות הפירעון", הרי שהנאמן זכאי לשכר טרחה לפי התקנות.

חדל"פ 39034-03-20 פנחסוב נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון (פורסם בנבו, 1.6.22).

עורכי הדין המייצגים: עו"ד חן קופלין מטעם הנאמנת, עו"ד מיטל אורשלם מטעם היחידה.