תגית: הצמדה וריבית

בית המשפט העליון קבע כי הפרשי ההצמדה והריבית משקפים את שוויו האמיתי של החוב, וברירת המחדל היא תשלומם יחד עם החוב. בית המשפט של חדל"פ הוא בעל הסמכות לפרש הסדר חוב – גם בהליכים של יחידים

עו"ד מיטל אופיר

בית המשפט של פשיטת רגל אישר הסדר נושים. הצדדים נחלקו בדעותיהם אם ההסדר שאושר כולל גם תשלום הפרשי הצמדה וריבית.

בית המשפט העליון במותב דן יחיד (השופטת רות רונן) פירש את הסדר החוב, ונקבע כי יש להעדיף פרשנות ולפיה הפרשי ההצמדה והריבית מצטרפים לחוב, ומוטלים על החייב:

"הפסיקה עמדה על כך שפסיקת ריבית והצמדה מגלמת את שוויו הכלכלי האמתי של החוב, ולכן ראוי שפסיקת ריבית והצמדה על החייב תהיה ברירת המחדל, וש'שחיקת' החוב לאורך השנים לא תוטל על הנושים […] יצוין כי ברירת מחדל זו אף נקבעה מפורשות בסעיפים 235(ב) ו243-(ג) לחוק חדלות פירעון […] גם משכך, לטעמי, ככל שישנה עמימות בהסדר הנושים המתוקן ביחס לשאלת חיובו של המבקש בתשלומי ריבית והצמדה, יש להעדיף פרשנות לפיה על החייב לשאת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית".

עוד צוין, כי בית המשפט של חדלות הפירעון הוא הערכאה המוסמכת לפרש הסדרי חוב של יחידים:

"לאור אופיים המיוחד של הליכי חדלות פירעון ויכולתו של בית המשפט לבחון בהסתכלות רחבה את כלל הזכויות והחובות של הצדדים להסדר – סמכותו של בית המשפט בהליכים כאלה אינה מוגבלת רק לדיון בהסדר הנושים עצמו ואישורו, והיא נמשכת גם לאחר האישור. המדובר בכלל שהוא כמעין חריג לסופיות הדיון, ולפיו בית משפט של חדלות פירעון רשאי, במקרים המתאימים, להבהיר את שדרוש הבהרה במסגרת הסדר הנושים […] יוער כי מדובר אמנם בהחלטות הנוגעות להסדר חוב של חברה לגביו יש סעיף ספציפי בחוק החברות המאפשר לבית המשפט לפרש את ההסדר, אולם ההיגיון העומד ביסודן של הוראות אלה חל גם כאשר מדובר בהליכי פשיטת רגל. כן יצוין כי סמכות זו – לפרש הסדר חוב הן של חייב שהוא יחיד והן של חייב שהוא תאגיד –מעוגנת כיום בסעיף 327 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח".

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 4220/24 תמרי נ' אורן הראל (אר"ש, 11.7.24)

נקבע בדן יחיד: על אף שהחוב בן 15 שנים ועל אף שמצבו הכלכלי של החייב קשה, אין מקום למחוק הפרשי הצמדה וריבית שנוספו לפיצוי לנפגע עבירה. הריבית וההצמדה נועדו להגן על האינטרס של נפגע העבירה

החייב הורשע על פי הסדר טיעון לאחר שתקף אדם בנסיבות מחמירות, וחייב חוייב לפצות את קורבן העבירה בסך של 29,000 ש"ח. היה זה לפני 15 שנה, ובינתיים נוספו לחוב הפרשי הצמדה וריבית, והחוב תפח לסכום של 110,000 ש"ח ולא שולם.

החייב הגיש בקשה לבית המשפט לפי סעיף 69 לחוק העונשין, להפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו לחוב, וטען כי היתה סיבה סבירה לאי התשלום – משום שכל הכנסתו החודשית היא 1,900 ש"ח מקצבת הבטחת הכנסה, ורק מסכום זה הוא מכלכל את עצמו ומשלם מזונות לקטין בן 7 ויש להתחשב במצבו.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו, וכך גם בית המשפט העליון (דן יחיד, השופט ח' כבוב):

"השיקול שמכריע את הכף במקרה דנן הוא שסכום הפיצוי נקבע במסגרת הסדר טיעון, ועל כן יש קושי ממשי בקבלת בקשתו של המבקש, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בחלוף למעלה מ-15 שנה. לא למותר לציין, כי הפרשי ההצמדה והריבית נועדו להגן על האינטרס הכלכלי של נפגע העבירה; וכידוע, הפיצוי שנפסק במסגרת הליך פלילי טומן בחובו מאפיינים אזרחיים מובהקים".

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 3292/24 פלוני נ' מדינת ישראל (אר"ש, 13.6.24)