עוסק רשאי להזדכות על חוב אבוד במע"מ רק בטרם חלפו שלוש שנים ממועד העסקה. בית המשפט העליון קבע – ניתן להגיש בקשה להארכת המועד גם בחלוף שלוש השנים, אשר תבחן לפי צידוקיה
המערערת עסקה בייבוא תבואות ומספוא לענף ייצור המזון. אחד מלקוחותיה, חברה מרצועת עזה, יצר חוב בהיקף גדול של כ-16 מיליון ש"ח עבור סחורה שהתקבלה אולם תמורתה לא שולמה. לימים נחלש המסחר בין הצדדים על רקע תמורות פוליטיות ברצועת עזה, ולאורך השנים הצטמצם עד שנפסק באופן מוחלט. לאורך שנים אלה המשיכה המערערת לסחור עם החברה בתקווה ולהחזיר ולו חלק מחובה. לאחר שנפסק הקשר באופן מוחלט, בשנת 2017 ביקשה המערערת מרשויות מע"מ לקבל החזר של המס ששילמה בעסקאות משנים 2008 ו-2012, בטענה כי החוב הפך אבוד.
מע"מ סירב להחזיר את המע"מ ששולם בעסקה, בטענה כי קיימת הגבלת זמן להכרה בחשבונית כ"חוב אבוד", בהסתמך על תקנה 24א(ג) לתקנות מע"מ, המורה כי הודעות זיכוי בגין חוב אבוד יכולות להישלח בתקופה שבין חצי שנה מהוצאת החשבונית, ועד לפני שחלפו שלוש שנים.
ניכר היה ששלושת השופטים ראו לנגד עיניהם קושי מסוים עם עמדת מע"מ שלפיה לא ניתן לקבל זיכוי "חוב אבוד" בשל מגבלת שלוש השנים. כך נדחתה טענת מע"מ שלפיה מדובר ב"הסדר התיישנות" של הזיכוי בתום שלוש השנים. ואולם, השופטים נחלקו בשאלת הפתרון הראוי בנסיבות העניין – השופט י' כשר סבר שיש לבטל את התקנה, וליתר דיוק את מגבלת שלוש השנים המוסדרת בה, משום שהותקנה בחוסר סמכות, בהציבה מגבלה מחמירה על זכות שנקבעה בחוק.
יתר השופטים (השופט כבוב והשופט אלרון) סברו כי אין צורך להרחיק לכת ולבטל את התקנה, וניתן לפרשה כך שיובהר שמנהל מע"מ רשאי להאריך את המועדים להגשת הודעת זיכוי במקרים המתאימים.
וזו עיקר דעת הרוב:
"תקנה 24א(ג) אינה שוללת את זכותו של העוסק לקבל החזר בגין מע"מ ששולם בעסקה שהפכה ל"חוב אבוד" מחוץ למועד הקובע. שכן, גם בחלוף מועד זה, העוסק רשאי להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הודעת הזיכוי בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 116(א) לחוק. תקנה זו אך קובעת כי כאשר עוסק עומד בכל התנאים הקבועים בתקנה 24א(ב), ובנוסף לכך, הוא מגיש את "הודעת הזיכוי" בתוך המועד הקובע – אזי חובה על המנהל להכיר בזכותו לקבלת החזר מע"מ. עם זאת, התקנה הנדונה לא נועדה לחסום את העוסק, בחלוף המועד הקובע, מלפנות אל המנהל בבקשה כי זה יורה על הארכת מועד להגשת המסמכים הרלוונטיים. מובן, כי כאשר עוסק פונה לקבל את החזר המע"מ בחלוף המועד הקובע, עליו לספק צידוק למועד שבו הוא פנה, שאם לא כן, המנהל לא ישתמש בסמכותו ולא יאריך את המועד להגשת ההודעה".
בית המשפט התווה באופן כללי גם את השיקולים שינחו את המנהל בשאלה אם להאריך את המועד להכרה בחוב האבוד. בין היתר יש לבחון אם העוסק ידע כי החוב אבוד, והאם עוסק סביר אמור היה לדעת זאת. כן יש לקחת בחשבון גם את הנזק הראייתי שגרם האיחור, ואם יש בו כדי להפריע לרשויות לבדוק אם אכן הפך החוב הפך לאבוד. עוד יש לבדוק האם יש באיחור כדי להשפיע על היכולת של המדינה לגבות בחזרה את מס התשומות שניכה הקונה בעת הרכישה.
התוצאה היא שהערעור נדחה, אולם צוין כי המערערת רשאית להגיש למנהל מע"מ בקשה להארכת מועד להגשת זיכוי בגין "חוב אבוד".
ע"א 3498/21 צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ נ' מנהל אגף המכס ומע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 5.6.23)