חוק חדלות פירעון מאפשר הגשת תביעות חוב בגין כלל חובות העבר. לפיכך ניתן להגיש תביעת חוב גם בגין חובות המוחרגים מהפטר – למשל כאלו שנוצרו במרמה – ועצם הגשת התביעה אינו מסכל את האפשרות לטעון כי החוב מוחרג מהפטר
נושה טען כי חובו נוצר במרמה ולכן עליו להיות מוחרג מהפטרו של החייב. בית המשפט דחה את הטענות לאחר שקבע כי הנושה לא הוכיחן כראוי בערכאה הדיונית.
בית המשפט העליון (בדן יחיד) לא התערב בהכרעה. יחד עם זאת ייחד בית המשפט מספר מילים, באמרת אגב, לדברים של בית המשפט המחוזי שלפיהם קיים ספק אם מי שהגיש תביעת חוב, יכול לטעון להחרגת חובו מהפטר. בית המשפט העליון הסתייג מן הדברים:
"אינני סבור כי הגשת תביעת חוב לגבי חוב שנטען לגביו כי נוצר במרמה, אינה עולה בקנה אחד עם הגשת בקשה להחרגת חוב מהפטר לפי סעיף 175(א) לחוק. […] על פניו החוק אינו מונע מנושה גם להגיש תביעת חוב וגם לטעון כי מדובר בחוב שאינו בא בגדרי ההפטר. […] אדרבה, יתכן שהחוק אף מחייב את הנושה לפעול בשתי הדרכים במקביל. קשה לצפות מנושה כאמור לשבת בחיבוק ידיים ולא להגיש תביעת חוב, שכן מי ערב לו שבסופו של יום אכן תתקבל טענתו כי מדובר בחוב שנוצר במרמה. אם תדחה טענתו, יצא קרח מכאן ומכאן. מן העבר האחד – תביעת חוב לא הגיש; ומן העבר השני – מדובר בחוב אשר הופטר כלפי החייב".
בית המשפט קבע, כי הגדרת "חוב עבר" היא רחבה, וכוללת בתוכה גם חובות אשר ראויים להיות מוחרגים מהפטר – ניתן ורצוי להגיש בגינם תביעת חוב. זאת בניגוד לדין הקודם שחל בפקודת פשיטת הרגל, שם היו סוגי חובות שאינם יכולים או שאין חובה להגיש בגינם תביעת חוב – למשל חוב נזיקי או תביעה בידי נושה מובטח.
הערעור נדחה.
רע"א 3126/23 רובין נ' בן טובים (פורסם בנבו, 11.5.23)