העליון מבקר את נוהל הממונה: שכר מינימום אינו בסיס לקביעת צו תשלומים

בקביעת צו תשלומים בתקופת הביניים על הממונה לבחון כל חייב לפי נסיבותיו, ואין להניח חזקה שבעובדה שחייב יכול להשתכר שכר מינימום. "ערפול נתונים" מצד החייב הוא אחת הנסיבות שייבחנו. עוד נקבע, שאף שהסמכות לתקוף את נהלי הממונה מסורה לבתי המשפט המנהליים, רשאי בית המשפט של חדלות פירעון לבחון אותם "תקיפה עקיפה", במסגרת בירור עניינו של חייב ספיציפי

חייבת הגישה בקשה לצו פתיחת הליכים ובו דיווחה כי היא עובדת במשרה חלקית כמטפלת בקשישים ומרוויחה שכר בסך 1,800 ש"ח בחודש. בהתאם לנוהל הממונה העוסק בקביעת צו תשלומים, ניתן לה צו פתיחת הליכים ובו נקבע צו תשלומים בסך 400 ש"ח, שיועלה אחרי שלושה חודשים לסך של 1,100 ש"ח מתוך ציפיה שהחייבת תעבוד במשרה מלאה ותשתכר שכר מינימום. החייבת ערערה על צו התשלומים שנקבע, וטענה כי בפתיחת ההליך, בשלב תקופת הביניים, יש לקבוע את צו התשלומים על סמך הכנסה בפועל ולא על סמך הכנסה פוטנציאלית.

בית המשפט קבע, כי בעת קביעת צו תשלומים בתקופת הביניים, על הממונה על הליכי חדלות פירעון להתחשב בכל הנתונים המצויים בפניו באותו השלב, בין היתר עליו להתחשב בתום ליבו של החייב כפי שעולה כבר ממסמכי הבקשה:

"מצד אחד אל לו לממונה להתעלם מהנתונים המגיעים תחילה מדרך הטבע מפיו של החייב, אך מצד שני אל לו לממונה לקבל את הנתונים המסורים על ידי החייב כתורה מסיני ללא עוררין וללא בדיקה ולוּ מקדמית. על הממונה לבדוק את נכונותם וכחלק בלתי נפרד מהתחקות אחר תום לבו של החייב, גם
את סבירותם. מקום שבו הנתונים עצמם או הבדיקה שנערכה לגביהם מצביעים על אי-עמידה ולוּ מינימלית בחובת תום הלב הבסיסית המוטלת על החייב כבר מהרגע הראשון שנכנס אל ההליך, על הממונה ליתן להם משקל בקביעת צו התשלומים".

בפסק הדין בחן בית המשפט את נוהל הממונה העוסק בקביעת צו תשלומים בתקופת הביניים ומתח עליו ביקורת, כשהעקרון הוא שהממונה אינו יכול לבצע הנחות גורפות לגבי יכולת ההשתכרות של החייבים, ועליו לבחון את נתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה. במסגרת זו, אין מקום להניח חזקה שבעובדה ולפיה כל אדם מסוגל להשתכר שכר מינימום:

"סבורני כי הקביעה האפריורית בנוהל, לפיה קיימת משמעות לשכר מינימום בעת קביעת גובה צו התשלומים בתקופת הביניים, מעוררת קושי שאינו מאפשר להותיר את הדברים על מכונם […] אכן, שכר המינימום נועד להבטיח רמת חיים מינימלית לכל אדם. ברם, אין בו כל "חזקה שבעובדה" שלפיה אדם משתכר שכר בגובה שכר המינימום בכל מקרה או שיש ביכולתו להגיע לשכר האמור. כך בכלל וכך בפרט ביחס לחוק חדלות פירעון […] אם נקבל את החזקה לפיה כל אדם משתכר שכר מינימום, לא רק שיהיו לכך השלכות על סיווגו של חייב כחדל פירעון; אלא יהיו לכך השלכות גם על תום ליבו, ובהתאם על זכאותו כלל להיכנס לפתחו של ההליך. מסקנה מעין זו מוקשית בעיני. בנוסף, וחשוב מכך – החוק על פי טבעו ומהותו הוא חוק המבוסס על מאפייניו האישיים והסובייקטיביים של החייב, בעוד ששכר המינימום מבטא אמת מידה אובייקטיבית המשקפת מצב דברים רצוי. מדובר אפוא בערבוב מין בשאינו מינו, והדבר חוטא לא רק לתכליות ההליך אלא לעצם קיומו".

עוד דן בית המשפט בגדרי סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון להעביר ביקורת על נהלי הממונה. נקבע, שאף שהסמכות לבחון את נהלי הממונה מסורה לבית המשפט המנהלי, רשאי בית המשפט של חדלות פירעון לבחון את הנהלים במסגרת "תקיפה עקיפה", אגב דיון בעניין ספיציפי שנדון לפניו.

לפיכך השיב בית המשפט את התיק לממונה לקביעת כושר ההשתכרות של החייבת על פי הנתונים הספיציפיים הקיימים בעניינה, "ולא בהתבסס על שכר המינימום בשוק העבודה". בין יתר השיקולים הורה בית המשפט כי יש לקחת בחשבון את הקביעה כי החייבת יצרה ערפול בחוסר תום לב לגבי הכנסות התא המשפחתי.

הערעור התקבל.

רע"א 58589-04-25 זחאלקה נ' הנאמן ירון עודד (אר"ש 1.12.25).

עורכי הדין המייצגים: את החייבת: עו"ד רנא מטאנס; עו"ד דקלה צרפתי; עו"ד קרן כהן
הנאמן: עו"ד ירון עודד; ב"כ הממונה: עו"ד חיים זקס

המחוזי: לתת הפטר – גם אם יש חוב גדול המוחרג ממנו

בית המשפט המחוזי קבע, כי אפילו אם קיים לחייב חוב בשיעור משמעותי אשר אינו בר הפטר, ניתן יהיה לתת לחייב הפטר מהחובות הרגילים כדי לקדם את שיקומו הכלכלי, לאחר שביהמ"ש יווכח שיש התכנות לפתרון או הסדרה של החוב המוחרג

בית המשפט המחוזי דן בשני ערעורים של חייבים על ביטול הליכי חדלות הפירעון נגדם. בשני המקרים היו לחייבים חובות שאינם בני הפטר, ובית המשפט של חדלות פירעון ביטל את הליך חדלות הפירעון מכיוון שבנסיבות אלה לא יהא בהליכי חדלות הפירעון כדי להביא לשיקומם הכלכלי של החייבים.

בית המשפט המחוזי הסתייג מהדברים, וקבע כי ניתן במקרים מסוג זה לתת הפטר על החובות בני ההפטר, בתנאי שמתקיים מהלך של הסדרת החובות שאינם בני הפטר, אשר יכול לחלץ את החייב מהמשבר כולו:

"נטייתי שלי היא כי במקרים המתאימים, ובהתאם למבחנים המקובלים בעניין מתן הפטר, יש לשאוף להעניק ליחידים הפטר מן החובות ברי-ההפטר הרובצים עליהם, שכן הדבר עשוי לקדם את שיקומם הכלכלי" […] ברם, "אין לעשות כן לפני שהובהר כי לגבי החובות שאינם ברי-הפטר, אכן ניתן להגיע להסדר או להפעיל את הכלים המשפטיים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל" […] "כאשר מונח מקרה כזה בפני בית המשפט, או אף קום לכן, יש לפנות לרשם ההוצאה לפועל או לנושים בעניין אותם כלים משפטיים" […] "או אז תובא בפני בית המשפט תמונה כוללת ותתקבל החלטה מושכלת ביחס לגורל הליך חדלות-הפירעון".

הערעורים התקבלו והדיון הוחזר לבית המשפט לבדיקת הנסיבות כאמור.

במסגרת החלטתו מתח בית המשפט ביקורת על הסיטואציה שבה הממונה על חדלות פירעון נותן צו לפתיחת הליכים לחייב שלו חוב משמעותי שאינו בר הפטר, ובעקבות כך מתנהל הליך שלם שאין לו תוחלת- עד לביטולו על ידי בית המשפט.

עוד נמתחה ביקורת על כך שיחידת הסיוע המשפטי מסרה עמדה עקרונית שונה מעמדתו של הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי, על אף שמדובר בשתי יחידות תחת משרד המשפטים.

עחדל"פ (מחוזי ת"א) 13583-09-22 מוגרבי נ' הממונה על חדלות פירעון (פורסם בהנהלת בית המשפט, 2.10.23)

השבוע בפסיקה: יציאת חייב לחו"ל כשלשכת ההוצאה לפועל סגורה

אף אם לשכת ההוצאה לפועל סגורה בחג, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו ערכאה מתאימה לדון בבקשה לביטול הגבלת יציאה; מתי ניתן לפתוח הליך חדלות פירעון בסכום הנמוך מהמינימום שבחוק? מערכת כספית בלתי ידועה בין החייב ובין הנושה, יכולה להיחשב "מחלוקת כנה" שאינה מאפשרת פתיחת הליכי חדלות פירעון

חג פסח שמח, גם בעולם המשפט. מי שמכיר את עולם הגבייה יודע, כי תקופה זו של חגים וחול המועד מתאפיינת במיעוט הליכים משפטיים, ואם אלה כבר מתקיימים הרי שהם עוסקים לרוב בבקשות של חייבים לבטל סעדים שונים ובכלל זה היתר ליציאה לחו"ל. "סטטיסטיקה" זו הגיעה השבוע גם לבית המשפט העליון.

חייב שיציאתו מהארץ נאסרה במסגרת תיק הוצאה פועל לגביית מזונות, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש להתיר לו לצאת מהארץ לבקר את אמו החולה בארה"ב. החייב נימק את פנייתו לבית המשפט לעניינים מנהליים, בכך שנאמר לו שלשכת ההוצאה לפועל סגורה ובקשתו תידון לאחר חג הפסח.

נקבע:

"איני מקל ראש בנסיבותיו של המבקש וברצונו לצאת מן הארץ בהקדם על מנת לבקר את אמו ואת ילדיו. ואולם, בנסיבות העניין, בצדק דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את בקשתו למתן סעד זמני, ואיני רואה מקום להתערב בהחלטה זו. הטעם לכך הוא כי הסעד לו עתר המבקש מצוי בסמכות רשמי ההוצאה לפועל".

בית המשפט העליון קבע כי על החייב להשיג על החלטות רשם ההוצאה לפועל בדרכים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל, ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט הפנה את המבקש להוראות חוק ההוצאה לפועל הרלוונטיות להשגה על החלטות וצווים של רשמי הוצאה לפועל.

בר"מ 2667/22 פלוני נ' רשות האכיפה והגבייה (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 18.4.22).

ניהול הליכי הוצאה לפועל בסכום נמוך מהמינימום

חייב ביקש לנהל הליך חדלות פירעון על אף שכלל חובותיו עומדים עומדים על סך הנמוך מ-51,150 ש"ח (הסכום המינימלי לניהול הליכי חדלות פירעון, הקבוע בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2019 ועדכוניו).

החייב מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, מצוי בגיל פרישה ואינו עובד. זוגתו אינה עובדת ומקבלת קצבת נכות. בתו הבגירה סמוכה על שולחנו ואינה יכולה לעבוד עקב מצב רפואי. החייב הוכרז בשנת 2017 מוגבל באמצעים, לאחר שנקבע כי לא יכול לעמוד בתקופות הפריסה שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל. החייב לא הצליח לשלם צו תשלומים בסך 150 ש"ח שנקבע לו, ותיק האיחוד שלו פוזר.

הוראות חוק חדלות פירעון (סעיף 187(ב)) מאפשרות פתיחת הליכי חדלות פירעון ליחיד שחובותיו נמוכים מהמינימום הקבוע בחוק, אם קיימים נימוקים מיוחדים לכך.

רשמת ההוצאה לפועל מסתמכת על מאמר שפורסם בעלון רשמי ההוצאה לפועל, ולפיו על הרשם לבחון, בכובעו כרשם חדלות פירעון, אם היחיד מסוגל לעמוד בתקופות ובסכומי הפריסה המקסימליים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל (לירון זרבל קדשאי "כניסה בשערי הליך חדלות פירעון בחובות הפחותים מסך של 50,000 ₪- פרשנות, תובנות ומחשבות" (פורסם בנבו, מתוך עלון הרשמים גיליון 9/2020)).

צוין בהחלטה, כי אם יימצא כי אין החייב מסוגל לעמוד בתשלום חובו בפריסה המקסימלית הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, ניתן יהיה לאשר לו לפתוח בהליכי חדלות פירעון בסכום נמוך, אף ללא הוכחת טעמים מיוחדים. וכך קבעה הרשמת:

"בענייננו, בהחלטה מיום 22.02.17 הוכרז היחיד כחייב מוגבל באמצעים (שאינו יכול לעמוד בתקופת הפריסה שהיו קיימות דאז בהתאם להוראות סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל). תיק האיחוד פוזר ביום 02.05.21 לאחר שהיחיד לא עמד בצו התשלומים אשר עמד על סך של 150 ש"ח בלבד. בנסיבות אלו אין צורך אף בהוכחת טעמים מיוחדים. מכל מקום, בחינת נתוני המבקש מלמדת כי הוא נעדר פוטנציאל השתכרות ממשי. נגד היחיד פתוחים 3 תיקי הוצל"פ אשר נפתחו בין השנים 2003-2005 והליכי הגבייה שננקטו במסגרתם לא הובילו לתשלום החוב. היחיד הצהיר על מצב בריאותי קשה שלו ושל אשתו אשר נתמך במכתב מטעם הרווחה. עוד הוצהר על בעלות משותפת יחד עם רעייתו בבית המגורים.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום לאשר פתיחת התיק. יחד עם זאת, יובהר כבר עתה כי לאור בעלותו בבית המגורים יכול שיידרש לפדות את זכויותיו בנכס".

כאמור בהחלטה, היחיד אינו יכול לשלם את החובות בפריסה שנקבעה, אך הוא בעליו של נכס מקרקעין. החלטה זו מבטאת את גישת "המבחן התזרימי" לבחינת חדלות הפירעון של היחיד. הרשמת מציינת שעל אף שהיחיד רשאי להכנס בשערי ההליך, יתכן כי בסופו יהא עליו לפדות את דירת המגורים שלו, על מנת להמנע ממימושה.

תהוצל"פ (נצ') 801586-03-22 פלוני (פורסם בנבו, 18.4.22).

מערכת בלתי ידועה של הלוואות מעידה על "מחלוקת כנה" המונעת מתן צו לבקשת נושה

נושה המבקש לפתוח בהליכי חדלות פירעון כנגד חייב, נדרש לעמוד ברף ראייתי להוכחת קיומו של חוב כלפיו. אם ימצא בית המשפט כי קיימת "מחלוקת כנה" בעניין החוב, יימנע מלתת צו לפתיחת הליכים לבקשת הנושה.

השבוע קבע בית המשפט השלום במקרה שנדון בפניו, כי המערכת החשבונאית העובדתית שהוכחה אינה מאפשרת להבין אם אכן קיים חוב ומה גובהו. זאת לאחר שהובאו ראיות המעידות על התנהלות כלכלית בין החייבים ובין הנושים, אשר חורגת לכאורה מיחסים רגילים בין חייב ובין נושה:

"התרשמתי מעדות המבקשת כי במסגרת מערכת היחסים בינה לחייבים ניתנה הלוואות בהיקף לא ידוע (מעבר להלוואה מושא הבקשה) ומנגד העבירו החייבים למבקשת כספים למבקשת בהיקף לא ידוע. נוכח אי הבהירות ביחס לטיב מערכת יחסים זו והיקפה הכספי נראה כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות קיומו של "חוב" המאפשר מתן צו פתיחת הליכים. התרשמותי לפיה רב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים הכלכלית בין הצדדים מתחזקת לא רק מהתנהלותה החריגה של המבקשת כלפי החייבים בעסקת רכישת הזכויות בדירה אלא גם מסירובה לנקוט הליכי גבייה בהוצל"פ נגד החייבת, פנייתה לב"כ החייבים לקבלת עצה ביחס לזכויותיה ביחס לחייבים, וסיוע אקטיבי לחייבים בעבר לחמוק מהליכי גבייה. לאור האמור מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו פתיחת הליכים".

חדל"פ (שלום ת"א) 64946-01-22 קאופמן נ' הממונה על חדלות פירעון (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 18.4.22).