תגית: ערבות בנקאית

בית המשפט העליון קבע: לא ניתן לנסח צו פתיחת הליכים באופן שמגביל את כל נושי החברה מביצוע סעדים עצמיים המוקנים להם כדין. סעד זמני נגד ביצוע קיזוז ינתן במקרים קונקרטיים – רק אם הקיזוז אינו כדין, ואם ניתנה הגנה הולמת לנושה בעל הזכות

מאת: עו"ד מיטל אופיר דגני

חברת שליחויות נקלעה להליך פירוק. לחברה היו יחסים מסחריים עם חברת שופרסל, שעל פיהם נוצרו חיובים הדדיים של חברת שופרסל והחברה שבפירוק, האחת כלפי השניה. בית המשפט בהחלטתו לתת צו פתיחת הליכים לחברה, אסר על כלל הנושים לממש נכסים ולבצע סעדים עצמיים, בנוסח הבא: "עיכוב ההליכים המשפטיים ו/או הליכי הגבייה ו/או הליכי הוצל"פ ו/או מימוש נכסים ו/או מימוש שעבודים ו/או מימוש או חילוט ערבויות בנקאיות וכל ההליכים כיוצ"ב ביחס לחברה", ו"מניעת כל סעד עצמי מצד הנושים".

חברת שופרסל שילמה לקופת הנאמן את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואינו נשוא לקיזוז, וביקשה לבצע קיזוז של הכספים האחרים. בית המשפט העליון (השופט מינץ) קבע, כי לא ניתן לתת במסגרת צו פתיחת הליכים הוראה גורפת המונעת מנושים נקיטת סעדים עצמיים המגיעים להם בדין:

"התניית בית המשפט את מימוש זכות הקיזוז עד למתן החלטה על ידו כברירת מחדל עם מתן צו לפתיחת הליכים, אינה מוצאת בסיס בחוק ואינה מתיישבת עם אופייה של הזכות כסעד עצמי."

בית המשפט לא שלל את האפשרות שינתן צו המונע קיזוז, אך זאת במסגרת מקרה פרטני ולא כהוראה גורפת:

"פשיטא כי בית המשפט מוסמך למנוע את הקיזוז ולהתנות עליו בנסיבות בהן הונחו לפניו ראיות המבססות את הטענה לפיה הזכות אינה עומדת בהוראות הדין. זאת במסגרת מקרה קונקרטי. או אז, רשאי בית המשפט ליתן צו המונע את ביצוע הקיזוז עד למתן החלטה סופית בסוגיה תוך שקילת מערכת האיזונים הנדרשים במסגרת כל מתן צו זמני".

השופטת רות רונן הוסיפה, כי המשמעות של צו למניעת קיזוז, היא שהנושה יחויב להפקיד את הכספים שבמחלוקת בידי הנאמן. במקביל, על הנאמן לוודא שהחברה שבפירוק לא תשתמש בכספים, על מנת שתאפשר השבתם לנושה במקרה שזכות הקיזוז שלו תוכר. יוצא, שהנאמן לא יוכל להנות מהכספים לצורך הפעלת החברה, ולכן לא יהנה מן הסעד העצמי, מה שלכאורה שולל את היתרון שבהוצאת הצו. לפיכך קוראת השופטת רונן לבית המשפט השוקל מתן סעד זמני של עיכוב קיזוז להכריע בהתאם לסיכויי התביעה ומאזן הנוחות, כבכל סעד זמני:

"יש לאזן בין החשש (ככל שקיים) מפני העדר יכולת של הנושה לשלם לחייב את החוב אם בית המשפט יאפשר לו לבצע את הקיזוז (ועמדתו ביחס לזכותו לקזז תידחה בסופו של דבר); לבין החשש המשמעותי כי מניעת האפשרות לקזז עלולה למנוע באופן בלתי הפיך בירור אפקטיבי של המחלוקת בין הצדדים, אם יתאפשר לנאמן לעשות שימוש בכספים ששילם הנושה לצורכי הכינוס".

הערעור התקבל וזכותו של הנושה הוכרה.

רע"א 34782-11-25 שופרסל בע"מ נ' ג'ירפה משלוחים וניהול עסקים בע"מ (אר"ש 4.3.26).

עורכי הדין המייצגים: את המבקשת – עו"ד יניב דינוביץ' ועו"ד אלחנן דוד ווקנין. את המשיבות: עו"ד חובב ביטון. הנאמן: עו"ד ליאור מזור ועו"ד סיבוני. הממונה על הליכי חדלות פירעון: עו"ד חיים זקס.

בית המשפט העליון משמר את כוחו של מכשיר הערבות הבנקאית וקובע – גם אם מפקיד הערבות נקלע להליכי חדלות פירעון, אין לבטל מימוש של ערבות בנקאית. זהו גם מסר לערכאות הנמוכות – כרסום בכוחה של הערבות הבנקאית עלול להביא לפגיעה ביציבות חיי המסחר

עו"ד מיטל אופיר דגני

חברה התקשרה בהסכם לביצוע עבודות בניה, ובמסגרתו מסרה ערבויות בנקאיות על סך 1.4 מליון ש"ח להבטחת התחייבויותיה לפי ההסכם. באותו היום שבו הוגשה בקשה לפתיחת הליכים ובטרם ניתן הצו, מימשה הנושה את הערבויות בטענה כי החברה הפרה את הוראות ההסכמים עמה.

הנאמנים בהליך חדלות הפירעון של החברה הגישו בקשה לבטל את מימוש הערבויות הבנקאיות ולהשיב את הכספים לקופת הפירוק, בטענה שהמימוש הוא "העדפת נושים" לפי סעיף 219 לחוק חדלות פירעון. נטען כי הסיבה למימוש הערבויות הייתה הקלעות החברה להליכי חדלות פירעון, והוא נעשה בחוסר תום לב כדי להעדיף את הנושה המממש על פני נושים אחרים, ומבלי שהתקיימו תנאי הערבות. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הנאמנים.

בערעור טענו הנאמנים, כי ההחלטה נשוא הערעור הייתה "החלטת ביניים" אשר השיבה את המצב לקדמותו בלבד, מבלי לחסום את דרכה של הנושה להגיש בקשה מסודרת למימוש הערבויות. ההחלטה דרושה, לטענתם, כדי למנוע מנושה לעשות דין לעצמו, ולנצל את הכאוס הנלווה לחדלות פירעון לשם מימוש ערבות שלא נתקיימו תנאיה.

הממונה העיר, כי בתי המשפט נוהגים לעכב חילוט של ערבויות בנקאיות לתקופות קצרות באמצעות צווי מניעה זמניים, וזאת לרוב בתחילת ההליך ולשמירה על מצב קיים.

בית המשפט העליון במותב דן יחיד (השופטת רות רונן), דחה את טענות הנאמנים, וקיבל את הערעור. בין היתר נקבע, כי משעה שקיימת ערבות בנקאית אוטונומית לטובת נושה, לא מתקיימים תנאי סעיף 219 לחוק, המחייבים בין היתר, כי בעקבות הפעולה נפרע לנושה חלק גדול יותר מהחוב, ביחס לזה שהיה נפרע בהליכי חדלות הפירעון:

"בין אם תחולט הערבות כאשר החייב הוא בעל כושר פירעון ובין אם בסביבה של חדלות פירעון – הבנק יידרש ככלל לקיים את התחייבותו ולשלם למוטב מכספו את הסכום שנקבע בכתב הערבות. משכך, חילוט ערבות בנקאית אוטונומית – יהא מועדו אשר יהא – לא יביא לכך שהמוטב ייפרע בחלק גדול יותר מחובו בהשוואה לחלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החייב. במילים אחרות – חילוט הערבות אינו "מקדם" את הנושה מעבר למצבו אלמלא כן".

בית המשפט הזהיר מפני קביעות שיפגעו במכשיר הערבות הבנקאית וישפיעו על חיי המסחר:

"פרשנות מרחיבה של סעיף 219(א) לחוק, לפיה מתן צו לפתיחת הליכים יכול לגרום כשלעצמו לביטול למפרע של חילוטי ערבויות שבוצעו בטרם פתיחת ההליך, עלולה לגרום לזעזוע בעולם המסחר. פרשנות כזו פוגעת פגיעה של ממש בוודאות המסחרית ובאופייה העצמאי של הערבות הבנקאית האוטונומית; והיא אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה המרכזית – להבטיח למוטב מענה מיידי, ודאי ובלתי תלוי. יתר על כן, סיווג גורף של כלל הפעולות והעסקאות שבוצעו בתקופה זו ובכלל זה חילוט ערבויות אוטונומיות – כהעדפת נושים, עלול להוביל לתוצאה בלתי רצויה: גורמים מסחריים יירתעו מראש מלהתקשר עם חייבים המצויים בקשיים או מלהמשיך לספק להם שירותים (גם כנגד ערבות בנקאית), ובכך ייחרץ גורלם הכלכלי מראש. כמו כן, אימוץ פרשנות כזו אף עלול לעודד שימוש טקטי בהליכי חדלות פירעון, ולכרסם באיזון הראוי בין עיקרון השוויון בין נושים, לבין שמירה על היציבות והאמון הדרושים לפעילות מסחרית תקינה".

נזכיר שמכשיר הערבות הבנקאית נפוץ כבטוחה בעסקאות רבות, ומשמש גם את הציבור הרחב, למשל להבטחת חיובי שוכר בהסכם שכירות. דומה, כי פסיקה זו של בית המשפט מיועדת להוות תמרור אזהרה לערכאות הנמוכות, לבל תתערבנה התערבות-יתר במימושן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות, במגמה שעלולה לזעזע את היציבות בחיי המסחר.

הערעור התקבל.

רע"א 21381-09-25 אזורים בנים (1965) בע"מ נ' ביטון (אר"ש 25.12.25).

עורכי הדין המייצגים –
את המבקשת: עו"ד אייל אייכל.
המשיבים: עו"ד חובב ביטון ועו"ד עמי פולמן.
את הממונה על הליכי חדלות פירעון: עו"ד רועי נירון.