בראיון לעיתון "עורך הדין", לעוה"ד מיטל אופיר-דגני, הזהיר המומחה להבראת חברות ולפירוקים, ד"ר שלמה נס ממשרד עורכי הדין פירון, שהמדינה אינה תומכת מספיק בעסקים קטנים ובינוניים, והם לקראת קריסה
לקריאת הכתבה:
לקריאת העיתון בשלמות:
קטגוריה: כללי
עיקול מיטלטין: אין להטיל על הזוכה לפרט מה מבוקש לעקל
בית משפט השלום קיבל ערעור על החלטת רשמת הוצאה לפועל, כשקבע כי זוכה המבקש להטיל עיקול מיטלטלין ברישום, אינו צריך לפרט את רשימת המיטלטלין שבכוונתו לעקל, ועובדות אלה כלל אינן אמורות להיות בידיעתו
זוכה בתיק הוצאה לפועל הגיש בקשה לעיקול מיטלטלין של חייב ברישום. רשמת ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה ודרשה מהזוכה לפרט אילו מיטלטלין מבוקש לעקל. הזוכה הגישה ערעור על ההחלטה, במעמד צד אחד.
מאחר שמדובר בבקשה במעמד צד אחד, דן גם בית המשפט של הערעור במעמד צד אחד, וקיבל את הערעור:
"הרשמת לא נימקה על איזו דרישה שבדין נשענת ההחלטה לבקש מהזוכה לפרט מה בדיוק היא מבקשת לעקל. כך במיוחד שעה שמבוקש לעקל מיטלטלין שנמצאים בביתו של החייב, כאשר לא ברור מנין יכולה להיות למערערת ידיעה על תוכן הבית".
הערעור התקבל והחלטתה של הרשמת בוטלה.
עורך הדין המייצג את המערער: עו"ד אבישי ריינמן.
רער"צ 49404-05-25 א.ק שראל בע"מ נ' עשהאל (לא פורסם 23.6.25).
הגרוש שילם את המשכנתא במקום גרושתו – האם יקבלה בחזרה?
הון או מדור? בית המשפט עושה סדר – תשלומי המשכנתא ששילם בן הזוג אמנם הגדילו את ההון של גרושתו, אבל הוא יקבל חזרה רק את הסכומים שעולים על רכיב המדור שבו היה עליו לשאת. בית המשפט חייב לקבוע את דמי "המדור הראוי" על בסיס ראיות ואין מדובר ב"ידיעה שיפוטית"
בני זוג התגרשו, אך המשיכו לגור יחדיו עוד שנתיים לאחר מועד הקרע. בכל התקופה שממועד הקרע שילם הגרוש את כלל תשלומי המשכנתא, לרבות המחצית של גרושתו.
לאחר חתימת הסכם מזונות ביניהם, הגרוש הגיש תביעה כנגד גרושתו להשבת התשלומים ששילם במקומה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי שעה שתשלומיו הביאו להתעשרות הונית של האישה, עליה להשיבם לו. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה, וקבע כי תשלומי המשכנתא ששילם חופפים את תשלומי המדור הסבירים – ולכן קבע כי אין לבצע השבה.
בית המשפט העליון קבע, כי תשלומי המשכנתא שמבוצעים במסגרת הליך גירושין עשויים להיות מורכבים משני רכיבים – רכיב של מדור ורכיב הוני. אין בהכרח חפיפה בין השניים, ובן הזוג מחויב לשלם את המדור הראוי בלבד:
"ברמת העיקרון, תשלום משכנתא המשולם על ידי בן זוג בגין חלקו של בן זוגו במשכנתא הרובצת על דירתם המשותפת, אשר נקנתה יחדיו כאשר שלום שרר במעונם, הוא תשלום הוני אשר מגדיל את הונו של בן הזוג שעבורו הוא משולם […] לצד זאת, סבורני כי תשלומי משכנתא כאמור יכולים להיום משולמים חלף תשלומי המדור בהם נושא המשלם, כאשר הלה מחויב לספק מדור לילדיו או לבן זוגו – כפי שנקבע בפרשת ברזילאי. כאשר תשלום המשכנתא החודשי זהה לדמי המדור החודשיים, טוב ייעשה בית המשפט לענייני משפחה אם יחייב את החייב במדור לשלם את תשלומי המשכנתא בעבור בן זוגו; שאם לא כן, נמצא את עצמנו מסבכים שלא לצורך את מערכת התשלומים החלים על בני הזוג. הלכת ברזילאי קבעה את אשר קבעה כדי למנוע סיבוך זה. במובחן מכך, הלכת שוקר מתייחסת למקרים בהם לא קיימת חפיפה בין דמי המדור לתשלומי המשכנתא. ברי הוא, כי באין חפיפה כאמור הסדר הטוב מחייב הפרדה בין תשלומי משכנתא לתשלומי מדור".
ואולם, בית המשפט העליון הסתייג מקביעת בית המשפט המחוזי כי תשלומי המשכנתא שביצע האב חופפים לדמי המדור הראוי בנסיבות העניין, וזאת מבלי לשמוע ראיות לגבי גובה המדור ומבלי להיעזר בחוות דעת מומחה:
"קביעתו של בית המשפט המחוזי שאמדה את עלויות המדור בהתבסס על ניסיונו וידיעתו הינה מנוגדת לדיני הראיות הנהוגים במחוזותינו. דינים אלה אינם מאפשרים לשופטים לעשות שימוש בידיעתם האישית כדי לקבוע מחירי נדל"ן, עלויות דיור ודמי שכירות ראויים. עניינים אלה אינם בגדר 'מן המפורסמות שאינן צריכות הוכחה'".
התיק הוחזר לבית המשפט קמא לצורך שמיעת ראיות לגבי גובה המדור, כשנקבע עקרונית, כי כל סכום שמעל רכיב המדור יושב לגרוש על ידי הגרושה.
הערעור התקבל.
בע"מ 1061/24 פלוני נ' פלונית (אר"ש, 22.5.24).
השבוע בפסיקה: על הזכות לחשמל
בטרם ניתוק מרשת החשמל בשל חוב, על רשות החשמל לשמוע את החייבים, ולשקול את נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה. ניתוק חייבים מחשמל מפאת עוניים פוגע בזכותם לקיום מינימלי בכבוד. עוד בפסיקה השבוע: הנחיות לשמאי- כיצד לערוך עדכון שמאות שכבר הוגשה? וגם – בית המשפט אינו מוסמך לערוך חישובים שמאיים
הזכות לחשמל
האם הגיע הסוף לניתוקי חשמל לחייבים? בית המשפט מגדיר את "הזכות לחשמל" כחלק מהזכות לקיום בכבוד, ושולח את רשות החשמל לעבודת מטה שתקבע קריטריונים מסודרים לניתוק חייבים מחשמל, על מנת שלא יווצר מצב שבו אנשים מנותקים מאספקת החשמל מפאת עוניים.
ונקבע:
"הזכות לאספקת חשמל היא בעלת זיקה מובהקת לזכות לקיום מינימלי בכבוד, שהוכרה זה מכבר בפסיקתנו כחלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם".
בית המשפט מכליל את הזכות לחשמל ברשימה אחת יחד עם אינטרסים מוגנים של החייב – למשל דיור חלוף, דמי מחייה, שכר מוגן, מיטלטלין פטורים מעיקול, ועוד.
העתירה חושפת את המושג "עוני אנרגטי" (Energetic Poverty) המתייחס לעוני שגורם להיעדר נגישות לאנרגיה בסיסית. מושג זה, כך מצוין, נפוץ יותר באירופה – שם הצורך באנרגיה לצורך חימום גדול יותר.
לצד ההכרה בזכות לאספקת חשמל כחלק מכבוד האדם, בית המשפט מכיר כך כי תשלומים על חשמל הם הבסיס לקיומה של רשת חשמל מתפקדת, והדיון בפסק הדין עוסק בדרכי הגבייה ולא בהשגה על עצם החיוב בתשלום. בהתאם לכך נקבע:
"קביעה לפיה צרכנים מסוימים יהיו מוגנים מניתוק מאספקת חשמל, אינה שקולה למחילה על חובם. משמעותה היא רק כי חובם ייגבה בדרך של הסדר תשלומים או בהליכי הוצאה לפועל, אך במקביל הם יוכלו להוסיף ולהשתמש בחשמל לצורך קיומם הבסיסי".
בית המשפט קבע כי החלטה לנתק מחשמל צריכה להיעשות לאחר הפעלת שיקול דעת בכל מקרה ומקרה, ולו לצורך קביעת מועד הניתוק. במסגרת החלטה זו יש לאפשר גם זכות טיעון למועמדים לניתוק, שבמסגרתה תשקלנה הנסיבות העובדתיות הספיציפיות שלהם. בית המשפט קבע כי אין לאפשר מצב שבו חייבים מנותקים מחשמל מפאת עוני ממשי.
נקבע, כי על רשות החשמל לתקן בתוך 6 חודשים הן את הקריטריונים להכרה במקרים שבהם יש הצדקה לתת "חסינות מניתוק". כן על הרשות להסדיר הליך שבמסגרתו תנתן זכות טיעון למועמדים לניתוק, ויופעל שיקול דעת בנושא בנסיבותיו של כל מקרה המועמד לניתוק.
בג"ץ 4988/19 רוזנצוייג מויסה נ' הרשות לשירותים ציבוריים חשמל (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 20.1.22).
ביטול קביעות שמאיות של בית המשפט, והנחיות לעדכון שמאות
היכן עובר קו הגבול בין קביעה שיפוטית לבין קביעה שמאית? באחד המקרים שנדונו השבוע בבית המשפט העליון, ביטל בית המשפט חישובים שמאיים שערך בית המשפט קמא, בטענה כי בית המשפט איננו מומחה לשמאות.
היה זה מקרה שבו התבקש שמאי לעדכן חוות דעת קודמת שנתן. ואולם, בעדכון השמאי, לא השתמש באותה מתודה להערכת השווי, שבה השתמש בשמאות הקודמת. בית המשפט המחוזי קבע כי היה מקום להשתמש באותה מתודה לצורך הכרעה, ולא היה מקום לסטות ממנה.
בהמשך חישב בית המשפט בעצמו את השווי השמאי על סמך נתונים שהוצגו בחוות הדעת. בעשותו כן, נקבע, הסיג את גבולו של השמאי – וקביעה זו יש לבטל:
"אמנם כן, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו העקרונית, כי היה על השמאי אגסי לערוך את חוות דעתו העדכנית, בהתאם למתודה שעמדה ביסוד חוות דעתו הקודמת. יחד עם זאת, לא היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי ישים עצמו בנעלי השמאי אגסי, ויקבע בעצמו את שווי הדירה. לשפיטה נבחרנו, לא לשמאות: 'אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ' (במדבר א, נב)"
בע"מ 8418/21 פלונית נ' פלוני (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 17.1.22).