תגית: רשם הוצאה לפועל

רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להשלים בעצמו פסק בוררות הטעון הבהרה או השלמה. בית המשפט העליון "עושה סדר", ומתייחס לאפשרויות השונות להשלמת חסרים בפסק בוררות. אלו תלויות בסוג החוסר, השלב שבו מצוי ההליך והנסיבות הקונקרטיות

בורר נתן פסק בוררות, אשר היה חסר ולא התייחס לכלל תנאי ההתחשבנות בין הצדדים, בין היתר לשיעורי ריבית בהלוואה. פסק הבוררות הוגש לבית המשפט לאישור, ולאחר אישורו הוגש לביצוע בהוצאה לפועל. החייב הגיש טענת "פרעתי" וטען כי למקרא פסק הבוררות, החוב כבר שולם על ידו. לאחר מספר הליכים לרבות הליכי ערעור, השלימה רשמת ההוצאה לפועל את פסק הבוררות בעצמה, משום שלדבריה הפניה לבורר "בלתי אפשרית", ו"אין טעם" בפניה לבית המשפט, משום שזה רק אישר את הפסק ובכך מיצה את מלאכתו. גם על החלטה זו הוגש ערעור, ובסיומו השלים בית המשפט המחוזי את החסר בעצמו.

מקרה זה הובא לבית המשפט העליון, אשר קבע כי מדובר בעניין המעלה שאלות עקרוניות בנושא בעל הסמכות לדון במקרה של פסק בוררות חסר. בפסק הדין קיימת הבחנה בין מקרה שבו נדרשת "הבהרת פסק בוררות" – ללא התדיינות, לבין "השלמת פסק בוררות" שעניינה טיפול בחסר רחב יותר.

לגבי הבהרת פסק בוררות נקבע, כי הרשם מוסמך לפנות לבית המשפט שאישר את פסק הבוררות, לצורך השלמה. בית המשפט מוסמך להבהיר את הפסק בעצמו או לפנות לבורר לצורך כך:

"סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל חל גם על פסק בוררות שאושר בפסק-דין של בית המשפט. לפיכך, אם רשם ההוצאה לפועל סבור כי פסק דין, או פסק בוררות שאושר במסגרת פסק דין, טעונים הבהרה, עליו לפנות לבית המשפט, בבקשה להבהרת הפסק. בית המשפט מצדו רשאי, על פי שיקול דעתו, להבהיר את הפסק בעצמו או לפנות לבורר שנתן את פסק הבוררות לצורך קבלת עמדתו בטרם הכרעתו של בית המשפט בעניין"

באשר למקרים שבהם מדובר בחסר רציני יותר, שבהם נדרשת השלמת פסק בוררות, קבע בית המשפט כי עומדים לרשות בעלי הדין סעדים שונים מחוק הבוררות, המשתנים בהתאם לסוג החוסר, ציר הזמן והנסיבות הקונקרטיות. בית המשפט סוקר את האפשריות השונות:

"מהם אפוא הכלים העומדים לרשות בעלי הדין כאשר פסק בוררות, שאושר בפסק דין, טעון השלמה? כפי שאראה להלן, ישנן מספר דרכים להשלמת פסק בוררות.

ראשית, כנלמד מסעיף 22(א) לחוק הבוררות, במקרים מסוימים רשאי בעל-דין לפנות ישירות לבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות או להשלמתו. כך לדוגמא, בסעיף 22(א)(1) נקבע כי הבורר רשאי לתקן או להשלים את פסק הבוררות אם נפלה בו 'השמטה'. אעיר במאמר מוסגר, כי סמכות הבורר לעניין זה רחבה מסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט […] שנית, בית המשפט שדן בבקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי מכוח סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, לערוך בפסק הבוררות את התיקונים וההשלמות המנויים בסעיפים 22(א)(1) ו-22(א)(2) לחוק הבוררות, ובהם גם תיקון שעניינו 'השמטה'. שלישית, לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, רשאי בית המשפט לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, אם 'הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו'. רביעית, בנסיבות מסוימות, עומדת לפני בעל-דין אפשרות לנקוט הליך חדש בסוגיות שלא הוכרעו על-ידי הבורר […] אציין, בזהירות הנדרשת, כי אין באמור כדי להביע עמדה באשר לאופן החלת הכללים בדבר מעשה בית דין ביחס להליך החדש שיינקט כאמור".

בנסיבות העניין השלים בית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, את ההשלמה הנדרשת. אף על פי שלא מדובר באף אחת מהדרכים המנויות לעיל, אישרר בית המשפט העליון את ההחלטה, בין היתר נוכח השנים שחלפו ממתן פסק הבוררות בשנת 2012, ונוכח היעדר התנגדות מצד הצדדים לדרך פעולה זו של בית המשפט המחוזי.

רע"א 1672/22 אוסטרוביצקי נ' מ.פ עמית בניה ויזום בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 27.11.22)

רשם ההוצאה לפועל מחוייב להוציא לפועל כתב הרשאה שהוציאה רשות המסים, ואינו מוסמך במסגרת טענת "פרעתי" להרהר אחר תוכנו או אחר גובה החוב לרשות

נישום טען כי שילם לרשות המסים מס כפי חובתו. רשות המסים חלקה על כך, והגישה לביצוע בהוצאה לפועל כתב הרשאה המורה על מכירת נכסיו של הנישום. הנישום הגיש בקשה בטענת "פרעתי" וטען כי שילם את החוב, וכי כתב ההרשאה הוצא שלא כדין.

בית המשפט העליון קבע (בדן יחיד), שמשעה שהוצא כתב הרשאה על ידי רשות המסים, מעמדו כשל פסק דין, ורשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון במחלוקת על גובה החוב המוגש לביצוע.

"בדין קבעה רשמת ההוצאה לפועל שסמכותה לדון בטענת 'פרעתי' אינה מתפרסת על טענות הנוגעות לגובה השומה שנקבעה בכתב ההרשאה שהוגש לביצוע. מסעיף (8)(1) לפקודה עולה כי מעמדו של כתב ההרשאה הוא כשל פסק דין, שלגביו ברי כי לא ניתן להעלות טענות הנוגעות לגובה החוב שנקבע בו במסגרת טענת 'פרעתי' (ראו: עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית 452 (2015)). כידוע, טענת "פרעתי" שבה מוסמך רשם ההוצאה לפועל לדון לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, כשמה כן היא, והיא נועדה לאפשר לחייב להעלות אך טענות שלפיהן הוא כבר מילא אחר פסק הדין או שהוא אינו חייב עוד למלאו, כאמור בסעיף זה. ודוק, טענת 'פרעתי' איננה מאפשרת לחייב להעלות השגות באשר לעצם החיוב שנפסק נגדו בפסק הדין או באשר לגובה החיוב שנקבע במסגרתו. אין משמעות הדבר ששומות מס שמוציאה המשיבה חסינות מפני ביקורת כלשהי, אלא שהמקום לביקורת כאמור אינו לשכת ההוצאה לפועל"

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 6796/22 שגיא נ' רשות המסים (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 24.10.22)

עוד בבית המשפט העליון:

גם בבקשת נושה: היעדר תועלת לנושים לא מביא לביטול ההליך

בית המשפט העליון דחה טענה ולפיה היעדר תועלת לנושים בניהול הליך חדלות פירעון, מביאה בהכרח לביטול הליך חדלות פירעון אשר נפתח לבקשת נושה. בנסיבות העניין החייב קיבל הפטר על אף שלא היתה תועלת לנושים מניהול ההליך

הליך פשיטת רגל נפתח לבקשת נושה של החייב. במהלך ניהול ההליך התברר כי אין לחייב נכסים למימוש. בנסיבות אלה הגיש נושה של החייב בקשה לביטול הליך פשיטת רגל, מן הטעם שאין בו תועלת לנושים. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע:

"עצם העובדה שהתברר כי אין עוד תועלת לנושים בהליך שנפתח לבקשת נושה אינה מביאה באופן אוטומטי למסקנה כי יש להורות על ביטול ההליך. בית המשפט רשאי להיעתר לבקשתו של חייב למתן הפטר או להותרת ההליך על כנו חרף היעדר התועלת לנושים, ובלבד שהחייב עמד בחובה המוטלת עליו לנהוג בתום לב במסגרת ההליך".

בית המשפט שקל את נסיבותיו של החייב ונתן לו הפטר המותנה בקיום תוכנית פירעון. בקשת הנושה לביטול ההליך נדחתה.

רע"א 5966/22 פוליבה נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 26.10.22)

הסתלקות מירושה – הענקה בטלה

הסתלקות מירושה היא מעשה של הענקה, על אף האמור בסעיף 6 לחוק הירושה שלפיו רואים ביורש "כאילו לא ירש מלכתחילה". נקבע שסעיף זה נועד להסדיר את ענייניהם של היורשים בינם ובין עצמם, לגבי הסתלקות שהיא כדין, והוא אינו מונע ביטול ההסתלקות במקרה שמדובר בהענקת נכסים בטלה.

"באפשרותו של יורש "להסתלק" מחלקו בעיזבון; וכי לאחר שהסתלק, יראו אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. ואולם, לדידי, אין מנוס מן הקביעה כי הוראה זו עניינה אך ורק בנפקותה של הסתלקות שנעשתה כדין; וכי ממילא, הסתלקות שאינה כדין אינה מעמידה את המסתלק במצב שבו רואים אותו "כאילו לא היה יורש מלכתחילה". אחרת, נימצא מאפשרים למסתלק "לעקוף" באמצעות ההסתלקות הוראות דין שונות, כדוגמת סעיף 96 לפקודה, ולכך אין מקום. לא בכדי, אפוא, "הלכה פסוקה היא שאין סעיף 6 לחוק הירושה מונע בדיקת תוקפה של הסתלקות לפי הדין המהותי"

ע"א 6323/19 עמר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 25.10.22)

ערכי פדיון נכסים – בשווי שוק ולא בשווי למימוש מהיר

כאשר בית המשפט דן בקביעת הסכום אשר על החייב לשלם לצורך פדיון נכס במסגרת הליכי חדלות פירעון, יתייחס בית המשפט כלל למחירו של נכס ביחס לשוויו בשוק. בית המשפט העליון (בדן יחיד) דחה טענה שלפיה בעת הערכת נכס, יש להשתמש כבסיס במחיר הנכס בשווי ל"מימוש מהיר":

"בבוא בית המשפט לקבוע את סכום הפדיון אותו נדרש החייב לשלם לצורך שחרור נכס מקופת הנשייה, נקודת המוצא היא כי עליו להביא בחשבון את שווי הזכויות בנכס בשוק החופשי, הגם כי בית המשפט רשאי לסטות מסכום זה בהתאם לשיקול דעתו בהינתן שיקולים רלוונטיים המצדיקים לעשות כן".

בקשת רשות הערעור נדחתה.