בית המשפט העליון קבע כי פסק בוררות שניתן לפני פתיחת הליכי חדלות פירעון מהווה "העדפת נושים" ואינו מחייב את הנאמנים. עוד נקבע, כי לפסק בוררות שלא אושר יש מעמד של חובה חוזית, ולא מעמד של פסק דין
חברה נקלעה למשבר כלכלי, ובעודה על סף חדלות פירעון חתמה עם חברה אחרת על הסכם בוררות לפתרון מחלוקות כספיות ביניהן. הוסכם, כי הסכום המינימלי שרשאי הבורר לפסוק לחובת החברה הוא 4 מיליון ש"ח. הליך הבוררות נוהל בלוח זמנים קצר, ובסופו פסק הבורר כי החברה חייבת לחברתה סכומים כספיים משמעותיים, תוך מתן זכויות קיזוז ועיכבון לטובתה. ימים ספורים לאחר מתן פסק הבוררות, הוגשה בקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון נגד החברה, ונאמנים מונו לנכסיה.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנאמנים כי הבוררות העניקה לנושה עדיפות על פני נושים אחרים, וקבע כי אין לפסק הבוררות תוקף כלפי הנאמנים, מכח סעיף 219 לחוק חדלות פירעון, המסמיך את בית המשפט לבטל פעולות המקנות עדיפות לנושה מסוים.
הדברים אושרו גם בבית המשפט העליון, במותב דן יחיד (ד' מינץ). נקבע, כי ביטול פסק בוררות בהליכי חדלות פירעון אינו מוגבל לעילות הביטול שבחוק הבוררות:
"אין לקבל את טענת המבקשות לפיה משעה שמדובר בפסק בוררות, הדרך היחידה לבטלו היא זו הקבועה בסעיף 24 לחוק הבוררות. אכן, סעיף 24 לחוק הבוררות מכיל רשימה סגורה של עילות לביטול פסק בוררות […] ברם מקום שבו החייב על פי הפסק מצוי בחדלות פירעון, בחינה של הפסק רק על יסוד העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות לא תיתן משקל מספק למכלול האינטרסים שיש להביאם בחשבון, ובראשם האינטרסים של כלל נושיו. אדרבה, ניתן אף להעלות על הדעת שבית המשפט של חדלות פירעון יסבור שלא קיימת עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, ועדיין פסק הבוררות לא יישאר על כנו בהתאם לדיני חדלות הפירעון".
בנוסף, נקבע כי פסק בוררות, שלא אושר על ידי בית המשפט, אינו משתווה לפסק דין מבחינת מעמדו בדיני חדלות פירעון, והחובה למלא אחריו היא חוזית:
"אכן, כאשר מדובר בפסק בוררות שקיבל אישור בית משפט, 'דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט' (סעיף 23(א) לחוק הבוררות). ברם בענייננו מדובר בפסק בוררות שלא אושר על ידי בית המשפט. מעמדו של פסק בוררות מעין זה, הגם שהצדדים מחויבים לו, אינו כמעמד פסק דין ולא ניתן לפעול לאכיפתו על פי דין. החובה למלא אחר פסק בורר שלא אושר היא חובה חוזית […] ממילא, ככלל לא קיים לאוחז בפסק בוררות שלא אושר, ערך מוסף בדיני חדלות פירעון כלפי נושיו האחרים של החייב, שלא נטלו חלק בהליך הבוררות. מכאן שאף מבלי להידרש לשאלה האם ניתן להחיל את סעיף 219 לחוק על פסק דין, אין מקום להשוות בין פסק דין לבין פסק הבוררות שלא אושר".
הערעור נדחה: נקבע שפסק הבוררות בטל כלפי הנאמנים.
רע"א 58541-11-24 חברת יסודות שיתוף אחזקות בע"מ נ' חברת איחוד יסודות בניה בע"מ (אר"ש 5.2.25).
