פסק בוררות אינו חסין מביטול בהליכי חדלות פירעון

בית המשפט העליון קבע כי פסק בוררות שניתן לפני פתיחת הליכי חדלות פירעון מהווה "העדפת נושים" ואינו מחייב את הנאמנים. עוד נקבע, כי לפסק בוררות שלא אושר יש מעמד של חובה חוזית, ולא מעמד של פסק דין

חברה נקלעה למשבר כלכלי, ובעודה על סף חדלות פירעון חתמה עם חברה אחרת על הסכם בוררות לפתרון מחלוקות כספיות ביניהן. הוסכם, כי הסכום המינימלי שרשאי הבורר לפסוק לחובת החברה הוא 4 מיליון ש"ח. הליך הבוררות נוהל בלוח זמנים קצר, ובסופו פסק הבורר כי החברה חייבת לחברתה סכומים כספיים משמעותיים, תוך מתן זכויות קיזוז ועיכבון לטובתה. ימים ספורים לאחר מתן פסק הבוררות, הוגשה בקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון נגד החברה, ונאמנים מונו לנכסיה.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנאמנים כי הבוררות העניקה לנושה עדיפות על פני נושים אחרים, וקבע כי אין לפסק הבוררות תוקף כלפי הנאמנים, מכח סעיף 219 לחוק חדלות פירעון, המסמיך את בית המשפט לבטל פעולות המקנות עדיפות לנושה מסוים.

הדברים אושרו גם בבית המשפט העליון, במותב דן יחיד (ד' מינץ). נקבע, כי ביטול פסק בוררות בהליכי חדלות פירעון אינו מוגבל לעילות הביטול שבחוק הבוררות:

"אין לקבל את טענת המבקשות לפיה משעה שמדובר בפסק בוררות, הדרך היחידה לבטלו היא זו הקבועה בסעיף 24 לחוק הבוררות. אכן, סעיף 24 לחוק הבוררות מכיל רשימה סגורה של עילות לביטול פסק בוררות […] ברם מקום שבו החייב על פי הפסק מצוי בחדלות פירעון, בחינה של הפסק רק על יסוד העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות לא תיתן משקל מספק למכלול האינטרסים שיש להביאם בחשבון, ובראשם האינטרסים של כלל נושיו. אדרבה, ניתן אף להעלות על הדעת שבית המשפט של חדלות פירעון יסבור שלא קיימת עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, ועדיין פסק הבוררות לא יישאר על כנו בהתאם לדיני חדלות הפירעון".

בנוסף, נקבע כי פסק בוררות, שלא אושר על ידי בית המשפט, אינו משתווה לפסק דין מבחינת מעמדו בדיני חדלות פירעון, והחובה למלא אחריו היא חוזית:

"אכן, כאשר מדובר בפסק בוררות שקיבל אישור בית משפט, 'דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט' (סעיף 23(א) לחוק הבוררות). ברם בענייננו מדובר בפסק בוררות שלא אושר על ידי בית המשפט. מעמדו של פסק בוררות מעין זה, הגם שהצדדים מחויבים לו, אינו כמעמד פסק דין ולא ניתן לפעול לאכיפתו על פי דין. החובה למלא אחר פסק בורר שלא אושר היא חובה חוזית […] ממילא, ככלל לא קיים לאוחז בפסק בוררות שלא אושר, ערך מוסף בדיני חדלות פירעון כלפי נושיו האחרים של החייב, שלא נטלו חלק בהליך הבוררות. מכאן שאף מבלי להידרש לשאלה האם ניתן להחיל את סעיף 219 לחוק על פסק דין, אין מקום להשוות בין פסק דין לבין פסק הבוררות שלא אושר".

הערעור נדחה: נקבע שפסק הבוררות בטל כלפי הנאמנים.

רע"א 58541-11-24 חברת יסודות שיתוף אחזקות בע"מ נ' חברת איחוד יסודות בניה בע"מ (אר"ש 5.2.25).

פסק הבורר לא מלא – מי ישלים את החסר?

רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להשלים בעצמו פסק בוררות הטעון הבהרה או השלמה. בית המשפט העליון "עושה סדר", ומתייחס לאפשרויות השונות להשלמת חסרים בפסק בוררות. אלו תלויות בסוג החוסר, השלב שבו מצוי ההליך והנסיבות הקונקרטיות

בורר נתן פסק בוררות, אשר היה חסר ולא התייחס לכלל תנאי ההתחשבנות בין הצדדים, בין היתר לשיעורי ריבית בהלוואה. פסק הבוררות הוגש לבית המשפט לאישור, ולאחר אישורו הוגש לביצוע בהוצאה לפועל. החייב הגיש טענת "פרעתי" וטען כי למקרא פסק הבוררות, החוב כבר שולם על ידו. לאחר מספר הליכים לרבות הליכי ערעור, השלימה רשמת ההוצאה לפועל את פסק הבוררות בעצמה, משום שלדבריה הפניה לבורר "בלתי אפשרית", ו"אין טעם" בפניה לבית המשפט, משום שזה רק אישר את הפסק ובכך מיצה את מלאכתו. גם על החלטה זו הוגש ערעור, ובסיומו השלים בית המשפט המחוזי את החסר בעצמו.

מקרה זה הובא לבית המשפט העליון, אשר קבע כי מדובר בעניין המעלה שאלות עקרוניות בנושא בעל הסמכות לדון במקרה של פסק בוררות חסר. בפסק הדין קיימת הבחנה בין מקרה שבו נדרשת "הבהרת פסק בוררות" – ללא התדיינות, לבין "השלמת פסק בוררות" שעניינה טיפול בחסר רחב יותר.

לגבי הבהרת פסק בוררות נקבע, כי הרשם מוסמך לפנות לבית המשפט שאישר את פסק הבוררות, לצורך השלמה. בית המשפט מוסמך להבהיר את הפסק בעצמו או לפנות לבורר לצורך כך:

"סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל חל גם על פסק בוררות שאושר בפסק-דין של בית המשפט. לפיכך, אם רשם ההוצאה לפועל סבור כי פסק דין, או פסק בוררות שאושר במסגרת פסק דין, טעונים הבהרה, עליו לפנות לבית המשפט, בבקשה להבהרת הפסק. בית המשפט מצדו רשאי, על פי שיקול דעתו, להבהיר את הפסק בעצמו או לפנות לבורר שנתן את פסק הבוררות לצורך קבלת עמדתו בטרם הכרעתו של בית המשפט בעניין"

באשר למקרים שבהם מדובר בחסר רציני יותר, שבהם נדרשת השלמת פסק בוררות, קבע בית המשפט כי עומדים לרשות בעלי הדין סעדים שונים מחוק הבוררות, המשתנים בהתאם לסוג החוסר, ציר הזמן והנסיבות הקונקרטיות. בית המשפט סוקר את האפשריות השונות:

"מהם אפוא הכלים העומדים לרשות בעלי הדין כאשר פסק בוררות, שאושר בפסק דין, טעון השלמה? כפי שאראה להלן, ישנן מספר דרכים להשלמת פסק בוררות.

ראשית, כנלמד מסעיף 22(א) לחוק הבוררות, במקרים מסוימים רשאי בעל-דין לפנות ישירות לבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות או להשלמתו. כך לדוגמא, בסעיף 22(א)(1) נקבע כי הבורר רשאי לתקן או להשלים את פסק הבוררות אם נפלה בו 'השמטה'. אעיר במאמר מוסגר, כי סמכות הבורר לעניין זה רחבה מסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט […] שנית, בית המשפט שדן בבקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי מכוח סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, לערוך בפסק הבוררות את התיקונים וההשלמות המנויים בסעיפים 22(א)(1) ו-22(א)(2) לחוק הבוררות, ובהם גם תיקון שעניינו 'השמטה'. שלישית, לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, רשאי בית המשפט לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, אם 'הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו'. רביעית, בנסיבות מסוימות, עומדת לפני בעל-דין אפשרות לנקוט הליך חדש בסוגיות שלא הוכרעו על-ידי הבורר […] אציין, בזהירות הנדרשת, כי אין באמור כדי להביע עמדה באשר לאופן החלת הכללים בדבר מעשה בית דין ביחס להליך החדש שיינקט כאמור".

בנסיבות העניין השלים בית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, את ההשלמה הנדרשת. אף על פי שלא מדובר באף אחת מהדרכים המנויות לעיל, אישרר בית המשפט העליון את ההחלטה, בין היתר נוכח השנים שחלפו ממתן פסק הבוררות בשנת 2012, ונוכח היעדר התנגדות מצד הצדדים לדרך פעולה זו של בית המשפט המחוזי.

רע"א 1672/22 אוסטרוביצקי נ' מ.פ עמית בניה ויזום בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 27.11.22)