בלוג חדלות פירעון

בראיון לעיתון "עורך הדין", לעוה"ד מיטל אופיר-דגני, הזהיר המומחה להבראת חברות ולפירוקים, ד"ר שלמה נס ממשרד עורכי הדין פירון, שהמדינה אינה תומכת מספיק בעסקים קטנים ובינוניים, והם לקראת קריסה

לקריאת הכתבה:

לקריאת העיתון בשלמות:

רק במקרים חריגים. אם כל המתמחרים הם "אנשי פנים" הקשורים לנכס הנמכר; אם שווי הנכס קשה להערכה; אם ההצעה החדשה גבוהה באופן משמעותי; אם קיים פער בשווי בין הערכת הנאמן מראש לבין ההצעה שהושגה; אם החברה הזוכה התחייבה לרכוש בכל מקרה והפקידה ערבות שתביא לכך שהקופה לא תפגע; שילוב הנימוקים הצדיק פתיחה מחדש של הליכי מכר במקרה שבו התקבלה הצעה חדשה לאחר ההתמחרות

חברה שעסקה במחקר ופיתוח של טכנולוגיה הנוגעת לגידולים חקלאיים – נקלעה להליכי פירוק. לחברה לא הייתה פעילות משמעותית, אולם היו באחזקתה מניות של חברות אחרות בתחום החקלאות, אשר היו משועבדות לנושה מובטחת. הנאמן פעל לפרסום ולמכר המניות, ואולם – אף שבראשית ההליך העריך את שוויין של המניות בקרוב ל-21 מליון ש"ח, בהליך המכר עצמו הצליח לקבל הצעת רכישה אחת בלבד, בסך 2.5 מליון ש"ח, וגם היא הייתה מאחד מבעלי המניות בחברות שמניותיהן נמכרות.

הנושה המובטחת לא השלימה עם הסכום הנמוך שהשיג הנאמן, והציעה בדיון להשוות את ההצעה ולהוסיף עליה 15 אחוזים, כשהסכום ישולם מקיזוז החוב כלפיה, ככל שיוכרע כי אכן החוב בדין מובטח. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לכבד את ההצעה הזוכה בהתמחרות, ואין לפתוח את הליכי המכר מחדש. על החלטה זו הוגש ערעור.

בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) הפך את ההחלטה, והורה על קיום התמחרות נוספת, וזאת על סמך שלושה מאפיינים של המקרה:

1. טיב הנכס הנמכר– מניות מיעוט של חברה שקיים קושי להעריך את שוויין, והפער בין המחיר שהושג, לבין השווי שהוערך מלכתחילה.
2. ערבויות – התחייבות של המציע המאוחר לספק ערבויות לרכישת המניות בכל מקרה מעל המחיר שהוצע לראשונה, ולשאת בכל נזק שיגרם לחברה או לקופה.
3. מיעוט מציעים שלא אפשר קיום התמחרות, והיותם של המציעים "אנשי פנים".

קביעה מעניינת בפסק הדין נוגעת לכך שאם מציעי ההצעות הם כולם "אנשי פנים" המכירים את הנכס הנמכר, אינטרס ההסתמכות שלהם יחשב לחלש יחסית ויש לתת לו משקל מוגבל:

"קיים סיכון נמוך במיוחד לפגיעה במציעים פוטנציאליים ולהשפעה ארוכת טווח על הליכי התמחרות, שעה שהמציעים היחידים בענייננו אינם מציעים 'מן השורה', אלא אנשי פנים (ודוק, אין דופי במקרה זה בהשתתפות אנשי הפנים בהתמחרות; יש קושי בכך שאנשי הפנים הם היחידים שהיו מוכנים להגיש הצעות, ושאפילו ביניהם לא התקיימה כל תחרות). בהמשך לכך, סבורני גם כי האינטרסים והתכליות של עיקרון סופיות הליכי המכר, העומדים כשיקול נגד למול השאת התמורה המתקבלת מהמכירה – אינם מתקיימים, ולמצער המשקל שלהם בנסיבות העניין שלפניי נמוך במיוחד. אין מדובר איפוא במקרה הרגיל שבו התקיים הליך התמחרות כהלכתו, במובן זה שהוגשו מספר הצעות ונבחרה הטובה מבניהן, ולאחר מכן הגיעה הצעה מאוחרת […]. עסקינן במקרה חריג, בגדר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל".

נימוקים נוספים לפתיחת ההליך להתמחרות מחדש נוגעות לשאלת היקף הפיקוח שיפעיל נושה מובטח על הליכי מכר המבוצעים על ידי הנאמן בנכסים המשועבדים, לפי סעיף 248 לחוק. בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה אם מהות הפיקוח של נושה עולה כדי "זכות וטו" לגבי העסקה שמבקש הנאמן לאשר.

נקבע שמשעה שכל הנימוקים מובילים מאליהם לצורך לפתוח את ההליך להתמחרות חדשה, יש להורות כך גם נוכח הוראות סעיף 248 ומבלי לדון בשאלה העקרונית של טיב הפיקוח שרשאי הנושה המובטח להפעיל ומהותו.

משכך הוכרע כי אם נחברה המציעה תפקיד ערבונות כמוצע על ידה, יתקיים הליך התמחרות נוסף בינה ובין המציע.

הערעור התקבל.

רע"א 61142-07-25 מ.ר.מ מרחבית אחזקות וניהול בע"מ נ' אילן ביוקלצ'ר בע"מ (ארש 18.8.25).

רשמת ההוצאה לפועל דחתה בקשה של חייב להפחתת ריביות, וקבעה כי כל עוד החייב נהנה מעיכוב הליכי הגבייה על ידי נושים, ומצוי בהליך של איחוד תיקים שנפתח לבקשתו, לא רואים בנושים כמי שקיוו לתוכנית חסכון, ואין מקום להפחית ריבית בנימוק של חוסר מעש

חייב מצוי שנים רבות בהליך של איחוד תיקים המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל, ומשלם לנושיו צו תשלומים מדי חודש בחודשו. רשמת ההוצאה לפועל דחתה את בקשתו להפחתת הריבית בתיק האיחוד וקבעה, כי בנסיבות הללו אין מקום לטעון כי הנושים ישבו בחוסר מעש ולא פעלו בתיק:

"הזוכים ממתינים שנים רבות כדי לקבל את חובם בתשלומים מזעריים בהתאם ליכולתו של החייב ולבקשתו. על כך הם זכאים לקבל ריבית. מנגד, החייב נהנה מעיכוב הליכים כך שלא מתנהלים נגדו הליכי גבייה ויש בכך הטבה משמעותית. בתיק איחוד הדברים נעשים לבקשתו של החייב ולכן אין לקבל טענה שהזוכים נוהגים בחוסר תום לב או מקווים ל'תכנית חסכון'".

בהיעדר טעמים מיוחדים להפחתת ריבית הקשורים בנסיבותיו האישיות של החייב, דחתה רשמת ההוצאה לפועל את טענותיו של החייב, כשהיא מדגישה:

"הכלל הוא שפסקי דין יש לקיים וחובות יש לשלם".

הוצל"פ (08-99997-12-0) הזוכים נ' החייב (לא פורסם 3.8.25) – כב' הרשמת מירי ברטהולץ.

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה את גובה השכר. כמו כן נקבע, ששירותים משפטיים שניתנו לנאמנים, לא ינוכו משכרם. עוד נקבע, כי אם נאמן שגה בהכרעת חוב והחלטתו נהפכה בערעור, אין בכך עילה להפחתת שכר טרחה

בית המשפט העליון דחה בפסק דין קצר, ערעור על החלטה שפסקה שכר לנאמני חברות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. השכר התבקש לפי מסלול "שכר חלוקה" שבתקנות החברות, בסך של 12% מהסכומים שחולקו לנושים, על פי בסיס חלוקה שנקבע בסך של כ-306 מליון ש"ח.

בית המשפט המחוזי קבע, כי אף שהנושים קיבלו את נשייתם באופן כמעט מלא, יש מקום להפחית מחצית מהשכר המבוקש, בשל הפער במקרה זה בין מסלול שכר המימוש לבין מסלול שכר החלוקה, ובהשוואה לשכר שנפסק במקרים אחרים.

בית המשפט העליון בהכרעתו הקצרה ראה לנכון להדגיש כי החלטת בית המשפט לקבל ערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב, אינה מהווה עילה להפחתת שכר הנאמן:

"אין מקום לזקוף לחובתם של בעלי תפקיד בעת קביעת שכרם, את העובדה שבמסגרת תפקידם הם קיבלו הכרעות בהוכחת חוב שבית המשפט לא אימצן. בעלי התפקיד הם זרועו הארוכה של בית המשפט, הממלאים לא פעם תפקיד מעין שיפוטי, והביקורת על החלטותיהם היא פועל יוצא מעצם התפקיד" 

התוצאה היא ששכר הנאמנים, בסך 18,395,833 ש"ח, אושר.

עורכי הדין המייצגים: את המערערים: עמיר פרנקל, יוסי בנקל, שלמה נס. את המשיבים: ירון אלכאוי, הגר מונדלק, ערן בן עוזר, רועי נירון.

פסק הדין בעליון: ע"א 6995/22 קמיל ואח' נ' מפעלי תחנות בע"מ מקבוצת נצבא החזקות 1995 בע"מ (אר"ש 1.7.25).

פסק הדין המחוזי: פר"ק 25351-01-12 התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב (אר"ש 15.7.22).