השבוע בפסיקה: מתי התנגדות נושה להפטר תחשב ניצול לרעה של הליכי משפט

נושה קטן התנגד להפטר וניהל הליכים משפטיים שאינם מידתיים לגובה החוב ולגובה הדיבידנד שהוא צפוי לקבל. נקבע, כי זהו ניצול לרעה של הליכי משפט; היטל השבחה: המוכר קיבל הפטר מבלי ששולם החוב? שיהוי בגבייה מצד הרשות לא פוטר את הקונה מתשלום החוב במקום המוכר.

אל אולם בית המשפט הדן בהפטר של חייבים, נכנס הנושה, והתנגד למתן ההפטר. הנושה טען כי החייב ניהל יחד עם אביו עסקים שלא הצהיר עליהם בבית המשפט. אף שנשיית הנושה קטנה יחסית ועומדת על כ-20,000 ש"ח בלבד, וסכום דיבידנד צפוי של כ-2,500 ש"ח, הוא הגיש עשרות בקשות בעניין זה.

טענותיו של הנושה נשמעו ונדונו, החייבים נחקרו בחקירה פומבית בבית המשפט, ולמרות דיונים שהתקיימו ועשרות בקשות שהוגשו על ידי הנושה, קבע בית המשפט כי תוכנית הפירעון שנקבעה ראויה ומאוזנת. ואולם, נושה זה המשיך להתנגד גם לאחר שטענותיו נדחו, דרש חקירה חוזרת של החייבים, ולאחר מכן אף הגיש ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון דחה את טענות הנושה ומצא כי טיעוניו כבר מוצו ונדונו שוב ושוב בערכאה הדיונית. בית המשפט התייחס להיקף הנשייה הנמוך של הנושה, לעומת האנרגיה העזה אשר השקיע בניהול ההתנגדות המשפטית. וכך נפסק:

"לא ניתן להתעלם במקרה זה מהשווי הכספי הזעום של נשיית המערערת לעומת כלל חובות ברי התביעה שאושרו. הגם כי 'דין של פרוטה כדין של מאה' ואין מקום לזלזל בגובהו של כל חוב, יהא סכומו אשר יהא, יש מקום לתת משקל לשווי הנשייה העומדת על הפרק ביחס לסכום הנשייה כולה. ודאי בתיק אשר בו אושרו תביעות חוב על סך מיליוני שקלים, והתנגדותה של המערערת, שסכום נשייתה עומד על כ- 20,000 ש"ח, היא היחידה החוסמת במקרה זה את קידומו של ההליך לקו הסיום. אין להקריב את "דין המאה" של כלל הנושים על מזבח 'דין הפרוטה' של המערערת לבדה. בנסיבות אלו על פני הדברים, התנהלותה הדיונית של המערערת נכנסת לגדרה של תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018- הקובעת כי 'לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך […] לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו'. מלוא חופניה של טרוניותיה של המערערת צריכים להיות מופנים כלפי אביו של החייב או כלפי אחיו, שכן הם אלו אשר הקדיחו את הקדירה גם לשיטתה. רצונה לבוא חשבון עם החייבים בשל כך מובן במידה מסוימת, אך גם לכך יש גבול ועל פניו המערערת עברה זה מכבר את הגבול".

ע"א 3542/21 ברק נ' קורן (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.2.22).

המוכר פשט את הרגל. האם שיהוי של הרשות בגבייה פוטר מהיטל השבחה?

חוב היטל השבחה הלך ותפח משך שנים, כשהועדה המקומית עשתה נסיונות מעטים יחסית לגבותו. בתקופה מסוימת לא פעלה כלל. בינתיים נקלע המוכר להליכי פשיטת רגל וקיבל הפטר מחובותיו.

בית המשפט העליון קבע כי אף שיתכנו מקרים שבהם התנהלות קיצונית של הרשות תביא לחיובה לתת אישור לרישום מבלי ששולם החוב, מקרה זה של שיהוי בגבייה אינו אחד ממקרים אלה. בית המשפט מגדיר את חשיבותו של כלי הגבייה הפאסיבי של הרשות, וקובע כי בנסיבות של היעדר כח אדם ברשויות, ומשהרשויות תלויות בפועל בצדדים לעסקה לצורך דיווח עליה, לא ניתן לקבוע כי הרשות לא תוכל להפעיל את כלי הגבייה ה"פאסיבי", וקביעה כזו תביא לאיון של כלי הגבייה.

פסיקת בית המשפט נשענת על הלכת אלעזר (ע"א 4260/15 אלעזר נ' עירית רמת השרון (11.4.18)), שבה נקבע כי גם אם המוכר קיבל הפטר בהליכי פשיטת רגל, הפטרו איננו עילה לביטול החוב כלפי הועדה המקומית, והיא אינה מחוייבת לתת אישור בידי הקונה. בין היתר נקבע שם, כי הקונה הוא "מונע הנזק" הטוב ביותר, ויכול לשמר במסגרת העסקה כספים שיבטיחו שישולם חוב היטל השבחה המוטל על המוכר. על קביעות אלו חזר בית המשפט גם במקרה זה.

"גם לאחר שבוחנים אנו את דרך התנהלותה של הרשות איני סבור כי קמה הצדקה לקבוע כי הרשות אינה רשאית להשתמש בכלי הגבייה הפאסיבי העומד לה על פי דין בגדר סעיף 10 (א) שכן קביעה כזו תחתור תחת הרציונל של כלי גביה זה. בידי המשיבים היו הכלים כדי להבטיח את תשלום החוב, והתנהלותם אף הקשתה על הוועדה בגבייתו. הוועדה מצדה פעלה אקטיבית לגביית החוב, ועל אף שחדלה מפעילותה זו בשנת 2014 איני סבור כי מדובר בפגם שעוצמתו מאיינת את האפשרות להפעיל את סמכותה לפי סעיף 10 (א), וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם פגמים קיצוניים בהתנהלות יש בהם כדי למנוע שימוש בסמכות. משכך, לא היה מקום להורות כי הוועדה מחויבת להנפיק את האישור המבוקש על אף שלא שולם החוב".

בית המשפט קובע כי לקונים יש אחריות על כך כי הועדה החלה לפעול לביצוע הליכי גבייה מאוחר מדי, משלא דאגו בעצמם לדווח לוועדה על ביצוע עסקת המכר.

"סעיף 10 (א) לתוספת השלישית אדיש לזהותו של משלם החוב, ואינו מסייג עצמו אך למצבים בהם יוכל המשלם להיפרע מהחייב על פי דין או מגורם אחר. אכן, המנגנון שקבוע בסעיף 10 (א) עשוי להוליד "תאונות" דוגמת זו שלפנינו, ודוגמת זו שהתעוררה בעניין אלעזר (שבה החייב על פי דין נכנס להליכי פשיטת רגל). עם זאת, יש ליתן משקל לכך שרוכש הנכס הוא שבידו למנוע מלכתחילה היקלעות למצב זה על ידי שימוש באמצעים חוזיים ועל ידי פעולה מתאימה בנקודת הזמן הראויה".

עע"ם 5928/20 הועדה המקומית לתכנון ובניה גן יבנה נ' עוז (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 1.2.22).

השבוע בפסיקה: המועד לבקש הפטר מחוב מזונות, תנאי סף להיכלל ברשימת הנאמנים

בחלוף חמש שנים מקבלת הפטר, הסמכות לדון בהסדרת חוב מזונות של החייב מסורה ללשכת ההוצאה לפועל; תנאי הסף למינוי נאמנים מוסדרים בשלושה מסלולים נפרדים. מסלול ה"נסיון המוכח" בניהול הליכי חדלות פירעון אינו נועד לעקוף את המסלולים האחרים

חוב המזונות נחשב חוב "משוריין" שזוכה לעדיפות על חובות אחרים ואינו מתבטל בסיומם של הליכי חדלות פירעון. יחד עם זאת, בשנים האחרונות הכירו בתי המשפט במקרים נדירים שבהם ניתן לקבל הפטר מחוב מזונות. השיקולים המנחים במקרים אלה הם לרוב מצבו הבריאותי והכלכלי של החייב, מול מצבו של הזכאי למזונות, כשעד כה ניתנו הפטרים מחוב מזונות בעיקר במקרים של נכויות קשות והיעדר כושר השתכרות.

השבוע דן בית המשפט העליון בשאלה כמה זמן אחרי מתן צו הפטר, ניתן לבקש הכללתו גם על חוב המזונות. באותו מקרה, החייב קיבל הפטר לאלתר בהליכי פשיטת רגל. רק כעבור חמש שנים הגיש בקשה להחיל את הפטרו על חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי.

נקבע, כי הסמכות לדון בהסדרת החוב במקרה שבו פרק הזמן שחלף מאז ההפטר הוא ארוך, מסורה ללשכת ההוצאה לפועל:

"לנוכח החרגתו של החוב מההפטר וחלוף הזמן מאז סיום הליכי פשיטת הרגל, כיום האכסניה המתאימה לדון ביכולתו של המערער לשאת בחוב ובאיזה אופן, היא בלשכת ההוצאה לפועל"

נימוקי בית המשפט נשענים, בין היתר, על כך כי החייב עצמו הגיש בקשה לפריסת החוב בלשכת ההוצאה לפועל.

בהמשך נקבע:

"אף לו היה מקום לדון בעניין במסגרת הליכי פשיטת הרגל, בחלוף ארבע שנים מאז הסתיימו ההליכים היה על המערער להעמיד טעמים מיוחדים המצדיקים פתיחה מחדש של תנאי ההפטר שהוענק לו".

ע"א 6989/21 אלקלעי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 26.1.22)

עיון בתנאי הסף להיכלל ברשימת נאמנים

חוק חדלות פירעון הסדיר בחקיקה את נושא הכשירות והמינוי של נאמנים בהליכי חדלות פירעון. החוק והתקנות קובעים הליך מוסדר למינוי נאמנים, ותנאי סף המגדירים מי כשיר ויכול להתמנות כנאמן בהליכי חדלות פירעון.

בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, נדון השבוע עניינו של עורך דין אשר ביקש להיכלל ברשימת הנאמנים על אף שאין לו ותק כנדרש בחוק (5 שנים). העותר ביקש להשתמש ב"מסלול עוקף" לדרישת הותק – נסיון מוכח בניהול הליכי חדלות פירעון.

נקבע, כי תנאי הכשירות המוגדרים בחוק מופרדים לשלושה סוגים: תנאים לעורכי דין (אשר דורשים ותק מינימלי), תנאים לרואי חשבון, ותנאים למי שאינו עורך דין או רואה חשבון, אך יש לו נסיון מוכח בניהול הליכי חדלות פירעון.

בנסיבות העניין נדחתה טענות העותר, כי על אף שאינו עומד בתנאי הותק הנדרש כעורך דין, היה מקום לאפשר לו להתמודד מכח המסלול השלישי, של אלה שיש להם ניסיון מוכח בניהול הליכי חדלות פירעון. בית המשפט דחה את הטענות, וקבע כי המחוקק לא כיוון שהמסלול השלישי יהווה מעין "מסלול עוקף" של שני המסלולים הראשונים אשר דורשים ותק ונסיון המפורטים בחוק.

על אף שבית המשפט דחה את הטענות, הוא ציין כי יש מידה מסוימת של צדק בטענות, שלפיהן "צבירת ניסיון בהליכי חדלות פירעון כעורך דין דווקא ולא מתוך מיומנות מיוחדת מחוץ למקצוע עריכת הדין, עלולה בנסיבות מסוימות לקפח עורכי דין ולעמוד להם לרועץ", וביקש להפנות תשומת לבו של המחוקק לכך.

באשר לשאלת הפגיעה בחופש העיסוק – בית המשפט קבע כי אינו דן בנושא כי לא הונחה לטענות אלה תשתית ולא התקיים דיון במבחני פסקת ההגבלה, אולם כשלעצמו הוא סבור "שאין להלין על המחוקק שביקש לוודא רמה מקצועית נאותה לבעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון והתנה את כשירותם של המועמדים לתפקיד בניסיון מקצועי מוכח".

בג"ץ 7194/21 עו"ד סיבוני נ' הועדה הציבורית לגיבוש רשימת נאמנים – יחידים (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 23.1.22)

השבוע בפסיקה: על הזכות לחשמל

בטרם ניתוק מרשת החשמל בשל חוב, על רשות החשמל לשמוע את החייבים, ולשקול את נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה. ניתוק חייבים מחשמל מפאת עוניים פוגע בזכותם לקיום מינימלי בכבוד. עוד בפסיקה השבוע: הנחיות לשמאי- כיצד לערוך עדכון שמאות שכבר הוגשה? וגם – בית המשפט אינו מוסמך לערוך חישובים שמאיים

הזכות לחשמל

האם הגיע הסוף לניתוקי חשמל לחייבים? בית המשפט מגדיר את "הזכות לחשמל" כחלק מהזכות לקיום בכבוד, ושולח את רשות החשמל לעבודת מטה שתקבע קריטריונים מסודרים לניתוק חייבים מחשמל, על מנת שלא יווצר מצב שבו אנשים מנותקים מאספקת החשמל מפאת עוניים.

ונקבע:

"הזכות לאספקת חשמל היא בעלת זיקה מובהקת לזכות לקיום מינימלי בכבוד, שהוכרה זה מכבר בפסיקתנו כחלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם".

בית המשפט מכליל את הזכות לחשמל ברשימה אחת יחד  עם אינטרסים מוגנים של החייב – למשל דיור חלוף, דמי מחייה, שכר מוגן, מיטלטלין פטורים מעיקול, ועוד.

העתירה חושפת את המושג "עוני אנרגטי" (Energetic Poverty) המתייחס לעוני שגורם להיעדר נגישות לאנרגיה בסיסית. מושג זה, כך מצוין, נפוץ יותר באירופה – שם הצורך באנרגיה לצורך חימום גדול יותר.


לצד ההכרה בזכות לאספקת חשמל כחלק מכבוד האדם, בית המשפט מכיר כך כי תשלומים על חשמל הם הבסיס לקיומה של רשת חשמל מתפקדת, והדיון בפסק הדין עוסק בדרכי הגבייה ולא בהשגה על עצם החיוב בתשלום. בהתאם לכך נקבע:

 "קביעה לפיה צרכנים מסוימים יהיו מוגנים מניתוק מאספקת חשמל, אינה שקולה למחילה על חובם. משמעותה היא רק כי חובם ייגבה בדרך של הסדר תשלומים או בהליכי הוצאה לפועל, אך במקביל הם יוכלו להוסיף ולהשתמש בחשמל לצורך קיומם הבסיסי".

בית המשפט קבע כי החלטה לנתק מחשמל צריכה להיעשות לאחר הפעלת שיקול דעת בכל מקרה ומקרה, ולו לצורך קביעת מועד הניתוק. במסגרת החלטה זו יש לאפשר גם זכות טיעון למועמדים לניתוק, שבמסגרתה תשקלנה הנסיבות העובדתיות הספיציפיות שלהם. בית המשפט קבע כי אין לאפשר מצב שבו חייבים מנותקים מחשמל מפאת עוני ממשי.

נקבע, כי על רשות החשמל לתקן בתוך 6 חודשים הן את הקריטריונים להכרה במקרים שבהם יש הצדקה לתת "חסינות מניתוק". כן על הרשות להסדיר הליך שבמסגרתו תנתן זכות טיעון למועמדים לניתוק, ויופעל שיקול דעת בנושא בנסיבותיו של כל מקרה המועמד לניתוק.

בג"ץ 4988/19 רוזנצוייג מויסה נ' הרשות לשירותים ציבוריים חשמל (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 20.1.22).

ביטול קביעות שמאיות של בית המשפט, והנחיות לעדכון שמאות

היכן עובר קו הגבול בין קביעה שיפוטית לבין קביעה שמאית? באחד המקרים שנדונו השבוע בבית המשפט העליון, ביטל בית המשפט חישובים שמאיים שערך בית המשפט קמא, בטענה כי בית המשפט איננו מומחה לשמאות.

היה זה מקרה שבו התבקש שמאי לעדכן חוות דעת קודמת שנתן. ואולם, בעדכון השמאי, לא השתמש באותה מתודה להערכת השווי, שבה השתמש בשמאות הקודמת. בית המשפט המחוזי קבע כי היה מקום להשתמש באותה מתודה לצורך הכרעה, ולא היה מקום לסטות ממנה.

בהמשך חישב בית המשפט בעצמו את השווי השמאי על סמך נתונים שהוצגו בחוות הדעת. בעשותו כן, נקבע, הסיג את גבולו של השמאי – וקביעה זו יש לבטל:

"אמנם כן, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו העקרונית, כי היה על השמאי אגסי לערוך את חוות דעתו העדכנית, בהתאם למתודה שעמדה ביסוד חוות דעתו הקודמת. יחד עם זאת, לא היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי ישים עצמו בנעלי השמאי אגסי, ויקבע בעצמו את שווי הדירה. לשפיטה נבחרנו, לא לשמאות: 'אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ' (במדבר א, נב)"

בע"מ 8418/21 פלונית נ' פלוני (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 17.1.22).

השבוע בבתי המשפט: על רף ההוכחה הנדרש לצורך עיכוב הליכים בהסדר

רף ההוכחה הנדרש כדי לשכנע את בית המשפט בסיכוייו של הסדר נושים, הוא נמוך בשלב של בקשת עיכוב הליכים לפי תיקון 4 לחוק חדלות פירעון


השבוע האחרון בעולם חדלות הפירעון, התאפיין, כמו בתחומים אחרים של החיים, בבידודים ובדחיות על רקע תחלואת הקורונה.

לצד זאת עולה ופורח השימוש בהליך משפטי אשר הורתו ולידתו במשבר הקורונה – סעד של עיכוב הליכים לצורך גיבוש הסדר נושים, לפי תיקון 4 לחוק חדלות פירעון. אף שזהו הסדר חוקי שנועד להתמודד עם משבר כלכלי על רקע מגיפת הקורונה, בפועל נעשה בו שימוש נרחב גם במקרים שבהם ההסתבכות הכלכלית החלה קודם לכן.

השבוע ניתן צו עיכוב הליכים לחברת האלונים ירושלים בע"מ. מדובר בחברה העוסקת בתחום ההתחדשות העירונית, ומנהלת מספר פרויקטי נדל"ן בהיקפים משמעותיים באזור ירושלים. הסתבכותה הכלכלית החלה ככל הנראה זמן מה לפני משבר הקורונה. על אף התנגדות חלק מהנושים, ועל אף חוסרים מסוימים בהסדר שהוצע, ניתן לה ולבעל השליטה בה עיכוב הליכים.

קביעה חשובה בפסק הדין מתייחסת לרף הנמוך הנדרש להוכחת הסיכוי לאישור ההסדר. בית המשפט למד זאת מתוך נוסח החוק המתיר לבית המשפט לדחות בקשה אם נוכח שאין סיכוי סביר לאשר הסדר נושים: "העובדה שהתנאי המקדמי הנ"ל מנוסח על דרך השלילה, מלמדת על כך כי נדרשת רמת בדיקה נמוכה יחסית לצורך בחינת הסיכוי הסביר לגיבוש הסדר חוב". כן נקבע במקרה זה, כי הבעת תמיכה על ידי נושים בבקשת עיכוב ההליכים, מחזקת את המסקנה כי יש סיכוי לאישור ההסדר.

עוד נקבע, כי מאחר שבעל השליטה הוא  האדם המרכזי בחברה ובעל היכרות מעמיקה עם הפרויקטים שלה, יעוכבו ההליכים נגדו למרות שבשלב זה לא הציע להוסיף כספים לקופת ההסדר, ואולם בית המשפט התנה את המשך עיכוב ההליכים האישי בהגשת תצהיר על ידי  בעל השליטה, המפרט את כל הנכסים וההתחייבויות שלו, של אשתו ושל ילדיו.

באשר לזהות מנהל ההסדר- לא התמנה המועמד שהתבקש על ידי החברה ועל ידי חלק מנושיה, ובית המשפט העדיף למנות מנהל הסדר ניטראלי. נקבע, כי דווקא במקרים של מינוי מנהל הסדר שבהם סמכויות הפיקוח מצומצמות, יש מקום למנות מנהל הסדר אשר לא קשור כלל עם החברה.

חדל"ת 8261-01-22 האלונים ירושלים בע"מ נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (פורסם בנבו, 9.1.22)

חידושי פסיקה לשבוע החולף ינואר 2022

על ביטול "רכישת" הצבעות נושים, שוויון בין הצעות בהתמחרות, וזכותה של חברה לערער על מתן צו לפתיחת הליכים נגדה

השבוע בבית המשפט העליון, נדרש בית המשפט לעקרון השוויון בהליכי הסדר נושים, בשני פנים – האחד: שוויון בין נושים. השני: שוויון בין רוכשי נכסים;

פסק הדין שניתן השבוע עסק בחברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ, חברה בעלת קניין רוחני וזכויות לסימני מסחר פופולריים במגזר הערבי. מניותיה הועמדו למכירה על ידי הנאמן, ונערכה התמחרות והצבעת נושים.

בית המשפט הסתייג מפעילותו של מציע בהתמחרות, שהבטיח לנושים תמורה על מנת שישנו את הצבעותיהם באסיפה. נפסק, שהצבעה ששולמה עבורה תמורה באופן החורג מעקרון השוויון, עשויה להתבטל:

"בענייננו אין מקום להשלים עם התנהלות של תשלום נפרד לנושה מחוץ לגדרי הסדר הנושים […] תהא הסיבה אשר תהא. הצעה "לקניית" קולות במסגרת הצבעה על הסדר נושים אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם עיקרון השוויון. אף בהנחה כי ניתן לאשר הסדר נושים גם אם יש בו אי-שוויון מסוים במקרים המתאימים ובהינתן הצדקה לעשות כן, בית משפט אינו יכול ליתן יד לפרקטיקה אשר באה לידי ביטוי במקרה זה הנוגדת את עיקרון השוויון באופן יסודי וקיצוני ביותר. אין מדובר בהגמשה קלה של עיקרון השוויון כי אם נגיסה משמעותית וגסה בו".


ביטוי נוסף לעקרון השוויון המופיע בפסק הדין, הוא שוויון בין מציעים בהליכי מכר. לאחר התמחרות, הודיע לפתע בעל החברה כי בכוונתו לשלם את מלוא החובות ולהמשיך להפעיל את החברה, כפוף לאישור ההסדר. ואולם, בית המשפט נוכח כי המימון להצעה זו מגיע מחברה מסחרית אחרת, וקבע כי זו למעשה הצעת רכישה "מוסווית" של החברה המתחרה, אשר לא השתתפה בהתמחרות.

בנסיבות אלה נקבע, שאין להעניק מעמד מועדף להצעת שיקום שבאה מצד בעל המניות, ויש לבחון את שתי ההצעות – זו מול זו – על בסיס מצע משותף בהליך תחרות. בית המשפט העליון לא התערב בקביעות בית המשפט המחוזי בעניין זה.

ע"א 8158/21 שוקחה נ' אופיר דידי, עו"ד (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 4.1.22)


ערעור של חברה על מתן צו פתיחת הליכים נגדה

מרגע מתן צו פתיחת הליכים, מופקעות סמכויות האורגנים של החברה. אם כך, מי מוסמך לערער בשמה על מתן הצו לפתיחת הליכים?

בית המשפט העליון דחה טענת סף שהעלה הממונה על הליכי חדלות פירעון, ובה נטען כי בעל מניות אינו של חברה אינו יכול לטעון כנגד מתן צו לפתיחת הליכים. לאחר שהוכח שבעל המניות במקרה זה הוא גם אורגן של החברה, נקבע:

"שלילת סמכותם של האורגנים לערער בשם התאגיד תביא לכך שהלכה למעשה לא יהיה מי שיכול להגיש ערעור על ההחלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים. נוכח חשיבותה של זכות הערעור […] אני סבור כי תוצאה זו אינה רצויה כלל ועיקר".

ע"א 7496/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' י.מ האחים שמואלי בע"מ (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.1.22)

הארכת צו איסור דיספוזיציה

במסגרת הסדר נושים שאושר, הוטל צו איסור דיספוזיציה על נכס של חייב, ומונה בעל תפקיד לקיים חקירה בעניין הנכס. החייב סיכל את החקירה באמצעות בקשות שהגיש. נקבע, כי מעת שהעיכוב בחקירה נובע מהתנהגותו של החייב עצמו, יש מקום לפרש את ההסדר שאושר כך שצו איסור הדיספוזיציה יוארך, ולא ניתן לאפשר לחייב "להחזיק את החבל משתי קצותיו", מחד – לעכב את החקירה, ומאידך – לעמוד בדווקנות על המועד החוזי לביטול הצו.

רע"א 8650/21 עברי נ' ארז חבר, עו"ד (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 3.1.22)