תגית: צו איסור דיספוזיציה

סמכותה של הרשות לעקל נכסים הרשומים על שם צד ג' לצורך פירעון חובות החייב – בין אם מדובר בנכסים שהוענקו לצד ג' על ידי החייב, ובין בנכסים אשר נרשמו על שם צד ג', אך מהווים למעשה רכוש של החייב עצמו

חברה חייבת העבירה נכסים וכספים לזוגתו של בעל השליטה בחברה. רשות מס ערך מוסף הטילה עיקולים על הנכסים לפי פקודת המסים (גבייה), בטענה שהנכסים שייכים למעשה לחברה, ולא לצד ג'.

פסק הדין כולל סקירה של שתי סמכויות שונות הקיימות לרשות המסים, ואשר עוסקות בפירעון חוב מס מנכסים הרשומים על מי שאיננו החייב העיקרי במס: סעיף 106 לחוק מע"מ לגבייה מנכסים שהועברו לצד ג' ללא תמורה, וסעיף 8(1) לפקודת המסים (גבייה) המאפשר גביית חוב מס מתוך נכסי החייב שאינם רשומים על שמו.

זה נוסח סעיף 106, המסדיר מעין "ביטול הענקה" בנכסים שהועברו על ידי החייב לצד ג':

106.(א) […]
(ב) היה לחייב במס חוב סופי והוא העביר את נכסיו בלא תמורה, או העבירם למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו בישראל אמצעים לסילוק החוב (להלן – המעביר), ניתן לגבות את החוב הסופי –
(1) אם המעביר הוא חבר בני אדם – ממי שקיבל את הנכסים מאותו חבר בני אדם בנסיבות האמורות;
(2) אם המעביר הוא יחיד – ממי שקיבל את הנכסים מאותו יחיד בנסיבות האמורות, כל עוד לא חלפו שלוש שנים מתום השנה שבה הועברו הנכסים כאמור או מתום השנה שבה היה החוב לסופי, לפי המאוחר.
[…]
(ג) לא יגבו ממי שקיבל את הנכסים או הפעילות לפי סעיפים קטנים (ב), (ב1) או (ב2) יותר משווי הנכסים או הפעילות שקיבל בלא תמורה או מההפרש שבין התמורה החלקית ששילם לבין שווי הנכסים או הפעילות, ואם שילם מס בקשר להעברת הנכסים או הפעילות כאמור – לא יותר מהשווי או מההפרש כאמור, פחות סכום המס ששילם".

בית המשפט פירש את תכליתו של ההסדר לפי סעיף 106 לחוק מע"מ ואת התנאים להפעלתו:

"תכליתו של סעיף 106 לחוק מע"מ למנוע הערמה על שלטונות המס באמצעות מסירת נכסי החייב במתנה או במחיר נמוך לאחר, ובכך להביא לסיכול גביית המס […] על רקע תכלית זו ניתן בנקל להבין את התנאי המרכזי בסעיף 106(ב) לחוק, לפיו עם העברת הנכסים על ידי החייב לא נותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב. בהקשר זה יובהר כי אין כל דרישה שהעברת הנכסים תהיה אסורה על פי דין או משוללת תום לב, ואף לא נדרש שהיא תיעשה לצורך התחמקות מתשלום מס. הדגש הוא על כך שעם העברת נכסיו של החייב לאחר, לא נותרו לחייב אמצעים לסילוק חובו הסופי".

וזה נוסחו של סעיף 8(1) לפקודת המסים (גבייה):

"אם לא נמצאו די מטלטלים משל הסרבן בביתו או בקרקעותיו, ואם נראה לאחר חקירה שיש לו לסרבן נכסי מקרקעין שאפשר למכרם לשם תשלום הסכום המגיע ממנו, בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים על שמו, הרי אם הוכח לממונה על הגביה כי אמנם אין לו לסרבן די מטלטלים, רשאי הוא להוציא כתב הרשאה למכירת אותם נכסי מקרקעין או חלק מספיק מהם באותו אופן כאילו נמכרו עפ"י צו מאת בית משפט מוסמך לשם
סילוק חוב שבפסק דין […]"

נקבע, כי בעוד שפקודת המסים מקנה לגובה המס סמכויות גבייה שונות כלפי החייב עצמו, סעיף 106 לחוק מע"מ מאפשר לפעול לגביית חובו של החייב מצד שלישי, במקרים בהם החייב העביר לצד השלישי את נכסיו מבלי שנותרו לו אמצעים אחרים לסילוק חובו.

"סעיף 106 לחוק לא בא לגרוע מהסמכויות הנתונות לגובה המס במסגרת פקודת המסים. להיפך. הסעיף נועד לשפר את אפקטיביות הגבייה באמצעות הרחבת מעגל הישויות המשפטיות שכלפיהן רשאי המשיב להפעיל את סמכויות הגבייה הנתונות לו […] כך עולה גם מסעיף 106(ד) לחוק, המורה כי 'על גביית חוב ממי שקיבל נכס כאמור בסעיף זה (להלן – הנעבר), תחול פקודת המסים (גביה)'. ואולם, מקום בו מבקש המשיב לפעול לגביית החוב מנכסי החייב עצמו, הוא אינו מנוע מלעשות כן בהתאם לסמכויות הנתונות לו בפקודת המסים".

עוד קבע בית המשפט, כי במסגרת הסמכויות בפקודת המסים (גבייה), הרשות רשאית לגבות מנכסים הרשומים על שם אחר בין אם מדובר במיטלטלין ובין אם מדובר במקרקעין.

"בעניין זייתון, עליו ביססה המערערת את עיקר טענותיה, נקבע מפורשות כי מתוקף הסמכויות הנתונות לגובה המס בפקודת המסים ואגב הפעלתן, הוא רשאי לקבוע כי הבעלות בנכסים מסוימים – אף אם אינם מצויים בחצריו של החייב או אינם רשומים על שמו – היא של החייב […] יוער כי אמנם בעניין זייתון דובר בנכסי מיטלטלין וכלי רכב בעוד שבענייננו הנכסים המעוקלים כוללים גם מקרקעין, אולם אין לכך נפקות לענייננו. זאת נוכח לשונו הברורה של סעיף 8 לפקודת המסים המורה כאמור כי גובה המס רשאי לפעול למכירת נכסי מקרקעין של החייב 'בין שהם רשומים על שמו ובין שאינם רשומים על שמו…' (וזאת בשונה למשל מסמכותו של מנהל ההוצאה לפועל. וראו בהקשר זה: סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 […]) במילים אחרות, המשיב רשאי לנקוט בהליכי גבייה מכוח פקודת המסים גם לגבי נכסים שהועברו מהחייב לצדדים שלישיים, ובלבד שקבע בתוך כך כי אלה הם נכסים של החייב".

בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין לא הוכיחה המערערת כי הנכסים אכן נקנו ברכושה – ולא ברכוש החברה החייבת. קיימת סתירה בין תלושי השכר הנמוכים שהוצאו לה לבין היקף הרכוש שהועבר על שמה. עוד רלוונטית העובדה שבעל השליטה עצמו לא ניהל כלל חשבון בנק ועירב את נכסיו עם אלה של החברה.

הערעור נדחה.

ע"א 2921/21 מלוייב נ' ממונה מס ערך מוסף באר שבע (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 12.9.22)

מחזיק בנכס אינו חייב על פי צו עיקול שמופנה לאדם אחר, גם אם ידע עליו; אין מניעה להמחות זכות תביעה נזיקית של נושים במסגרת הסדר נושים; זכות סירוב בהתמחרות אינה יכולה "לכבול" את בית המשפט לאשר מכר במחיר נמוך; "הצצה מאחורי הפרגוד" בתביעת חוב שטרית

עיקול צד ג' הוטל אצל מחזיק שעתיד לקבל נכס של החייב, אך לא הוטל אצל מי שמחזיק בנכס. נקבע שלא ניתן לחייב את המחזיק הנוכחי לציית לצו עיקול שאינו מופנה אליו, גם אם ידע עליו.

"סדרי הדין הללו בנוגע לעיקול אצל מחזיק אינם אך תנאים פורמליים, כי אם מהותיים, יען כי פעולה לפיהם מצדיקה את הכוח הכופה של צו העיקול והפגיעה האפשרית בקניינו של המחזיק, הנמצאת בצידו (כך למשל, הבקשה לאישור העיקול יוצרת את החזית בין תובע לבין צד שלישי […] לכן, אין בעצם הידיעה של פלוני על קיומו של צו עיקול על נכס מסוים, המופנה כלפי מחזיק אחר, כדי לשכלל צו עיקול על אותו פלוני שבחזקתו נמצא הנכס".

בית המשפט הדגיש את החשיבות שבקביעת כללים ברורים בדיני עיקולים, עקב המעורבות והפגיעה הפוטנציאלית בצד שלישי, המחזיק, שאינו קשור לתביעה.

"בקשה זו מעלה את סוגיית חשיבותם של סדרי הדין הפורמליים והמהותיים לשם קבלת צו עיקול על נכסים הנמצאים בידי מחזיק. כך, לנוכח הפגיעה בקניינו של צד שלישי, אשר עלולה להיגרם בשל אי הקפדה על תקנות סדרי הדין העוסקים בהטלת עיקול. מסגרת זו מחייבת מתן ביטוי לאינטרס של התובע בתביעה כספית להיעזר במנגנון שיאפשר לו להוציא לפועל את תביעתו, היה ויזכה בה. יש לזכור כי צו עיקול הוא כלי נפוץ בתביעות רבות ומגוונות. מכאן, הדרישה כי הכללים בהוצאת צו העיקול ויישומו יהיו ברורים, פשוטים ומעשיים. הייתי משווה את העניין להצבת תמרורים לפני הנוהג בדרך. התמרור נועד לעשות סדר, למנוע תאונות ולאפשר לתנועה לזרום. בדומה, צו עיקול חייב לנוע בכבישי התביעה האזרחית. גם כאן חשוב הסדר לשם מניעת תאונות משפטיות ועל מנת לאפשר להליכים לזרום. סדרי הדין נועדו להשיג תכליות אלו".

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי צד ג' (קיבוץ) שידע על הטלת צו עיקול על נכס שמצוי בידיו, ולמרות זאת העבירו לחייב, לא פעל בניגוד לצו העיקול ואינו מחויב לשלם את הכסף למעקל.

רע"א 1919/20 קיבוץ גורדוניה חולדה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' בראל (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 27.4.22).

המחאת זכות תביעה של נושים לידי נאמן

בית המשפט של חדלות פירעון רשאי לאשר הסדרים הכוללים בתוכן המחאת זכויות בנזיקין המוקנות לנושי חברה. במקרה זה הומחו זכויות תביעה המשותפות לנושים לנאמן שמונה לצורך הגשת התביעה.

בית המשפט ציין, כי המנגנון של המחאת זכויות תביעה לידי נאמן תביעות, יכול להיות מאושר הן במסגרת של הסדר נושים, והן במסגרת של תוכנית פירעון. נדחתה טענת נתבעים ולפיה סעיף 22 לפקודת הנזיקין שולל המחאת תביעות נזיקיות של נושים כלפי חברה, ונקבע כי יש לדון בכל מקרה לפי נסיבותיו:

"אציע לחבריי כי נבהיר באופן חד וברור שמנגנון המחאת זכויות תביעה לנאמן תביעות הזוכה לאישור בית משפט של חדלות פירעון במסגרת הסדר נושים (סעיף 350 לחוק החברות), וכיום גם במסגרת תכנית לשיקום כלכלי (סעיפים 80-92 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון)) אינו עומד בסתירה לאיסור על המחאת זכויות בנזיקין, שעודו קבוע בסעיף 22 לפקודת הנזיקין. לפיכך, אין מניעה מבחינה משפטית-עקרונית כי בית משפט של חדלות פירעון יאשר הסדר נושים או תוכנית לשיקום כלכלי הכוללים מנגנון המחאת זכויות (ובכלל זה, גם המחאה של זכויות בנזיקין), כאשר השאלה האם ראוי לעשות כן במקרה הקונקרטי צריכה להיבחן על ידי בית המשפט של חדלות פירעון בהתאם לנסיבות העובדתיות-פרטניות של ההסדר המוצע".

נקבע, כי המחאת זכויות תביעה לנאמן יכולה להיעשות הן כשמדובר בזכויות תביעה של החברה חדלת הפירעון עצמה, והן כשמדובר בהמחאת זכויות תביעה של נושי החברה. בית המשפט מפרט את היתרונות שבריכוז תביעות הנושים בידי נאמן אחד:

"ככלל, עילות התביעה העומדות לנושים במסגרת הליכים מעין אלו הן מהסוג שראוי לרכזן בידי גורם אחד, שהרי הן משותפות לכלל הנושים, ולמצער לקבוצה גדולה שלהם, וממילא אין הצדקה, ולעיתים גם אין אפשרות מעשית, לניהולן בהליכים פרטניים […] חרף זאת, כאשר מדובר בעילות תביעה השייכות לנושים (להבדיל מעילות תביעה השייכות לחברה) אין בעל התפקיד רשאי לנהלן מכוח הסמכויות הנתונות לו ביחס לנכסי החברה (ובכלל זה עילות התביעה העומדות לרשותה). מנגנון המחאת הזכויות דרוש איפוא על מנת לאפשר ניהול משותף של תביעות הנושים, וזאת במיוחד כשקיימת קרבה בין תביעות אלה לתביעות החברה, ולו מהבחינה שבירורן מצריך היזקקות לאותה מסגרת עובדתית וראייתית".

באותו מקרה נדחתה בקשה לסילוק על הסף שהגישו נתבעים, אשר תקפו את מנגנון המחאת הזכות מן הטעם שהמחאה זו פסולה לפי סעיף 22 לפקודת הנזיקין.

ע"א 2840/21 נאמן להגשת תביעות מטעם משקיעים פרטיים של Brookland Upreal Limited נ' Deloite בריטמן זהר אלמגור ושות' (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 26.4.2).

גבולות תוקפה של זכות ראשונים בהתמחרות

זכות "סירוב" במחיר הגבוה שהושג בהתמחרות, אינה כובלת את בית המשפט ואינה מחייבת אותו לאשר מכירה במחיר נמוך בהרבה מסכום השמאות.

נדחתה טענת שותפתו של החייב ולפיה יש לה "זכות סירוב" לרכישת הנכס במחיר הגבוה ביותר בהתמחרות. זאת משום הפער בין המחיר בהתמחרות לבין שווי הנכס, שמאליו לא היה מאושר על ידי בית המשפט.

"שיקול הדעת אם לאשר את הצעת המכר מסור לבית משפט של חדלות פירעון, ואין בהודעה שניתנה על מימוש זכות הסירוב כדי לכבול שיקול דעת זה או לעקרו. כזכור, תכלית הליכי מימוש נכס בהליך פשיטת רגל היא השגת התמורה המרבית בגין הנכס לשם פירעון חובותיו של החייב לנושיו. בית משפט קמא מצא בהחלטתו כי אישור המכר לפנינה בסכום של 1.5 מיליון ₪, חרף שוויו הידוע של הנכס, היה עולה כדי פגיעה מהותית בזכויותיהם של החייב והנושים לביצוע מכר בסכום ההולם את שוויו של הנכס, זאת באופן שישיא את קופת הנשייה. כך בפרט עת מדובר באחד מהנכסים העיקריים שמהם ניתן להיפרע בהליך דנן ובשים לב לגובה תביעות החוב שאושרו בעניינו של החייב".

בית המשפט אבחן בין מקרה זה לבין מקרים אחרים, שבהם הצעת הפדיון הוגשה לאחר שהמכר כבר אושר. בענייננו הובהר כי המכר טרם אושר, ובית המפשט גם לא היה מאשרו במחיר שהוצע הנמוך בהרבה מן השמאות.

בית המשפט נמנע מעריכת התמחרות ושמאות חדשה, לאחר שבמהלך הדיון שיפר מציע את הצעתו באופן שלקח בחשבון את עליית מחירי הנדל"ן מאז שנערכה השמאות.

עוד קבע בית המשפט, כי טענת אשתו ולפיה היא זכאית למחצית מהנכס, אינה מצדיקה עיכוב הליכי המכר למועד בלתי ידוע, והיא תוכל לקבל את חלקה מתוך תמורת המכר, ככל שתזכה בדין.

רע"א 1804/22 משוב שירותים בע"מ נ' עשוש (פורסם בבית המשפט העליון, 26.4.22).

"הצצה מאחורי הפרגוד" בביצוע שטר

סמכותו של הנאמן "להציץ מאחורי הפרגוד" תופעל באופן מצומצם גם בהליכים של ביצוע שטר. בית המשפט משווה בין ההסדרים שנקבעו להצצה מאחורי הפרגוד של פסק הדין ומחיל אותם גם בתביעה שטרית שלא הוגשה בה התנגדות. נקבע, כי עצם העובדה שלא הוגשה בתיק התנגדות על אף שהחייב ידע ממנו ואף שילם כספים על חשבון החוב, יש בה כדי לתת תוקף לויתור של החייב על טענותיו כנגד החוב, ויצירת שיהוי שאינו מאפשר בירור טענת החייב ולפיה השטר מזויף.

"בשום שלב של הליך ההוצאה לפועל המערער לא הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב. על כך יש להוסיף כי במשך שנים ארוכות ננקטו נגדו הליכים שונים לרבות אזהרות ועיקולים, ואף נגבו ממנו סכומים לא מבוטלים לצורך כיסוי החוב הנטען. עולה אפוא כי המערער ידע על אודות הליך ההוצאה לפועל בעניינו והיה מודע לחוב המיוחס לו, וחרף זאת הוא בחר לוותר על טענותיו. אמנם, אין בעובדה שהמערער לא הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב כדי להביא לקבלה אוטומטית של תביעת החוב שהוגשה נגדו, כפי שגם נקבע בעניין פלונית אליו הפנה המערער […] ואולם, ענייננו נבדל מעניין פלונית בכך שבענייננו, כפי שתואר לעיל, המנהל המיוחד ערך בדיקה מקיפה של תביעת החוב ובחן ראיות ומסמכים שונים אשר על בסיסם קבע את ממצאיו. בנסיבות אלה, אין בחוסר המעש מצד המערער כדי להצדיק פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנושה על סופיות החוב הנטען".

כאמור, בין המשפט מתייחס לתביעת חוב המבוססת על בקשת ביצוע שלא הוגשה בגינה התנגדות, באופן זהה לזה שבו הוא מתייחס לתביעת חוב המבוססת על פסק הדין.

"ברי כי אין בהשוואה שערך בין החתימה המופיעה על גבי שטר החוב אל מול חתימתו כפי שהיא מופיעה במקומות אחרים, משום ראיה לכך שפסק הדין שעמד בבסיס הליך ההוצאה לפועל בעניינו ניתן תוך עיוות דין, תרמית או קנוניה. לא למותר להוסיף ולציין כי שטר החוב כלל את פרטיו המלאים של המערער, ובכלל זה את כתובתו ואת מספר חשבון הבנק שלו, מבלי שהמערער נתן דעתו לכך".

בנסיבות אלה נדחה הערעור שהוגש על ההכרעה שדחתה את טענות הזיוף של החייב.

ע"א 7753/21 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.4.22).