העליון מבקר את נוהל הממונה: שכר מינימום אינו בסיס לקביעת צו תשלומים

בקביעת צו תשלומים בתקופת הביניים על הממונה לבחון כל חייב לפי נסיבותיו, ואין להניח חזקה שבעובדה שחייב יכול להשתכר שכר מינימום. "ערפול נתונים" מצד החייב הוא אחת הנסיבות שייבחנו. עוד נקבע, שאף שהסמכות לתקוף את נהלי הממונה מסורה לבתי המשפט המנהליים, רשאי בית המשפט של חדלות פירעון לבחון אותם "תקיפה עקיפה", במסגרת בירור עניינו של חייב ספיציפי

חייבת הגישה בקשה לצו פתיחת הליכים ובו דיווחה כי היא עובדת במשרה חלקית כמטפלת בקשישים ומרוויחה שכר בסך 1,800 ש"ח בחודש. בהתאם לנוהל הממונה העוסק בקביעת צו תשלומים, ניתן לה צו פתיחת הליכים ובו נקבע צו תשלומים בסך 400 ש"ח, שיועלה אחרי שלושה חודשים לסך של 1,100 ש"ח מתוך ציפיה שהחייבת תעבוד במשרה מלאה ותשתכר שכר מינימום. החייבת ערערה על צו התשלומים שנקבע, וטענה כי בפתיחת ההליך, בשלב תקופת הביניים, יש לקבוע את צו התשלומים על סמך הכנסה בפועל ולא על סמך הכנסה פוטנציאלית.

בית המשפט קבע, כי בעת קביעת צו תשלומים בתקופת הביניים, על הממונה על הליכי חדלות פירעון להתחשב בכל הנתונים המצויים בפניו באותו השלב, בין היתר עליו להתחשב בתום ליבו של החייב כפי שעולה כבר ממסמכי הבקשה:

"מצד אחד אל לו לממונה להתעלם מהנתונים המגיעים תחילה מדרך הטבע מפיו של החייב, אך מצד שני אל לו לממונה לקבל את הנתונים המסורים על ידי החייב כתורה מסיני ללא עוררין וללא בדיקה ולוּ מקדמית. על הממונה לבדוק את נכונותם וכחלק בלתי נפרד מהתחקות אחר תום לבו של החייב, גם
את סבירותם. מקום שבו הנתונים עצמם או הבדיקה שנערכה לגביהם מצביעים על אי-עמידה ולוּ מינימלית בחובת תום הלב הבסיסית המוטלת על החייב כבר מהרגע הראשון שנכנס אל ההליך, על הממונה ליתן להם משקל בקביעת צו התשלומים".

בפסק הדין בחן בית המשפט את נוהל הממונה העוסק בקביעת צו תשלומים בתקופת הביניים ומתח עליו ביקורת, כשהעקרון הוא שהממונה אינו יכול לבצע הנחות גורפות לגבי יכולת ההשתכרות של החייבים, ועליו לבחון את נתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה. במסגרת זו, אין מקום להניח חזקה שבעובדה ולפיה כל אדם מסוגל להשתכר שכר מינימום:

"סבורני כי הקביעה האפריורית בנוהל, לפיה קיימת משמעות לשכר מינימום בעת קביעת גובה צו התשלומים בתקופת הביניים, מעוררת קושי שאינו מאפשר להותיר את הדברים על מכונם […] אכן, שכר המינימום נועד להבטיח רמת חיים מינימלית לכל אדם. ברם, אין בו כל "חזקה שבעובדה" שלפיה אדם משתכר שכר בגובה שכר המינימום בכל מקרה או שיש ביכולתו להגיע לשכר האמור. כך בכלל וכך בפרט ביחס לחוק חדלות פירעון […] אם נקבל את החזקה לפיה כל אדם משתכר שכר מינימום, לא רק שיהיו לכך השלכות על סיווגו של חייב כחדל פירעון; אלא יהיו לכך השלכות גם על תום ליבו, ובהתאם על זכאותו כלל להיכנס לפתחו של ההליך. מסקנה מעין זו מוקשית בעיני. בנוסף, וחשוב מכך – החוק על פי טבעו ומהותו הוא חוק המבוסס על מאפייניו האישיים והסובייקטיביים של החייב, בעוד ששכר המינימום מבטא אמת מידה אובייקטיבית המשקפת מצב דברים רצוי. מדובר אפוא בערבוב מין בשאינו מינו, והדבר חוטא לא רק לתכליות ההליך אלא לעצם קיומו".

עוד דן בית המשפט בגדרי סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון להעביר ביקורת על נהלי הממונה. נקבע, שאף שהסמכות לבחון את נהלי הממונה מסורה לבית המשפט המנהלי, רשאי בית המשפט של חדלות פירעון לבחון את הנהלים במסגרת "תקיפה עקיפה", אגב דיון בעניין ספיציפי שנדון לפניו.

לפיכך השיב בית המשפט את התיק לממונה לקביעת כושר ההשתכרות של החייבת על פי הנתונים הספיציפיים הקיימים בעניינה, "ולא בהתבסס על שכר המינימום בשוק העבודה". בין יתר השיקולים הורה בית המשפט כי יש לקחת בחשבון את הקביעה כי החייבת יצרה ערפול בחוסר תום לב לגבי הכנסות התא המשפחתי.

הערעור התקבל.

רע"א 58589-04-25 זחאלקה נ' הנאמן ירון עודד (אר"ש 1.12.25).

עורכי הדין המייצגים: את החייבת: עו"ד רנא מטאנס; עו"ד דקלה צרפתי; עו"ד קרן כהן
הנאמן: עו"ד ירון עודד; ב"כ הממונה: עו"ד חיים זקס

העליון עושה סדר – מתי תתקיים התמחרות חוזרת?

רק במקרים חריגים. אם כל המתמחרים הם "אנשי פנים" הקשורים לנכס הנמכר; אם שווי הנכס קשה להערכה; אם ההצעה החדשה גבוהה באופן משמעותי; אם קיים פער בשווי בין הערכת הנאמן מראש לבין ההצעה שהושגה; אם החברה הזוכה התחייבה לרכוש בכל מקרה והפקידה ערבות שתביא לכך שהקופה לא תפגע; שילוב הנימוקים הצדיק פתיחה מחדש של הליכי מכר במקרה שבו התקבלה הצעה חדשה לאחר ההתמחרות

חברה שעסקה במחקר ופיתוח של טכנולוגיה הנוגעת לגידולים חקלאיים – נקלעה להליכי פירוק. לחברה לא הייתה פעילות משמעותית, אולם היו באחזקתה מניות של חברות אחרות בתחום החקלאות, אשר היו משועבדות לנושה מובטחת. הנאמן פעל לפרסום ולמכר המניות, ואולם – אף שבראשית ההליך העריך את שוויין של המניות בקרוב ל-21 מליון ש"ח, בהליך המכר עצמו הצליח לקבל הצעת רכישה אחת בלבד, בסך 2.5 מליון ש"ח, וגם היא הייתה מאחד מבעלי המניות בחברות שמניותיהן נמכרות.

הנושה המובטחת לא השלימה עם הסכום הנמוך שהשיג הנאמן, והציעה בדיון להשוות את ההצעה ולהוסיף עליה 15 אחוזים, כשהסכום ישולם מקיזוז החוב כלפיה, ככל שיוכרע כי אכן החוב בדין מובטח. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לכבד את ההצעה הזוכה בהתמחרות, ואין לפתוח את הליכי המכר מחדש. על החלטה זו הוגש ערעור.

בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) הפך את ההחלטה, והורה על קיום התמחרות נוספת, וזאת על סמך שלושה מאפיינים של המקרה:

  1. טיב הנכס הנמכר– מניות מיעוט של חברה שקיים קושי להעריך את שוויין, והפער בין המחיר שהושג, לבין השווי שהוערך מלכתחילה.
  2. ערבויות – התחייבות של המציע המאוחר לספק ערבויות לרכישת המניות בכל מקרה מעל המחיר שהוצע לראשונה, ולשאת בכל נזק שיגרם לחברה או לקופה.
  3. מיעוט מציעים שלא אפשר קיום התמחרות, והיותם של המציעים "אנשי פנים".

קביעה מעניינת בפסק הדין נוגעת לכך שאם מציעי ההצעות הם כולם "אנשי פנים" המכירים את הנכס הנמכר, אינטרס ההסתמכות שלהם יחשב לחלש יחסית ויש לתת לו משקל מוגבל:

"קיים סיכון נמוך במיוחד לפגיעה במציעים פוטנציאליים ולהשפעה ארוכת טווח על הליכי התמחרות, שעה שהמציעים היחידים בענייננו אינם מציעים 'מן השורה', אלא אנשי פנים (ודוק, אין דופי במקרה זה בהשתתפות אנשי הפנים בהתמחרות; יש קושי בכך שאנשי הפנים הם היחידים שהיו מוכנים להגיש הצעות, ושאפילו ביניהם לא התקיימה כל תחרות). בהמשך לכך, סבורני גם כי האינטרסים והתכליות של עיקרון סופיות הליכי המכר, העומדים כשיקול נגד למול השאת התמורה המתקבלת מהמכירה – אינם מתקיימים, ולמצער המשקל שלהם בנסיבות העניין שלפניי נמוך במיוחד. אין מדובר איפוא במקרה הרגיל שבו התקיים הליך התמחרות כהלכתו, במובן זה שהוגשו מספר הצעות ונבחרה הטובה מבניהן, ולאחר מכן הגיעה הצעה מאוחרת […]. עסקינן במקרה חריג, בגדר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל".

נימוקים נוספים לפתיחת ההליך להתמחרות מחדש נוגעות לשאלת היקף הפיקוח שיפעיל נושה מובטח על הליכי מכר המבוצעים על ידי הנאמן בנכסים המשועבדים, לפי סעיף 248 לחוק. בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה אם מהות הפיקוח של נושה עולה כדי "זכות וטו" לגבי העסקה שמבקש הנאמן לאשר.

נקבע שמשעה שכל הנימוקים מובילים מאליהם לצורך לפתוח את ההליך להתמחרות חדשה, יש להורות כך גם נוכח הוראות סעיף 248 ומבלי לדון בשאלה העקרונית של טיב הפיקוח שרשאי הנושה המובטח להפעיל ומהותו.

משכך הוכרע כי אם נחברה המציעה תפקיד ערבונות כמוצע על ידה, יתקיים הליך התמחרות נוסף בינה ובין המציע.

הערעור התקבל.

רע"א 61142-07-25 מ.ר.מ מרחבית אחזקות וניהול בע"מ נ' אילן ביוקלצ'ר בע"מ (ארש 18.8.25).

המחוזי: אושר הסדר נושים ללא רוב מניין

בית המשפט המחוזי אישר הסדר חוב לחברה, למרות שלא אושר באסיפת הנושים הכלליים. ההסדר אושר לאחר שבית המשפט בחן את חלופת חדלות הפירעון ומצא שהיא פחות טובה לנושים

מאת: עו"ד מיטל אופיר

חברה שעיסוקה תיירות ומסעות לפולין, הגישה בקשה לאישור הסדר לחובותיה. החברה נקלעה למשבר כלכלי בעקבות שילוב נסיבות – משבר הקורונה, הרעת היחסים עם ממשלת פולין וביטולם של המסעות לפולין, ומלחמת חרבות ברזל.

החברה הגישה בקשה להסדר חוב, אשר אושרה על ידי הנושים המובטחים והנושים בעלי הערבויות, ואולם לא אושרה על ידי הנושים הכלליים, שם לא היה רוב מניין לאישורה, ורוב הערך עמד על 55% בלבד. הנושים שהתנגדו היו בעיקרם הורי תלמדים אשר שילמו לחברה עבור מסע לפולין, ולא קיבלו תמורה. המתנגדים טענו כי החברה אינה פעילה, ואין כל ראיה כי תוכל לעמוד בתנאי ההסדר.

בית המשפט המחוזי העדיף לאשר את ההסדר, כשהוא מציין שיש עדיפות להותרת החברה פעילה כעסק חי:

"נכון הוא שאין כיום כל וודאות כי החברה תשוב לפעילות וכי היא תוכל לעמוד בסופו של יום בהסדר המוצע. אולם, הותרתה כ'עסק חי' ושימור הזיכיונות שלה, מעניקים סיכוי כלשהו לנושים, ובעיקר לנושים הכלליים, להיפרע ולו מחלק מחובם. זאת, לעומת חלופת הפירוק בה ברור כבר כיום, כי לא יהיה כל מקור לחלוקה לאותם נושים מתנגדים, כמו גם
לנושים הנוספים שהסכימו ליטול את הסיכון ותמכו בהצעת ההסדר".

בית המשפט מצא שמתקיימים תנאי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון, ובכללם – שהתמורה המוצעת לנושים הכלליים בהסדר, אינה נמוכה מהתמורה שהייתה מתקבלת בידם אלמלא אושר ההסדר, ובהתאם לכך ההסדר אושר על ידי בית המשפט, למרות ההתנגדות.

חדל"ת 75692-01-24 בעקבות מסע טיול חוויה בע"מ נ' טפר (אר"ש, 3.7.24)

השופטת עירית וינברג-נוטוביץ'
ייצגו בתיק:
את החברה – עו"ד אוריאל זעירא ועו"ד ישי ברק
הנאמן: עו"ד נמרוד טפר
את הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי: עו"ד יעקב זערור, עו"ד גילי בר

ברירת המחדל בפרשנות הסדר חוב – תוספת ריבית לחוב

בית המשפט העליון קבע כי הפרשי ההצמדה והריבית משקפים את שוויו האמיתי של החוב, וברירת המחדל היא תשלומם יחד עם החוב. בית המשפט של חדל"פ הוא בעל הסמכות לפרש הסדר חוב – גם בהליכים של יחידים

עו"ד מיטל אופיר

בית המשפט של פשיטת רגל אישר הסדר נושים. הצדדים נחלקו בדעותיהם אם ההסדר שאושר כולל גם תשלום הפרשי הצמדה וריבית.

בית המשפט העליון במותב דן יחיד (השופטת רות רונן) פירש את הסדר החוב, ונקבע כי יש להעדיף פרשנות ולפיה הפרשי ההצמדה והריבית מצטרפים לחוב, ומוטלים על החייב:

"הפסיקה עמדה על כך שפסיקת ריבית והצמדה מגלמת את שוויו הכלכלי האמתי של החוב, ולכן ראוי שפסיקת ריבית והצמדה על החייב תהיה ברירת המחדל, וש'שחיקת' החוב לאורך השנים לא תוטל על הנושים […] יצוין כי ברירת מחדל זו אף נקבעה מפורשות בסעיפים 235(ב) ו243-(ג) לחוק חדלות פירעון […] גם משכך, לטעמי, ככל שישנה עמימות בהסדר הנושים המתוקן ביחס לשאלת חיובו של המבקש בתשלומי ריבית והצמדה, יש להעדיף פרשנות לפיה על החייב לשאת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית".

עוד צוין, כי בית המשפט של חדלות הפירעון הוא הערכאה המוסמכת לפרש הסדרי חוב של יחידים:

"לאור אופיים המיוחד של הליכי חדלות פירעון ויכולתו של בית המשפט לבחון בהסתכלות רחבה את כלל הזכויות והחובות של הצדדים להסדר – סמכותו של בית המשפט בהליכים כאלה אינה מוגבלת רק לדיון בהסדר הנושים עצמו ואישורו, והיא נמשכת גם לאחר האישור. המדובר בכלל שהוא כמעין חריג לסופיות הדיון, ולפיו בית משפט של חדלות פירעון רשאי, במקרים המתאימים, להבהיר את שדרוש הבהרה במסגרת הסדר הנושים […] יוער כי מדובר אמנם בהחלטות הנוגעות להסדר חוב של חברה לגביו יש סעיף ספציפי בחוק החברות המאפשר לבית המשפט לפרש את ההסדר, אולם ההיגיון העומד ביסודן של הוראות אלה חל גם כאשר מדובר בהליכי פשיטת רגל. כן יצוין כי סמכות זו – לפרש הסדר חוב הן של חייב שהוא יחיד והן של חייב שהוא תאגיד –מעוגנת כיום בסעיף 327 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח".

בקשת רשות הערעור נדחתה.

רע"א 4220/24 תמרי נ' אורן הראל (אר"ש, 11.7.24)

נאמן אינו פטור מהגשת תצהיר גילוי מסמכים

נאמן המשמש כבעל דין בהליך אזרחי שבו החייב תובע או נתבע, חייב להגיש תצהיר גילוי מסמכים ולעמוד בחובות המוטלות על בעלי דין בהליך אזרחי

נאמנים בהליך חדלות פירעון הגישו בשם החייב כתב הגנה בהליך אזרחי, אך סירבו לחתום על תצהיר גילוי מסמכים. בין היתר טענו כי אין לחייבם להגיש תצהיר במקום החייב, אין לחייבם לגלות בתצהיר את תוצאות חקירתם בהליכי חדלות הפירעון, וכי הגשת תצהיר עלולה להוות פתח לזימונם של הנאמנים לחקירה, באופן שיהווה "אפקט מצנן" וירתיע נאמנים מלפנות להליכים אזרחיים מקום שבו יהיה צורך בכך.

בית המשפט דחה את טענות הנאמנים, וקבע:

"ההקלה לה זוכה בעל התפקיד בכל הנוגע לחובת הגשת תצהיר לתמיכה בבקשות המוגשות על ידו במהלך הליך חדלות הפירעון, אין משמעותה כי בעל תפקיד לעולם יהיה מנוע מלחתום על תצהיר במהלך מילוי תפקידיו ולשם מילוי משימותיו השונות. מטענות הנאמנים משתמע כי חתימת בעל תפקיד על תצהיר היא בבחינת 'ייהרג ובל יעבור'. ולא היא".

נקבע, כי כאשר החייב מנהל הליך אזרחי, הנאמן מקבל לידיו את סמכויותיו וחובותיו של החייב ומשמש בהליך האזרחי בחזקת "בעל דין נציג" ולא כצד ג'.

עוד נקבע, כי החשש שלפיו חתימה על תצהיר גילוי מסמכים תביא לזימונם של הנאמנים לחקירה בבית המשפט אינו סביר, משום שככלל לא חוקרים בעלי דין על תצהיר גילוי מסמכים.

ערעור הנאמנים נדחה.

ע"א 151/24 ניידיק נ' אינוזמצב (אר"ש, 16.4.24)