הנאמן אישר הכרעת חוב לנושה אחר? שיהוי יביא לדחיית הערעור

החלת כלל הידיעה: נושה המבקש לערער על הכרעת חוב בעניינו של נושה אחר, אינו יכול להמתין שנים עם הגשת הערעור רק משום שלא קיבל לידיו את הכרעת הנאמן בתביעת החוב. באוביטר: המועד להגשת ערעור לפי חוק חדלות פירעון חל מרגע שידע הנושה על ההכרעה (ולא מעת שקיבל אותה)

נושה בהליכי פשיטת רגל לא הייתה שבעת רצון מהכרעת הנאמן בתביעת חוב של נושה אחרת – עירית ירושלים, ולכן פנתה לנאמן, וביקשה ממנו לקבל העתק מהכרעתו בתביעת החוב בעניין העיריה. הנאמן לא השיב ולא העביר לנושה העתק ההכרעה.

לאחר כשלוש שנים בוטל הליך פשיטת הרגל בעקבות פטירת החייב, ואז הוגש גם ערעורה של הנושה על תביעת החוב של העיריה. עירית ירושלים טענה כי הערעור הוגש באיחור ניכר של מספר שנים, ואין להידרש לו, ואילו הנושה טענה, כי רק עתה קיבלה העתק מהכרעת החוב של הנאמן, ולכן ערעורה הוגש במסגרת הזמנים הקבועה בדין. בית המשפט המחוזי סילק את ערעור הנושה על הסף.

בית המשפט העליון קבע, כי אף שנקודת המוצא להגשת ערעור היא ככלל קיומו של "כלל ההמצאה", הרי שחובת תום הלב חייבה את הנושה, אשר ידעה על קיומה של ההכרעה, לפעול לקבלה לידיה ולהגיש ערעור, ולא לשקוט על השמרים משך שנים:

"נקודת המוצא היא כי על המבקש לערער על הכרעת חוב, כמו כל בעל דין המתדיין בהליך אזרחי, חלה הדרישה לפעול בתום לב […] לעיקרון תום הלב ניתן משקל משמעותי בכל הנוגע לשאלה אם ניתן למנות את הימים להגשת ערעור ממועד הידיעה על ההחלטה ולא ממועד המצאתה […] כאשר בעל דין ידע או יכול היה לדעת על ההחלטה עליה הוא חפץ לערער אך בחר להשתהות יתר על המידה, "ייתכנו נסיבות שבהן חובת תום הלב תמנע הליך ערעורי ותשתיק בעל דין מלטעון כי הייתה לו זכות לא להגיב עד שיקבל לידיו את ההחלטה" […] משמעות הדברים, כי אין להלום התנהלות מצד נושה אשר משתהה ולא נוקט בהליך ערעורי במשך שנים למן המועד שבו נודע לו על הכרעת החוב עליה הוא מבקש לערער".

יחד עם זאת, מדגיש בית המשפט, כי עדיין יש לבית המשפט של חדלות פירעון גמישות בסוגיות הנוגעות לסדרי הדין, והוא רשאי במקרים המתאימים להאריך את המועד. אחד השיקולים הוא סיכויי הערעור:

"במקרים המתאימים, בית המשפט רשאי לקבוע כי גם נושה אשר לא הגיש ערעור על הכרעה בתביעת חוב של נושה אחר במועד, יכול להגישו באיחור, בהתחשב בנסיבות המקרה ובהן מידת האיחור, אינטרס ההסתמכות של הצדדים והשאלה אם קיימת מחלוקת משמעותית ביחס לחוב".

בית המשפט הוסיף באמרת אגב, כי על פי חוק חדלות פירעון והתקנות, התקופה להגשת ערעור נושה קמה מהמועד שבו נודע לנושה על קיומה הכרעת החוב (סעיף 215 לחוק חדלות פירעון ותקנה 130(ב) לתקנות).

בנסיבות העניין נקבע שהתנהלותה של הנושה יצרה מצג ולפיו ויתרה על זכויותיה להגיש ערעור על תביעת החוב של עירית ירושלים, ומשכך נדחה ערעורה.

ע"א 3253/23 חרסה סטודיו יצרני כלים סניטריים בע"מ נ' אמיראס מנהל מיוחד (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 16.7.23).

הגשת תביעת חוב – גם על חוב המוחרג מהפטר

חוק חדלות פירעון מאפשר הגשת תביעות חוב בגין כלל חובות העבר. לפיכך ניתן להגיש תביעת חוב גם בגין חובות המוחרגים מהפטר – למשל כאלו שנוצרו במרמה – ועצם הגשת התביעה אינו מסכל את האפשרות לטעון כי החוב מוחרג מהפטר

נושה טען כי חובו נוצר במרמה ולכן עליו להיות מוחרג מהפטרו של החייב. בית המשפט דחה את הטענות לאחר שקבע כי הנושה לא הוכיחן כראוי בערכאה הדיונית.

בית המשפט העליון (בדן יחיד) לא התערב בהכרעה. יחד עם זאת ייחד בית המשפט מספר מילים, באמרת אגב, לדברים של בית המשפט המחוזי שלפיהם קיים ספק אם מי שהגיש תביעת חוב, יכול לטעון להחרגת חובו מהפטר. בית המשפט העליון הסתייג מן הדברים:

"אינני סבור כי הגשת תביעת חוב לגבי חוב שנטען לגביו כי נוצר במרמה, אינה עולה בקנה אחד עם הגשת בקשה להחרגת חוב מהפטר לפי סעיף 175(א) לחוק. […] על פניו החוק אינו מונע מנושה גם להגיש תביעת חוב וגם לטעון כי מדובר בחוב שאינו בא בגדרי ההפטר. […] אדרבה, יתכן שהחוק אף מחייב את הנושה לפעול בשתי הדרכים במקביל. קשה לצפות מנושה כאמור לשבת בחיבוק ידיים ולא להגיש תביעת חוב, שכן מי ערב לו שבסופו של יום אכן תתקבל טענתו כי מדובר בחוב שנוצר במרמה. אם תדחה טענתו, יצא קרח מכאן ומכאן. מן העבר האחד – תביעת חוב לא הגיש; ומן העבר השני – מדובר בחוב אשר הופטר כלפי החייב".

בית המשפט קבע, כי הגדרת "חוב עבר" היא רחבה, וכוללת בתוכה גם חובות אשר ראויים להיות מוחרגים מהפטר – ניתן ורצוי להגיש בגינם תביעת חוב. זאת בניגוד לדין הקודם שחל בפקודת פשיטת הרגל, שם היו סוגי חובות שאינם יכולים או שאין חובה להגיש בגינם תביעת חוב – למשל חוב נזיקי או תביעה בידי נושה מובטח.

הערעור נדחה.

רע"א 3126/23 רובין נ' בן טובים (פורסם בנבו, 11.5.23)

הנאמן יחזיר כספים למקבל הענקה ש"חסך" כספים לנושים

מקבל ההענקה השיב את הנכס המוענק לקופה, וכעת מבקש החזר של הסכומים ששילם בקשר עמו, לרבות מסים. נקבע, שיהא זכאי לקבל בחזרה רק תשלומים אשר העמידו את הקופה במצב טוב מזה שהייתה אלמלא שולמו. תשלומים שלא הביאו תועלת לנושים או לנאמן יוכלו להידרש בדרך של תביעת חוב בחלוקה לפי יחס חוב

חייב מכר לצד ג' מגרשים במחיר מופחת, בעת שהיה במצב של חדלות פירעון. רוכש המגרש פעל להשביח את המגרשים ושילם הוצאות שונות בקשר עמם. לימים נקלע החייב להליכי חדלות פירעון, הנאמן טען כי מדובר בהענקה בטלה, ודרש השבה של המגרשים אל קופת הכינוס. המגרשים הושבו, וכעת יש להכריע האם יושבו למקבל ההענקה, תשלומים ששילם להשבחת המגרשים.

בית המשפט התייחס לתשלומים השונים, ובעיקר לשאלה אילו סכומים הנאמן צריך להשיב למקבלי הענקה, ואילו תשלומים ניתן יהיה לתבוע במסגרת תביעת חוב. ההבדל הוא בצורך להתחלק עם נושים אחרים – תשלומים שיבוצעו ישירות על ידי הנאמן יהנו מקדימות בחלוקה, ואילו תשלומים שיוכרו בתביעת חוב יתחלקו בין נושי החייב לפי סדרי נשייה.

העקרון המנחה שנקבע, הוא כי יש להבחין בין תשלום שהיה מוטל על כתפי הקופה (ולמעשה – הנושים), לבין תשלום ששימש לטובת החייב בלבד. תשלום שהשביח את הנכס במקום שהקופה תאלץ לעשות כן, יזכה להשבה ישירה מקופת הנאמן. יתר התשלומים יכולים להיות בסיס לתביעת חוב:

"המבחן לאורו יש לבחון האם יש להשיב לקופת הנשייה סכום כסף פלוני שהושקע על ידי מקבל הענקה בנכס שהענקתו בוטלה, הינו האם יהיה בכך כדי למצב את קופת הנשייה במקום בו הייתה אילולא בוצעה ההענקה מלכתחילה.

הפועל היוצא מכך, הינו כי מקום בו השבת סכום פלוני שהושקע על ידי מקבל הענקה תביא את קופת הנשייה למצב טוב יותר מהמצב בו הייתה אילו לא בוצעה ההענקה מעולם, אזי שעומדת למקבל ההענקה זכות להשבת סכום זה מקופת הנשייה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שאחרת תמצא הקופה מתעשרת על חשבונו של מקבל ההענקה ללא בסיס"

באופן זה נקבע שתשלומים שביצע צד ג' לצורך פירוק השיתוף במגרש, יושבו לו במלואם מאת הנאמן, שכן אלמלא היה מקבל ההענקה פועל לפירוק השיתוף, היה על הנאמן לעשות כן. גם תשלום היטל פיתוח הוכר כתשלום שיש להשיבו, שעה שגבייתו נעשית לפי פקודת המסים (גבייה), ואלמלא היה משולם על ידי מקבל ההענקה, היה רובץ כשעבוד על הנכס ועל הנאמן היה לשלמו.

לעומת זאת – השבת התמורה ששולמה על ידי המקבל בגין המגרש, תשלום לשמאים להפחתת היטל השבחה, ותשלומים אחרים שבוצעו- ולא מחליפים תשלומים שעל הקופה לבצע, יוכלו להיות בסיס להגשת תביעת חוב, אך לא ישולמו על ידי הנאמן ישירות, אלא בחלוקה בין הנושים פארי-פאסו.

הערעור התקבל באופן חלקי, לגבי היטל הפיתוח בלבד.

ע"א 3/22 עוז נ' ורדי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 14.3.23)

השבוע בפסיקה: צו עיקול שמופנה למחזיק אחר, המחאת תביעה נזיקית לנאמן

מחזיק בנכס אינו חייב על פי צו עיקול שמופנה לאדם אחר, גם אם ידע עליו; אין מניעה להמחות זכות תביעה נזיקית של נושים במסגרת הסדר נושים; זכות סירוב בהתמחרות אינה יכולה "לכבול" את בית המשפט לאשר מכר במחיר נמוך; "הצצה מאחורי הפרגוד" בתביעת חוב שטרית

עיקול צד ג' הוטל אצל מחזיק שעתיד לקבל נכס של החייב, אך לא הוטל אצל מי שמחזיק בנכס. נקבע שלא ניתן לחייב את המחזיק הנוכחי לציית לצו עיקול שאינו מופנה אליו, גם אם ידע עליו.

"סדרי הדין הללו בנוגע לעיקול אצל מחזיק אינם אך תנאים פורמליים, כי אם מהותיים, יען כי פעולה לפיהם מצדיקה את הכוח הכופה של צו העיקול והפגיעה האפשרית בקניינו של המחזיק, הנמצאת בצידו (כך למשל, הבקשה לאישור העיקול יוצרת את החזית בין תובע לבין צד שלישי […] לכן, אין בעצם הידיעה של פלוני על קיומו של צו עיקול על נכס מסוים, המופנה כלפי מחזיק אחר, כדי לשכלל צו עיקול על אותו פלוני שבחזקתו נמצא הנכס".

בית המשפט הדגיש את החשיבות שבקביעת כללים ברורים בדיני עיקולים, עקב המעורבות והפגיעה הפוטנציאלית בצד שלישי, המחזיק, שאינו קשור לתביעה.

"בקשה זו מעלה את סוגיית חשיבותם של סדרי הדין הפורמליים והמהותיים לשם קבלת צו עיקול על נכסים הנמצאים בידי מחזיק. כך, לנוכח הפגיעה בקניינו של צד שלישי, אשר עלולה להיגרם בשל אי הקפדה על תקנות סדרי הדין העוסקים בהטלת עיקול. מסגרת זו מחייבת מתן ביטוי לאינטרס של התובע בתביעה כספית להיעזר במנגנון שיאפשר לו להוציא לפועל את תביעתו, היה ויזכה בה. יש לזכור כי צו עיקול הוא כלי נפוץ בתביעות רבות ומגוונות. מכאן, הדרישה כי הכללים בהוצאת צו העיקול ויישומו יהיו ברורים, פשוטים ומעשיים. הייתי משווה את העניין להצבת תמרורים לפני הנוהג בדרך. התמרור נועד לעשות סדר, למנוע תאונות ולאפשר לתנועה לזרום. בדומה, צו עיקול חייב לנוע בכבישי התביעה האזרחית. גם כאן חשוב הסדר לשם מניעת תאונות משפטיות ועל מנת לאפשר להליכים לזרום. סדרי הדין נועדו להשיג תכליות אלו".

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי צד ג' (קיבוץ) שידע על הטלת צו עיקול על נכס שמצוי בידיו, ולמרות זאת העבירו לחייב, לא פעל בניגוד לצו העיקול ואינו מחויב לשלם את הכסף למעקל.

רע"א 1919/20 קיבוץ גורדוניה חולדה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' בראל (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 27.4.22).

המחאת זכות תביעה של נושים לידי נאמן

בית המשפט של חדלות פירעון רשאי לאשר הסדרים הכוללים בתוכן המחאת זכויות בנזיקין המוקנות לנושי חברה. במקרה זה הומחו זכויות תביעה המשותפות לנושים לנאמן שמונה לצורך הגשת התביעה.

בית המשפט ציין, כי המנגנון של המחאת זכויות תביעה לידי נאמן תביעות, יכול להיות מאושר הן במסגרת של הסדר נושים, והן במסגרת של תוכנית פירעון. נדחתה טענת נתבעים ולפיה סעיף 22 לפקודת הנזיקין שולל המחאת תביעות נזיקיות של נושים כלפי חברה, ונקבע כי יש לדון בכל מקרה לפי נסיבותיו:

"אציע לחבריי כי נבהיר באופן חד וברור שמנגנון המחאת זכויות תביעה לנאמן תביעות הזוכה לאישור בית משפט של חדלות פירעון במסגרת הסדר נושים (סעיף 350 לחוק החברות), וכיום גם במסגרת תכנית לשיקום כלכלי (סעיפים 80-92 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון)) אינו עומד בסתירה לאיסור על המחאת זכויות בנזיקין, שעודו קבוע בסעיף 22 לפקודת הנזיקין. לפיכך, אין מניעה מבחינה משפטית-עקרונית כי בית משפט של חדלות פירעון יאשר הסדר נושים או תוכנית לשיקום כלכלי הכוללים מנגנון המחאת זכויות (ובכלל זה, גם המחאה של זכויות בנזיקין), כאשר השאלה האם ראוי לעשות כן במקרה הקונקרטי צריכה להיבחן על ידי בית המשפט של חדלות פירעון בהתאם לנסיבות העובדתיות-פרטניות של ההסדר המוצע".

נקבע, כי המחאת זכויות תביעה לנאמן יכולה להיעשות הן כשמדובר בזכויות תביעה של החברה חדלת הפירעון עצמה, והן כשמדובר בהמחאת זכויות תביעה של נושי החברה. בית המשפט מפרט את היתרונות שבריכוז תביעות הנושים בידי נאמן אחד:

"ככלל, עילות התביעה העומדות לנושים במסגרת הליכים מעין אלו הן מהסוג שראוי לרכזן בידי גורם אחד, שהרי הן משותפות לכלל הנושים, ולמצער לקבוצה גדולה שלהם, וממילא אין הצדקה, ולעיתים גם אין אפשרות מעשית, לניהולן בהליכים פרטניים […] חרף זאת, כאשר מדובר בעילות תביעה השייכות לנושים (להבדיל מעילות תביעה השייכות לחברה) אין בעל התפקיד רשאי לנהלן מכוח הסמכויות הנתונות לו ביחס לנכסי החברה (ובכלל זה עילות התביעה העומדות לרשותה). מנגנון המחאת הזכויות דרוש איפוא על מנת לאפשר ניהול משותף של תביעות הנושים, וזאת במיוחד כשקיימת קרבה בין תביעות אלה לתביעות החברה, ולו מהבחינה שבירורן מצריך היזקקות לאותה מסגרת עובדתית וראייתית".

באותו מקרה נדחתה בקשה לסילוק על הסף שהגישו נתבעים, אשר תקפו את מנגנון המחאת הזכות מן הטעם שהמחאה זו פסולה לפי סעיף 22 לפקודת הנזיקין.

ע"א 2840/21 נאמן להגשת תביעות מטעם משקיעים פרטיים של Brookland Upreal Limited נ' Deloite בריטמן זהר אלמגור ושות' (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 26.4.2).

גבולות תוקפה של זכות ראשונים בהתמחרות

זכות "סירוב" במחיר הגבוה שהושג בהתמחרות, אינה כובלת את בית המשפט ואינה מחייבת אותו לאשר מכירה במחיר נמוך בהרבה מסכום השמאות.

נדחתה טענת שותפתו של החייב ולפיה יש לה "זכות סירוב" לרכישת הנכס במחיר הגבוה ביותר בהתמחרות. זאת משום הפער בין המחיר בהתמחרות לבין שווי הנכס, שמאליו לא היה מאושר על ידי בית המשפט.

"שיקול הדעת אם לאשר את הצעת המכר מסור לבית משפט של חדלות פירעון, ואין בהודעה שניתנה על מימוש זכות הסירוב כדי לכבול שיקול דעת זה או לעקרו. כזכור, תכלית הליכי מימוש נכס בהליך פשיטת רגל היא השגת התמורה המרבית בגין הנכס לשם פירעון חובותיו של החייב לנושיו. בית משפט קמא מצא בהחלטתו כי אישור המכר לפנינה בסכום של 1.5 מיליון ₪, חרף שוויו הידוע של הנכס, היה עולה כדי פגיעה מהותית בזכויותיהם של החייב והנושים לביצוע מכר בסכום ההולם את שוויו של הנכס, זאת באופן שישיא את קופת הנשייה. כך בפרט עת מדובר באחד מהנכסים העיקריים שמהם ניתן להיפרע בהליך דנן ובשים לב לגובה תביעות החוב שאושרו בעניינו של החייב".

בית המשפט אבחן בין מקרה זה לבין מקרים אחרים, שבהם הצעת הפדיון הוגשה לאחר שהמכר כבר אושר. בענייננו הובהר כי המכר טרם אושר, ובית המפשט גם לא היה מאשרו במחיר שהוצע הנמוך בהרבה מן השמאות.

בית המשפט נמנע מעריכת התמחרות ושמאות חדשה, לאחר שבמהלך הדיון שיפר מציע את הצעתו באופן שלקח בחשבון את עליית מחירי הנדל"ן מאז שנערכה השמאות.

עוד קבע בית המשפט, כי טענת אשתו ולפיה היא זכאית למחצית מהנכס, אינה מצדיקה עיכוב הליכי המכר למועד בלתי ידוע, והיא תוכל לקבל את חלקה מתוך תמורת המכר, ככל שתזכה בדין.

רע"א 1804/22 משוב שירותים בע"מ נ' עשוש (פורסם בבית המשפט העליון, 26.4.22).

"הצצה מאחורי הפרגוד" בביצוע שטר

סמכותו של הנאמן "להציץ מאחורי הפרגוד" תופעל באופן מצומצם גם בהליכים של ביצוע שטר. בית המשפט משווה בין ההסדרים שנקבעו להצצה מאחורי הפרגוד של פסק הדין ומחיל אותם גם בתביעה שטרית שלא הוגשה בה התנגדות. נקבע, כי עצם העובדה שלא הוגשה בתיק התנגדות על אף שהחייב ידע ממנו ואף שילם כספים על חשבון החוב, יש בה כדי לתת תוקף לויתור של החייב על טענותיו כנגד החוב, ויצירת שיהוי שאינו מאפשר בירור טענת החייב ולפיה השטר מזויף.

"בשום שלב של הליך ההוצאה לפועל המערער לא הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב. על כך יש להוסיף כי במשך שנים ארוכות ננקטו נגדו הליכים שונים לרבות אזהרות ועיקולים, ואף נגבו ממנו סכומים לא מבוטלים לצורך כיסוי החוב הנטען. עולה אפוא כי המערער ידע על אודות הליך ההוצאה לפועל בעניינו והיה מודע לחוב המיוחס לו, וחרף זאת הוא בחר לוותר על טענותיו. אמנם, אין בעובדה שהמערער לא הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב כדי להביא לקבלה אוטומטית של תביעת החוב שהוגשה נגדו, כפי שגם נקבע בעניין פלונית אליו הפנה המערער […] ואולם, ענייננו נבדל מעניין פלונית בכך שבענייננו, כפי שתואר לעיל, המנהל המיוחד ערך בדיקה מקיפה של תביעת החוב ובחן ראיות ומסמכים שונים אשר על בסיסם קבע את ממצאיו. בנסיבות אלה, אין בחוסר המעש מצד המערער כדי להצדיק פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנושה על סופיות החוב הנטען".

כאמור, בין המשפט מתייחס לתביעת חוב המבוססת על בקשת ביצוע שלא הוגשה בגינה התנגדות, באופן זהה לזה שבו הוא מתייחס לתביעת חוב המבוססת על פסק הדין.

"ברי כי אין בהשוואה שערך בין החתימה המופיעה על גבי שטר החוב אל מול חתימתו כפי שהיא מופיעה במקומות אחרים, משום ראיה לכך שפסק הדין שעמד בבסיס הליך ההוצאה לפועל בעניינו ניתן תוך עיוות דין, תרמית או קנוניה. לא למותר להוסיף ולציין כי שטר החוב כלל את פרטיו המלאים של המערער, ובכלל זה את כתובתו ואת מספר חשבון הבנק שלו, מבלי שהמערער נתן דעתו לכך".

בנסיבות אלה נדחה הערעור שהוגש על ההכרעה שדחתה את טענות הזיוף של החייב.

ע"א 7753/21 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 28.4.22).

השבוע בפסיקה: ביטול תביעת חוב שאושרה; מינוי אפוטרופוס כמגבש שיתוף בנכסי זוג

בקשה לבטל תביעת חוב שאושרה "שלא כיאות" מותנית בכך שנעשתה פניה מוקדמת לבעל התפקיד, וזה אכן השתכנע כי אושרה שלא כיאות; מינוי אפוטרופוס לבן הזוג אינו מהווה באופן קטגורי מועד "הקרע הזוגי" המביא להתגבשות שיתוף בנכסי בני זוג

בעלי חברה חייבת ביקשו לבטל הכרעה בתביעת חוב למרות שחלף המועד לערעור. המבקשים טענו כי אינם מוגבלים למסגרת הזמנים של הערעור, משום שבקשתם נסמכת על תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, המורה כך:

"(א) מצא הנאמן שתביעת חוב אושרה שלא כיאות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנאמן ואחרי הודעה לנושה
התובע, לבטל את התביעה או להפחית את סכומה.
(ב) נמנע הנאמן מלהגיש לבית המשפט בקשה כאמור, רשאי החייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי, לבקש מבית
המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה".

בית המשפט קבע כי הפעלת הסמכות של בית המשפט על פי תקנה זו, מותנית בתנאי מקדים, ולפיו בעל התפקיד מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות.

"הפסיקה פירשה את הוראת תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל כשלובה בתקנה 95(א) לתקנות אלו, וככזו שמציבה תנאי מקדים להגשת בקשה לפי תקנה זו – כי הנאמן מצא שתביעת החוב אושרה שלא כיאות, אך נמנע מלהגיש לבית המשפט בקשה בנדון".

ובהמשך:

"משהמבקשים בענייננו לא קיימו את התנאי המקדים ולא פנו למפרקים בניסיון לשכנעם כי תביעות החוב אושרו שלא כיאות ובהתחשב בעמדת המפרקים ביחס לבקשה מיום 1.2.2022 ולנכונות הכרעות החוב, הרי שלא קמה למבקשים זכות להגשת בקשה לפי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, מן הטעם שהתנאים לעשות כן כלל לא הבשילו".

בנסיבות העניין נקבע כי אין מקום לביטול ההכרעות בתביעות החוב.

רע"א 2251/22 שפייזמן נ' כהן (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 12.4.22).

מינוי אפוטרופוס כמגבש שיתוף בנכסים

נדחתה בקשת אשה להכיר במועד מינוי אפוטרופוס לבעלה, כמועד המביא לגיבוש השיתוף בנכסי בני הזוג. בית המשפט קבע כי אין מקום לקבוע שעצם מינוי אפוטרופוס לרכוש מהווה אירוע המגבש את השיתוף הזוגי בנכסים, ויש לבחון את כל נסיבות המקרה. בענייננו הגיע למסקנה, כי על אף שלבעל מונה אפוטרופוס לרכוש, אין בכך כדי להוות "מועד קריטי" המגבש את השיתוף בנכסי בני הזוג.

"קביעה, כי מקרה בו מונה אפוטרופוס לרכוש לאחד מבני הזוג היא קטגורית 'מועד קריטי' היא קביעה מרחיקת לכת. אין די בפירוט החסרונות באי קביעה שכזו, שהרי בפרשת טווינקו אימץ בית משפט זה במודע גישת ביניים שמתאפיינת בכך שהיא 'מבקשת להתוות דרך ביניים, תוך איזון עדין בין מכלול השיקולים והתכליות' […] קביעה, כי מקרה בו מונה אפוטרופוס לרכוש לאחד מבני הזוג היא קטגורית 'מועד קריטי' משמעותה היא כי במקרה אחר בו בין בני זוג עליהם חלה הלכת השיתוף ועסקו של הבעל נכנס לקשיים, ובגלל מצבו הקוגניטיבי שנפגע, ממונה לו אפוטרופוס לרכוש ואשתו סועדת אותו, עלולה אותה אישה מסורה למצוא עצמה מאבדת אף את זכויותיה שלה בדירת המגורים המשפחתית".

בענייננו בחן בית המשפט את הנסיבות המשפחתיות, ומצא כי אין לקבוע את מועד הקרע מיום מינוי אפוטרופוס, בין היתר כיוון שמצא שאין בין בני הזוג משבר זוגי. צוין, כי אין זה מן הנמנע כי מטרת התביעה היא העברת השליטה בתאגיד שהוא בשליטת האיש.

בע"מ 2116/22 פלונית נ' פלוני (פורסם בהנהלת בתי המשפט, 12.4.22).