קטגוריה: נושים

בית המשפט העליון קבע: לא ניתן לנסח צו פתיחת הליכים באופן שמגביל את כל נושי החברה מביצוע סעדים עצמיים המוקנים להם כדין. סעד זמני נגד ביצוע קיזוז ינתן במקרים קונקרטיים – רק אם הקיזוז אינו כדין, ואם ניתנה הגנה הולמת לנושה בעל הזכות

מאת: עו"ד מיטל אופיר דגני

חברת שליחויות נקלעה להליך פירוק. לחברה היו יחסים מסחריים עם חברת שופרסל, שעל פיהם נוצרו חיובים הדדיים של חברת שופרסל והחברה שבפירוק, האחת כלפי השניה. בית המשפט בהחלטתו לתת צו פתיחת הליכים לחברה, אסר על כלל הנושים לממש נכסים ולבצע סעדים עצמיים, בנוסח הבא: "עיכוב ההליכים המשפטיים ו/או הליכי הגבייה ו/או הליכי הוצל"פ ו/או מימוש נכסים ו/או מימוש שעבודים ו/או מימוש או חילוט ערבויות בנקאיות וכל ההליכים כיוצ"ב ביחס לחברה", ו"מניעת כל סעד עצמי מצד הנושים".

חברת שופרסל שילמה לקופת הנאמן את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואינו נשוא לקיזוז, וביקשה לבצע קיזוז של הכספים האחרים. בית המשפט העליון (השופט מינץ) קבע, כי לא ניתן לתת במסגרת צו פתיחת הליכים הוראה גורפת המונעת מנושים נקיטת סעדים עצמיים המגיעים להם בדין:

"התניית בית המשפט את מימוש זכות הקיזוז עד למתן החלטה על ידו כברירת מחדל עם מתן צו לפתיחת הליכים, אינה מוצאת בסיס בחוק ואינה מתיישבת עם אופייה של הזכות כסעד עצמי."

בית המשפט לא שלל את האפשרות שינתן צו המונע קיזוז, אך זאת במסגרת מקרה פרטני ולא כהוראה גורפת:

"פשיטא כי בית המשפט מוסמך למנוע את הקיזוז ולהתנות עליו בנסיבות בהן הונחו לפניו ראיות המבססות את הטענה לפיה הזכות אינה עומדת בהוראות הדין. זאת במסגרת מקרה קונקרטי. או אז, רשאי בית המשפט ליתן צו המונע את ביצוע הקיזוז עד למתן החלטה סופית בסוגיה תוך שקילת מערכת האיזונים הנדרשים במסגרת כל מתן צו זמני".

השופטת רות רונן הוסיפה, כי המשמעות של צו למניעת קיזוז, היא שהנושה יחויב להפקיד את הכספים שבמחלוקת בידי הנאמן. במקביל, על הנאמן לוודא שהחברה שבפירוק לא תשתמש בכספים, על מנת שתאפשר השבתם לנושה במקרה שזכות הקיזוז שלו תוכר. יוצא, שהנאמן לא יוכל להנות מהכספים לצורך הפעלת החברה, ולכן לא יהנה מן הסעד העצמי, מה שלכאורה שולל את היתרון שבהוצאת הצו. לפיכך קוראת השופטת רונן לבית המשפט השוקל מתן סעד זמני של עיכוב קיזוז להכריע בהתאם לסיכויי התביעה ומאזן הנוחות, כבכל סעד זמני:

"יש לאזן בין החשש (ככל שקיים) מפני העדר יכולת של הנושה לשלם לחייב את החוב אם בית המשפט יאפשר לו לבצע את הקיזוז (ועמדתו ביחס לזכותו לקזז תידחה בסופו של דבר); לבין החשש המשמעותי כי מניעת האפשרות לקזז עלולה למנוע באופן בלתי הפיך בירור אפקטיבי של המחלוקת בין הצדדים, אם יתאפשר לנאמן לעשות שימוש בכספים ששילם הנושה לצורכי הכינוס".

הערעור התקבל וזכותו של הנושה הוכרה.

רע"א 34782-11-25 שופרסל בע"מ נ' ג'ירפה משלוחים וניהול עסקים בע"מ (אר"ש 4.3.26).

עורכי הדין המייצגים: את המבקשת – עו"ד יניב דינוביץ' ועו"ד אלחנן דוד ווקנין. את המשיבות: עו"ד חובב ביטון. הנאמן: עו"ד ליאור מזור ועו"ד סיבוני. הממונה על הליכי חדלות פירעון: עו"ד חיים זקס.

בית המשפט העליון קבע, כי עם מתן צו לפתיחת הליכים לחברה, רואים בכל עובדיה כמפוטרים. אם המשיכו לעבוד במסגרת תוכנית ההבראה – רואים בהם כעובדים של מעסיק "אחר", גם אם מדובר באותה חברה ממש.

חברה נקלעה לקשיים בתקופת הקורונה, והגישה בקשה להקפאת הליכים נגדה. בית המשפט נתן צו להפעלת החברה, כולל העסקת עובדיה. המערער היה עובד החברה מזה כעשר שנים, הוצא לחל"ת בתקופת הקורונה (היא גם תקופת הבקשה להקפאת הליכים), וחזר לעבוד בחברה לאחר כחודשיים – משאושרה התוכנית לשיקום כלכלי. לאחר מכן עבר המערער בחברה עוד שנתיים נוספות, ואז פוטר.

עם פיטוריו, תבע מהחברה את כל פיצויי הפיטורין שהגיעו לו, בטענה שהיה מועסק בחברה ברציפות ב-12 השנים האחרונות.

בית המשפט המחוזי קבע, כי יש להפריד בין התקופה שבה עבד העובד בחברה לפני הצו לפתיחת הליכים, שלגביה הפיצויים שנצברו מהווים חוב בר-תביעה בהליך חדלות הפירעון, לבין התקופה שבה עבד העובד לאחר הצו לפתיחת הליכים, שבעניינה נוצר חוב חדש. ונפסק:

"המערער חדל לעבוד בשירות החברה 'המקורית' עם מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינה, דבר שהביא מיניה וביה להתגבשות חוב החברה לשלם פיצויים בגין תקופת העסקתו לפני מועד מתן הצו לפתיחת הליכים. במילים אחרות, יש לראות במערער אשר המשיך לעבוד בחברה לאחר מועד מתן צו הקפאת ההליכים כמי שפוטר והועסק הלכה למעשה מחדש על ידי מעסיק אחר".

בית המשפט קבע כי אף שמדובר באותה החברה ממש, יש הפרדה בין ה"ישות" שנוהלה לפני הצו לפתיחת הליכים, לבין זו שנוהלה אחריו:

"החל ממועד מתן הצו, יש לראות בישות המתנהלת בהליך חדלות פירעון כישות שונה ונפרדת מזו שנקלעה לקשיים כלכליים עובד למועד מתן הצו. […] הראשונה שבהן – שנוהלה על ידי מנהליה המקוריים וקרסה מבחינה כלכלית – "הוקפאה" עם מתן הצו, ותחתיה קמה ישות חדשה – המנוהלת הלכה למעשה על ידי הנאמן (סעיף 43 חוק). אף אם מבחינה טכנית שתי הישויות נושאות שם זהה, מבחינה מהותית הן שונות ונבדלות זו מזו".

בית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור מפאת חשיבות הסוגיה, אולם דחה אותו לגופו, כשהוא קובע כי החוב שנוצר לפני מועד הצו לפתיחת הליכים הוא חוב בר-תביעה שמקומו בהליך חדלות הפירעון, ואילו החוב לאחר הצו לפתיחת הליכים – רק הוא – יכול להיתבע מהחברה עצמה.

רע"א 7107-11-24 בולוטוב נ' כהן שי בידודים ושיפוצים בע"מ (אר"ש 28.5.25).

מאת: עוה"ד מיטל אופיר

מתוך פאנל בנושא "בקשות נושה ומעמד הנושים בהליכי חדלות פירעון" בכנס לשכת עורכי הדין 26.5.25

זה לא מוצלח
להיות בלתי מובטח
אני זה שמכרתי לו משטח
שהובלתי לו סחורה
שפתחתי לו סתימה
שחתמתי לו והייתי תמימה
בהוצלפ קראו לי זוכה, אבל במה בדיוק זכיתי?
נעקצתי, ואז שילמתי וחיכיתי.

בהליכים שלנו
יש צד חלש – וצד חלש יותר
החייב – לפחות אל השופט מדבר
החייב – לפחות מיוצג
הנושה הקטן – שותק כמו דג
הנושה הקטן לא נוכח באולם
הוא שקוף מוחלש ונאלם.

אז אולי יש לו איזה קרוב
או עורך דין חבר טוב
שהגיש לו תביעת חוב.
ואם הוא היה מיומן,
היא אפילו הוגשה בזמן.
ומה עושים מכאן?

יום אחד – מתקבל מייל מבטיח
נאמן הגיש דוח, הנה זה כבר מצליח
לחץ כאן, זו זכותך לעיין!
אבל – קישור לדוח – אין.
מה כן כתוב? "אין להשיב לתיבה זו, לא לפנות אלינו סתם".
לך ל"ממונט", אולי החומר שם.
אה, אין לך הזדהות ממשלתית?
זו לא בעיה אמיתית –
רק שני כרטיסים ושלושה קודים, בלי קאפס לוק בבקשה, ואם אתה מבוגר תמצא מישהו שיעזור לך עם כל זה.
ואחרי כל זה – גם שם אין דוח?
עכשיו, תפנה לנאמן –
ישלח לך ת'דוח,
אם יהיה לו זמן.

ואם לנושה היה חשוב לכתוב
כי בינינו, הוא מכיר את החייב הכי טוב –
עונים לו
מה אתה מפריע עכשיו?
הרי קיבלת את הצו
ראה כמה מסכן הוא החייב.
לא הגעת? לא הופעת? השתיקה שלך שווה זהב.
לחייב.

נושה קטן לא אמור להתנגד
הוא איש עובד
הוא לא יכול לעסוק בהשאת התמורה לנושים
הוא עסוק בלקוחות החדשים
הוא לבדו מחלקת גבייה
הוא בעצמו חנוק מנשייה
אין לו על החייב יתרון
הוא הבא בתור לחדלות פירעון.

אז הוא שותק ולא נוכח [1]
זה מה שהגיוני.
מי שאמר את זה, זו לא אני.
אמרו את זה מלומדים בכל העולם – למשל, פרופסור לבמור (Levmore) ב-Yale,
וגם כבוד השופט מאור מישראל.
בהליכים קולקטיביים הנושים דוממים.
זה לא אומר שהם מתעלמים.
זה לא אומר שהם מסכימים.

בספרים יש לזה שם:

"אדישות רציונלית".[2]
נושה שמתנגד, הוא לא נורמלי.

להוציא עוד כספים על הליך קולקטיבי?
שמישהו אחר יהיה אקטיבי!
התוצאה היא שכולם פאסיביים.
והחייב – הוא נותר לבד
בדיונים במעמד צד אחד.
מהר מאוד, הדיון הופך מוסכם
זהו כשל שוק ידוע בכל העולם.

ולכן כשאתם – נאמן שופט וממונה – מתחשבים בחייב
בדקו את רשימת נושיו,
האם יש שם נושה קטן?
האם נוהל נגדו הליך מהוגן?
גם אם הוא לא כאן?
מה שניתן לחייב נגרע מהנושה
גם אם הוא לא שם – זה עדיין קשה.

ונקודה חשובה נוספת – אם אתם עדיין בקשב-
מדוע לא מחלקים את הכסף?
עבור הנושה הקטן,
תשלומים הם חמצן
הוא צריך אותם מייד וכאן.

למרות זאת הכסף סגור עד ההפטר
והנושה צריך איכשהו להסתדר
ארבע שנים הכסף תקוע
למה לא מחלקים אותו קבוע?
למה בהוצל"פ, תוך 48 שעות,
אפשר לחלק לעשרות ולמאות?
ובכלל- למה בהוצלפ המידע מונגש בדחיפה
והמזכירות זמינה ולעיתים אף אדיבה?

אז ביררתי בממונה – קיבלתי תשובה.
להוצלפ יש מערכת מגניבה
שפיתחו במשך שנים מהנדסים.
בזמן שבממונה עדיין מחפשים –
מתכנת במגי'ק (שפת תכנות משנות השמונים),
שעדיין מתנהלים בה כל הנכסים.

אמרו מעכשיו –
שאם יש לו לחייב –
נושה פרטי וקטן, אפשר שזו עילה [3]
להארכת מועד, להתחשבות
ולבדיקה מקלה.
ואני יודעת שזה לא משתלם
אבל גם להנגשה של ההליך אליהם
נאמן צדיק ישלח, יתקשר. יברר.
אולי גם ילמד על החייב יותר.

כשהפטרים ניתנים בקלות רבה,

סופו של הסיפור כתוב,
בסוף יפגשו באותו הסיבוב
הנושה – שויתר מזמן, זה עצוב
וגם החייב – שאחרי עשור חזר לחוב.[4]
וזוהי כל התמונה.
קריסת שרשרת – כאן מעבר לפינה
תודה רבה על ההאזנה.

---

[1] להיעדר מעורבות נושים בהליכי חדלות פירעון בישראל R. Efrat “Legal Culture and Bankruptcy: A Comparative Perspective” 20 Bankr. Dev. J. (2003-2004) 351., רע"א 8038/20 ‏ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפירוק)‏ (נבו 26.1.21).

[2] ר' ע"א 7602/09 ‏בנק הפועלים בע"מ נ' ‏CIBEL FINANCIERE S.A (נבו 10.2.11),  ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד צמיר, נאמן על נכסי אייפרמן, פ"ד נט(5) 735 (2005), Saul Levmore "Monitors and Freeriders in Commercial and Corporate Settings", 92 Yale Law Journal 49, 53-54, עודד מאור ואסף דגני הפטר, חדלות פירעון ושיקום כלכלי של יחידים בעמ' 1037 ואילך (הוצאת השדה המשפטי, 2019).

[3] מהחובות שהטילה הפסיקה על נושים מקצועיים בהליכי חדלות פירעון, ניתן להקיש על דרך השלילה לגבי חובות הנושים הבלתי מקצועיים: רע"א 8038/20 ‏ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפירוק)‏ סע' 31 (נבו 26.1.21). ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, פ"ד סג(3) 248 (2009), ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גדי, פ"ד נט(3) 697 (2004).

[4] לעניין השיעור המשמעותי של חייבים שחזרו לצבור חובות לאחר ההפטר: רשות האכיפה והגבייה "היבטים בפרופיל חייב בהוצאה לפועל לשנת 2019" (https://www.gov.il/BlobFolder/reports/debtor-profile-report-2019/he/debtor-profile-2019.pdf).

בית המשפט העליון קבע, כי רשות המסים תוכל להמשיך ולגבות חוב שנוצר שנים רבות לפני ההפטר, ונובע מקנסות למע"מ

עו"ד מיטל אופיר

חייב קיבל הפטר בשנת 2017. כחמש שנים לאחר צו ההפטר, הגיעה דרישה לתשלום מע"מ, בגין חוב שנוצר לפני שנים רבות – בשנת 2004. רשויות מע"מ לא קיבלו את טענות החייב ולפיהן ההפטר מונע גביית החוב, ואף בקשה שהגיש החייב לבית המשפט המחוזי להורות שהחוב נכלל בהפטר – נדחתה.

החייב לא אמר נואש, והגיש בג"ץ ובו ביקש להורות לרשות המס שלא לגבות ממנו את החובות, בין משום שהם נכללים בהפטרו, ובין בשל התיישנותם. בית המשפט (השופט מינץ) דחה את הבקשה על הסף, וקבע כי עתירה לבג"ץ אינה הדרך להשיג על החלטות שהתקבלו בהליך חדלות פירעון. מעבר לצורך שופטי בית המשפט התייחסו לטענות גם מבחינה מהותית, וקבעו:

"על פני הדברים, חובותיו של העותר אינם ברי-הפטר לפי אחת משתי החלופות הראשונות שבסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, או שתיהן ביחד, ומשכך לא נראה כי נפלה טעות בידי בית המשפט".

בקביעה זו גילה בית המשפט העליון את דעתו, כי קנסות שנצברו ברשות המסים אינם נתונים להפטר ונחשבים אחד משניים: חוב שנוצר במרמה, או קנס (שהפטר לא חל עליו, כאמור). משכך יכולה הרשות להמשיך ולגבותם גם אחרי הפטרו של החייב.

נכון, כי פקודת פשיטת הרגל קבעה כי לכאורה אין הפטר על חוב המגיע למדינה בגין קנס, ואולם לאורך השנים עלתה השאלה אם קנס שנצבר על חוב מס, אכן עונה להגדרת "קנס" בפקודת פשיטת הרגל, או שהוא מהווה פיצוי עם רכיב עונשי, דוגמת ריבית פיגורים הנצברת על חובות בהוצאה לפועל.

יש לציין, כי חוק חדלות פירעון מאפשר לפי סעיף 175(ב) לחוק חדלות פירעון לתת הפטר גם על תשלום מסוג זה, בנסיבות מיוחדות שיפורטו על ידי בית המשפט בהחלטתו.

העתירה לבג"ץ נדחתה על הסף.

צדדים: מחמד עליאן (עותר) נ' עו"ד בן זריהן – בעל תפקיד, והרשויות (משיבים).

בג"ץ 54956-01-25 עליאן נ' מע"מ ירושלים (אר"ש 27.2.25).

בית המשפט העליון קבע כי פסק בוררות שניתן לפני פתיחת הליכי חדלות פירעון מהווה "העדפת נושים" ואינו מחייב את הנאמנים. עוד נקבע, כי לפסק בוררות שלא אושר יש מעמד של חובה חוזית, ולא מעמד של פסק דין

חברה נקלעה למשבר כלכלי, ובעודה על סף חדלות פירעון חתמה עם חברה אחרת על הסכם בוררות לפתרון מחלוקות כספיות ביניהן. הוסכם, כי הסכום המינימלי שרשאי הבורר לפסוק לחובת החברה הוא 4 מיליון ש"ח. הליך הבוררות נוהל בלוח זמנים קצר, ובסופו פסק הבורר כי החברה חייבת לחברתה סכומים כספיים משמעותיים, תוך מתן זכויות קיזוז ועיכבון לטובתה. ימים ספורים לאחר מתן פסק הבוררות, הוגשה בקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון נגד החברה, ונאמנים מונו לנכסיה.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנאמנים כי הבוררות העניקה לנושה עדיפות על פני נושים אחרים, וקבע כי אין לפסק הבוררות תוקף כלפי הנאמנים, מכח סעיף 219 לחוק חדלות פירעון, המסמיך את בית המשפט לבטל פעולות המקנות עדיפות לנושה מסוים.

הדברים אושרו גם בבית המשפט העליון, במותב דן יחיד (ד' מינץ). נקבע, כי ביטול פסק בוררות בהליכי חדלות פירעון אינו מוגבל לעילות הביטול שבחוק הבוררות:

"אין לקבל את טענת המבקשות לפיה משעה שמדובר בפסק בוררות, הדרך היחידה לבטלו היא זו הקבועה בסעיף 24 לחוק הבוררות. אכן, סעיף 24 לחוק הבוררות מכיל רשימה סגורה של עילות לביטול פסק בוררות […] ברם מקום שבו החייב על פי הפסק מצוי בחדלות פירעון, בחינה של הפסק רק על יסוד העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות לא תיתן משקל מספק למכלול האינטרסים שיש להביאם בחשבון, ובראשם האינטרסים של כלל נושיו. אדרבה, ניתן אף להעלות על הדעת שבית המשפט של חדלות פירעון יסבור שלא קיימת עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, ועדיין פסק הבוררות לא יישאר על כנו בהתאם לדיני חדלות הפירעון".

בנוסף, נקבע כי פסק בוררות, שלא אושר על ידי בית המשפט, אינו משתווה לפסק דין מבחינת מעמדו בדיני חדלות פירעון, והחובה למלא אחריו היא חוזית:

"אכן, כאשר מדובר בפסק בוררות שקיבל אישור בית משפט, 'דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט' (סעיף 23(א) לחוק הבוררות). ברם בענייננו מדובר בפסק בוררות שלא אושר על ידי בית המשפט. מעמדו של פסק בוררות מעין זה, הגם שהצדדים מחויבים לו, אינו כמעמד פסק דין ולא ניתן לפעול לאכיפתו על פי דין. החובה למלא אחר פסק בורר שלא אושר היא חובה חוזית […] ממילא, ככלל לא קיים לאוחז בפסק בוררות שלא אושר, ערך מוסף בדיני חדלות פירעון כלפי נושיו האחרים של החייב, שלא נטלו חלק בהליך הבוררות. מכאן שאף מבלי להידרש לשאלה האם ניתן להחיל את סעיף 219 לחוק על פסק דין, אין מקום להשוות בין פסק דין לבין פסק הבוררות שלא אושר".

הערעור נדחה: נקבע שפסק הבוררות בטל כלפי הנאמנים.

רע"א 58541-11-24 חברת יסודות שיתוף אחזקות בע"מ נ' חברת איחוד יסודות בניה בע"מ (אר"ש 5.2.25).