חיוב בעל השליטה בחוב עיריה? רק אם הבריח את נכסי החברה

בית המשפט העליון קבע כי חיוב אישי של בעל שליטה בחוב ארנונה של חברה, יעשה רק במקרים שבהם הוכח כי החברה התפרקה והעבירה את נכסיה ללא תמורה, או בתמורה חלקית לאחר

מועצה מקומית תבעה חברה לתשלום חיובי ארנונה, וביקשה לחייב גם את בעל השליטה בחוב. בין היתר טענה, כי בעל השליטה של החברה חב בחוב באופן אישי מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992. וזה נוסח הסעיף:

"8(ג). על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה".

בית המשפט קבע, כי מנוסח הסעיפים עולה שהחבות היא רק אם התקיימו תנאים מסוימים, המנויים בסעיף 119(א)(1) לפקודת מס הכנסה:

119א. (א) (1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.

(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה.

[….]

על רקע הוראות הסעיפים המובאים, בית המשפט דחה את טענות המועצה המקומית כנגד בעל המניות, כשהוא מציין:

"על מנת לייחס את חובות החברה באופן אישי למערער, היה על המועצה להראות כי החברה התפרקה או העבירה את נכסיה ללא תמורה או בתמורה חלקית למערער או לצד שלישי כלשהו. המועצה לא העלתה טענה זו, וממילא לא הוכיחה כי כך אכן נעשה (אף לא על דרך טענה להתגבשותה של החזקה הקבועה בסעיף 119א(א)(3) לעיל ומתן הזדמנות למערער לסתור את החזקה הנ"ל), ומכאן, שלא היה מקום לחייב את המערער באופן אישי בחיובי הארנונה שנתבעו בכתב התביעה".

טענת המועצה המקומית כנגד בעל השליטה נדחתה, והחיוב האישי בוטל.

ע"א 2346/23 ק.ט חברה לניהול עסקים – מסעדת הבא בע"מ נ' המועצה המקומית זכרון יעקב (אר"ש, 22.1.24)