בית המשפט העליון קבע, כי נוהל הכונס הרשמי לגבי פסיקת שכר טרחה נועד לסייע למייצגי הכונס הרשמי בבואם להגיש תגובה לבקשת שכר טרחה, ואינו מחייב את בית המשפט. לעמדת כונס הנכסים הרשמי שאינה מנומקת כראוי, ואינה מבוססת על הנוהל, עשוי להינתן משקל מופחת
מאת: עו"ד מיטל אופיר
נאמן בהליך פשיטת רגל הגיש בקשה לפסיקת שכרו, בהליך אשר התנהל במשך יותר מעשור, ובמהלכו התקיימו שנים עשר דיונים והוגשו מעל מאתיים בקשות על ידי הצדדים. בסופו של יום חילק הנאמן לנושים 100% מסכומי החובות.
בית המשפט הורה על פסיקת שכרו של הנאמן, בתוספת מאמץ מיוחד בשיעור 40% מהשכר, שיעור שלטענת החייב עלה על האמור בנוהל כונס הנכסים הרשמי לפסיקת שכר טרחה לבעלי תפקיד. החייב ערער על פסיקת השכר בטענה כי היא מנוגדת לנוהל כונס הנכסים הרשמי.
נקבע, כי בעל התפקיד רשאי לבחור את המסלול שעל פי יפסק לו שכר טרחה, ובית המשפט יבחן אם המסלול שבו בחר בעל התפקיד הוא המסלול המתאים במקרה הנדון, ולאחר מכן את גובה השכר על פי אותו המסלול. עוד נקבע, כי בית המשפט אינו כפוף בפסיקת שכר טרחה לנוהלי כונס הנכסים הרשמי:
"באשר לנוהל הכנ"ר אליו התייחס המערער – הנוהל נועד אך 'להתוות כללים אחידים להתייחסות מייצגי הממונה' (ראו: 'פתח דבר' לנוהל הכנ"ר), כלומר לסייע למייצגי הכנ"ר במתן עמדתם המקצועית. נוהל זה אינו מגביל כמובן את בית המשפט בהפעלת שיקול דעתו בהכרעה לגבי שכר הטרחה. בית המשפט נדרש להכריע בבקשה בהתאם לתקנות החברות, על סמך עמדות הצדדים ועל פי היכרותו עם התיק. לצד זאת, לנוהל עשויה להיות השלכה עקיפה על החלטתו של בית המשפט, כחלק מבחינת עמדת הכנ"ר. בהקשר זה – לא מן הנמנע כי לעמדה שאינה מנומקת דיה ביחס לנוהל, יינתן משקל מופחת לעומת עמדה מנומקת ומפורטת המבוססת על הנוהל".
באשר לפסיקת שכר בגין "מאמץ מיוחד", נקבע כי יש לקובעו בהתחשב במשך הזמן ובמידת המאמץ והטרחה שהשקיע בעל התפקיד בהליך:
"העקרונות הרלוונטיים הצריכים להתוות את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להגדיל או להקטין את שכר הטרחה לנאמן בגין מאמץ שהשקיע בהליך, קבועים בתקנה 13 לתקנות החברות. התקנה מדגישה את השיקול של 'מידת המאמץ והטרחה שהשקיע בעל התפקיד ומשך הזמן לסיום התפקיד'. בתוך כך, יבחן בית המשפט אם בעל התפקיד השקיע זמן או מאמץ מיוחדים בתיק, או אם ביצע פעולות נרחבות במסגרתו – כך שפסיקה על פי מסלולי השכר הרגילים תוביל לתוצאה בלתי צודקת".
עוד נקבע, כי יש מקום לבחון אם התמשכות ההליך נבעה מהתנהגותו של בעל התפקיד עצמו, כשצוין שלעיתים התמשכות ההליך מעבר לנדרש, עשויה בנסיבות מתאימות אף להביא להפחתת השכר של בעל התפקיד:
"אינני סבורה כי המערער הצביע על התנהלות בלתי תקינה של הנאמן, שהובילה להימשכות החריגה של ההליכים. הערעור על הכרעת הנאמן בתביעת חוב שלא היה ערעור סרק, אינו מעיד על הכלל. בהקשר זה יוער כי ככלל, הקריטריון הקבוע בתקנה 13 לתקנות החברות, לפיו יש להתחשב ב'משך הזמן לסיום התפקיד' בבחינת פסיקת תוספת שכר טרחה, מכוון את בעל התפקיד לסיים את מלאכתו בהקדם האפשרי (והתארכות ההליכים מעבר לנדרש עשויה בנסיבות מתאימות אף להביא להפחתת השכר של בעל
התפקיד). עם זאת, בשקלול מכלול הנסיבות; במקרים בהם פרק הזמן בו נשא בעל תפקיד בתפקידו התארך מטעמים שאינם תלויים בו; ייתכן בהחלט כי יהיה לכך משקל בפסיקת תוספת שכר".
הערעור נדחה.
רע"א 4964/24 תמרי נ' הראל (אר"ש 25.11.24).
